בריבוי הגוונים והתת-גוונים בציבור הדתי איך אפשר למצוא בן זוג? יש כל כך הרבה סוגים וכל כך הרבה אפשרויות
אילן הוא בן 29, בוגר ישיבת הסדר שאימו מצהירה שבוגרת אולפנה לא תתאים לו. "הוא קצת חלש מבחינה דתית", היא אומרת. אז אולי בוגרת תיכון דתי? לא, הוא צריך משכילה כמובן, הוא לומד משפטים. 
אילן הוא בן 29, בוגר ישיבת הסדר שאימו מצהירה שבוגרת אולפנה לא תתאים לו. "הוא קצת חלש מבחינה דתית", היא אומרת. אז אולי בוגרת תיכון דתי? לא, הוא צריך משכילה כמובן, הוא לומד משפטים
נאווה היא בוגרת תיכון דתי נאה וצנועה, אבל היא לא מעוניינת. נאווה התחזקה מאוד, מחפשת בחור דתי-לאומי, אבל בחור חזק שלומד בישיבה ומחפש את עתידו בכיוון תורני.
שמעון הוא מה שנקרא דתי- לאומי, הוא למד בישיבה נחשבת מאוד. כרגע הוא לומד בישיבה גבוהה, היה הסדרניק ומתכוון להישאר בתחום התורני ולהתעלות. נאווה מתלהבת ומוכנה להיפגש, אך שמעון טוען שהרקע שלה חלש מידי לטעמו. הוא מחפש מישהי עם רקע יציב ולא כזאת שפתאום עשתה תפנית. אז מי מתאימה יותר מריקי?
ריקי למדה באחת האולפנות הטובות. היא עשתה שירות לאומי שנתיים, לומדת במכללה, נאה וחסודה, אבל ריקי לא מעוניינת. היא מחפשת בן זוג עם השכלה כללית יותר, שיהיה בעל מקצוע חופשי: עורך-דין, רופא, אפשר גם שעובד בהייטק, משהו כזה.
נראה שהכי מתאים זה יוחנן. הוא בוגר הסדר, מסיים משפטים, רציני, נאה, קובע עיתים לתורה. מושלם, לא? נראה הכי מתאים. ריקי שומעת ומוכנה להיפגש, אבל יש בעיה: הבחור התחזק יותר והוא, לא להאמין, עם כיפה שחורה. ריקי לא מוכנה להמשיך. "רק סרוגה", היא אומרת בעיניים נוצצות. אבל הוא ממש טיפוס סרוג, לא? ריקי לא משתכנעת, יש דברים שעליהם לא מתפשרים.
אז אולי ליוחנן את שושי? היא דתית לאומי שהתחזקה, וכיפה שחורה זה מצוין. אבל יש בעיה: עורך דין? לא, היא לא מעוניינת. היא רוצה בבעל שיקדיש יותר זמן ללימוד תורה. כעורך דין הוא לא ימצא הרבה זמן לזה...
ויש את רינה. רינה סיימה לא מזמן תואר שני במדעי המדינה. היא בחורה מרשימה ומעוניינת בבחור ברמה תואמת, רצוי דתי חזק. אז שמעון? אבל הוא בישיבה גבוהה, זה לא מספיק משכיל.
בחור מישיבה גבוהה, הוא לא מספיק משכיל?! אז אולי אילן ההוא מההתחלה? לא מתאים. הכיפה קטנה מידי, יש דברים שעליהם לא מתפשרים.
ולאילן יש אח, צעיר יותר. הסדרניק, כיפה ראויה, אפילו עם פאות, חברה'מן. "אולפניסטית תתאים לו מאוד", אומרת האימא. "יופי, אני שמחה ומציעה את חגית. הנתונים נפלאים, אבל אז ככה בשקט שואלת האימא: מאיזה מוצא היא?
אז על מה מתפשרים ועל מה אין מתפשרים? מדובר בכאלו שמשום מה זיווגם מתעכב ואינם מצליחים לצאת מהלבד הזה. מוכנים לשמוע ולא כל כך לנסות. בודקים כל כך הרבה הגדרות: איפה למד? איפה לומד? איזו ישיבה? כמה הוא דתי? איזו כיפה? והיא: איזו מן בחורה היא? עצמאית? ביתית? איזה כיסוי ראש היא תשים? מה הדעות הפוליטיות?
ואז אני חושבת על ט"ו באב. אותו יום שבנות ישראל הרווקות לבשו לבן ויצאו לכרמים ושם היו מוצאים בן זוג. אולי צריך לעשות משהו בסגנון? איך אפשר למדוד בדיוק את כל הגוונים האלה? וכל זה לפני שמוצאים את הסיבות הרגילות: רגישות, מידות טובות, חוש הומור,מצב כלכלי והופעה חיצונית. הרבה אפשרויות לפני שמגיעים להגדרה האישית, בודקים את השייכות החברתית. ויש מצוקה, יש קשיים ודאגה: מתי יימצא הבן או הבת זוג? איך?
ואז אני חושבת על ט"ו באב. אותו יום שבנות ישראל הרווקות לבשו לבן ויצאו לכרמים ושם היו מוצאים בן זוג. אולי צריך לעשות משהו בסגנון? אני יודעת שהרעיון מזעזע, אבל כשאני נזכרת בכמה בנות ובנים שלא מוצאים מוצא, אני חולמת שיימצא מן פתרון כזה וישמע במהרה בכל מקום קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה.
כולם מדברים על רווקות בוגרת שמתרבה ואין עושים דבר. גם אם האמונה קיימת ויודעים שבן או בת הזוג יימצא בעזרת השם, אין הדבר שווה בצער הרווקות. וצריך שהסביבה תעזור. אם מכירים מישהו מתאים או מישהי מתאימה, מה יותר טוב ממי שמכיר את הרווק או הרווקה ויודע את גווני גווניו ומכיר את המשפחה? בוודאי שזה בידי שמיים, אבל צריך השתדלות. ואפשר בינתיים להציע, ולו רק שיידעו שחושבים עליהם ושישתדלו קצת יותר עבור עצמם. זה הרי לא פשוט. זה לא משהו שיוצאים לקניות ורוכשים, צריך שהסביבה תחזק ותעלה רעיונות. ולנדנד, למה לא?