"אין [משיח] בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב" (סנהדרין צ"ח, ע"א). לפני כשמונים שנה כתב הרב מחבר "חפץ חיים" קונטרס בשם "ציפית לישועה", ושם מבאר שאין במאמר הנ"ל איזה ספק לחז"ל, אלא שניהם מתקיימים. הרשעים בדור המשיח מרשיעים לחלוטין, והם "כולו חייב". אבל אותם הנשארים נאמנים לתורת ישראל, למרות כל הניסיונות, הלחץ והפיתויים, הם "כולו זכאי". וקובע הרב שזה פירוש "קרוב לפשוטו".



כך בדורנו הגענו לשפל ללא תקדים. ודאי כי יש אנשים אומללים החולים בסטיות מיניות, למרות אזהרות חמורות של התורה (ויקרא כ', י"ג), אבל לעשות מזה "מצעד הגאווה" ולהתפאר בכך? שומו שמים

כך בדורנו הגענו לשפל ללא תקדים. ודאי כי יש אנשים אומללים החולים בסטיות מיניות, למרות אזהרות חמורות של התורה (ויקרא כ', י"ג), אבל לעשות מזה "מצעד הגאווה" ולהתפאר בכך? שומו שמים. בדורם של חז"ל הכירו כי מחלה זו נמצאת בין אומות העולם, אבל יש להם מעלה שאינם כותבים "שטר כתובה" לזכרים (חולין צ"ב, ע"ב), כלומר לא ממסדים את הדבר כלגיטימי.

מצאנו חטא זה בסדום. כאשר באו המלאכים להפוך את העיר, עמד לוט וסנגר על בני עירו, כדרך שלמד לעשות בבית דודו אברהם. אבל כאשר רשעי העיר באו לפרוץ את הדלת, גערו המלאכים בלוט "עוד מי לך פה?" (בראשית י"ט, י"ב), ורש"י מביא מדרש (בראשית רבא כ"ו, ה') שאין לנקד "פה" בחולם כי אם בסגול. זו לשון רש"י: "מאחר שעושים נבלה כזאת, מי לך פתחון פה ללמד סנגוריה עליהם?". לכאורה לשון "עושים" אינה מדויקת, כי טרם עשו והיה צריך לומר "רוצים לעשות". אלא הקטרוג הוא לא על מעשה כפייה, בו מדובר אצל אורחי לוט, אלא "עושים", נתגלה כי אנשי העיר רגילים תדיר בסטייה נפשעת זו. ועל זה אין ללמד זכות, כך אמרו המלאכים ללוט.

אמנם עיקר תלונת שומרי תורה איננה על החולים ההם, אלא על נציגי הממשלה שאפשרו התרסה גסה זו נגד כל נורמות הדת. לא יצר גופני הסית את נציגי הממשלה, אלא מחשבה זדונית [להכעיס] לעקור שמירת התורה מארצנו, שתהיה "מודרנית" עם חופש הדיבור ו"דמוקרטיה". גם כאשר אלו שהופיעו לפני הבג"צ הסבו את תשומת ליבם שפעמים אין מספר המשטרה מנעה הפגנות הפוגעות בציבור, מפני תסיסה מיותרת שתגרום להם [או אפילו הפרעה לתנועה ברחובות]; ומדוע אין להשתמש אף כאן בתקדימים ההם? לא מצאו השופטים המלומדים אומץ בנפשם לצוות על ביטול ההפגנה. והרי מכאן חטא גדול יותר מאשר עצם הסטייה המינית והגופנית.

ובכן יש כאלו בדורנו שהם "כולו חייב".

ומכאן אנו יכולים לראות "אור" בסוף המנהרה. יש לספר כאן נפלאות הבורא:

חבורת החוטאים תכננו לערוך מפגן בינלאומי שיבואו מכל קצות תבל גויים בני סטיות מין כאלו. הביא עלינו הקב"ה "מלחמת לבנון השנייה", ובלי ברירה המשטרה נאלצה לדחות את המצעד, מפני מצב המלחמה וההרס הרב שנגרם לאחינו שבגליל. ודאי שיש להצטער ולהתאבל על אותם מאה חמישים ושישה חיילים ואזרחי מדינתנו שקפחו חייהם במלחמה זו, אבל למרות הרע הקב"ה היסב המלחמה גם להועיל לנו מכמה וכמה טעמים. אחד מהם כדי להוקיע את התרשלותם והזנחתם של קובעי מדיניות ארצנו משך שש שנים האחרונות שלא דאגו לביטחון האומה מפני החיזבאללה. הדבר שימש כמו "חיסון" לעורר אותנו להתכונן ביתר יעילות לשלב הבא. אבל הייתה עוד תועלת סמויה בזמנה, אבל ניכרת יותר כחלוף הזמן, המלחמה גרמה ביטול השתתפותם של כמאתיים אלף משתתפים גויים [מספר שנקבו המארגנים]. ודאי אילו הגיעו ארצה, לא הייתה המשטרה והפרקליטות אוזרות אומץ לב לבטל את האירוע, ואפילו בפשרה. וניצלנו מזה.

נס נוסף אירע לנו. יום לפני המצעד המתועב, ירו תותחי צה"ל בטעות ופגעו באזרחי כפר בית חאנון. נהרגו תשעה עשר איש, הערבים איימו בנקמה ובפיגועים. המשטרה פרסמה שנודע לה על קרוב לעשרים מתאבדים צפויים ו"סכנות ממוקדות" המאיימים עלינו. אי לכך לא הייתה ביכולת המשטרה להקציב לשמירת המצעד שניים עשרה אלף שוטרים, כמתוכנן מראש כי לא ידעו אם הפיגועים יגיעו לצפון הארץ או לדרומה או למישור החוף. ודאי חריצות זו לאסוף שניים עשרה אלף שוטרים (כולל יס"מ הידועים) מבטאת רצון נחוש לא לוותר להפגנות החרדים. לפי עיתון "מעריב" פינתה המשטרה כמה מקומות בבתי סוהר, כדי לאסור כאלף מפגינים חרדים. [וכמובן, עד לתום ההליכים של חודשים מספר, כמיטב המסורת של "הדמוקרטיה הישראלית" נגד מי שאינו רצוי לשלטונות]. טעות הירי טרפה את הקלפים. וכיצד הקב"ה פעל כל זאת? העיתון מודיע כי שבוע לפני זה החליפו בצה"ל אביזר מסוים במק"ם של אחד התותחים. אביזר לקוי זה הוא שגרם לסטייה של חמש מאות מטר, וכך נהרגו הערבים. אילו טעות זו הייתה נעשית כמה ימים לפני המפגן או כמה ימים אחרי, לא הייתה בזה שום השפעה על קובעי המדיניות, נציגי הממשלה.



אמנם כן, הצדיקים בדור שלנו הם צדיקים ברמה גבוהה מאד, לעמוד מול כל לחצי הממשלה. לעומתם מתקיים "בירור" עכשיו

והרי משרד החוץ אף קיבל שדר רשמי מהאפיפיור (ותיקן), המוחה על הפגיעה בעיר הקודש לשלושת הדתות. וגם על זה לא מצא ראש הממשלה, וגם לא השר לביטחון פנים, ולא שרת החוץ, ולא הבג"צ וכו' און בנפשם לבטל הפגנה של כאלפיים מפגינים (זה המספר שהגיעו בפועל לאיצטדיון בגבעת רם, ולא שבעת אלפים המיועדים לצעוד, כהתרברבות המארגנים). יש כאן הקצנה במרדם בה' ובתורתו.

הרי שני ניסים הללו מלמדים אותנו כמה הקב"ה משגיח עלינו. עלינו להתעודד מהעובדה שה' שומר את עמו, גם כאשר אין אנו מוצאים כל מוצא ודרך כיצד להינצל. נכלל בזה הנס שהערבים ירו למעלה מאלף קאסמי"ם מתוך כפר חאנון מאז ההתנתקות, ולא השיגו מה שביקשו לעשות לנו. אבל אין זאת אומרת שנסמוך על הנס, אלא יש בתורה מצוות וחיוב ההשתדלות לפי מיטב כוחותינו, ועלינו לקיים "לא תעמוד על דם רעך".

אמנם כן, הצדיקים בדור שלנו הם צדיקים ברמה גבוהה מאד, לעמוד מול כל לחצי הממשלה. לעומתם מתקיים "בירור" עכשיו. נתברר שהרשעים הם רשעים מוחלטים, המרימים יד נגד תורת ה', ולאו דווקא מפני יצר גופני. וה' הוא המשגיח עלינו ומצילנו מידם.

יש לספר תמיד נפלאות הבורא.