היש עוד דרך אחרי שנכשלו "הפתרונות המדיניים" (אוסלו, "התנתקות", "התכנסות"), ולצבא אין פתרון לירי הקסאמים, עד כדי כך ששדרות מתרוקנת מתושביה?
לא לאילת היה צריך לשלוח את אנשי שדרות אלא קרוב לביתם, לקומם את הריסות ניסנית, אלי סיני, דוגית ונצרים, שמשם נורים הקסאמים
על כורחנו נשוב אל הדרך ששימשה אותנו 100 שנים, וכל מה שיש לנו בזכותה הוא הפתרון הציוני. לא לאילת היה צריך לשלוח את אנשי שדרות אלא קרוב לביתם, לקומם את הריסות ניסנית, אלי סיני, דוגית ונצרים, שמשם נורים הקסאמים, ושם צריך למקם גם את הצבא.
לתכלית זו מוקמו שם היישובים מלכתחילה. חידוש ההתיישבות זוהי התגובה היחידה שעדיין עשויה להרתיע את האויב, והיא גם המענה לריקנות האידיאולוגית ולמצוקה הנפשית המעיקות על העם. התקלפה ונפלה קליפת "שטחים תמורת שלום", חוזר ומבצבץ צבע-היסוד – ארץ ישראל.
נוכח התוצאה הקטסטרופאלית של "ההתנתקות" ממליצים לכבוש מחדש את ציר פילדלפי, אולם הציר הזה שרוול באורך 14 ק"מ וברוחב של 100 מטר פונה רק מפני שהעורף שלו, גוש קטיף, חדל להתקיים. היום, אי אפשר להחזיר את הצבא לפילדלפי מבלי להקים מחדש את ההתיישבות היהודית בדרום הרצועה כתשובה מדינית, צבאית וציונית לאיום הקיומי הערבי הגובר והולך.
הצבא מבקש לשוב לשאנור שבשומרון, אזור שהוחרבו בו ארבעה יישובים. הצבא נטש, והוא הפך לחיזבאללה-לנד. אולם הדרג המדיני מסרב, פן תתגלה ערוות "ההתנתקות". גם שם דרוש להחזיר מתנחלים וצבא, כי רק משם ניתן למנוע את מרכז הארץ מלהפוך לשדרות.
בהוראת ממשלת שרון נסגרו ברזי התקציב בבקעת הירדן, ויישובים גוועים. הפרופ' ארנון סופר שביקר שם זעק שבלי הבקעה קיום המדינה בסכנה, והוסיף: "צבא אינו יכול להתקיים ללא עורף אזרחי, ולכן מוכרחים להחיות את ההתיישבות".
היישוב אדם, צפונית לירושלים, הושאר מחוץ לחומת-ההפרדה למרות שהוא גובל בשכונה הירושלמית פיסגת זאב. דרום הר חברון סוסיא ובית יתיר מוקמו מחוץ לגדר. ובכל זאת, מתנחלים שההפרדה מישראל הריבונית מפריעה להם, תנוח דעתם. הגדר היא בדיוק היכן שהיא צריכה להיות, מפני שתפקידם של יישובי יו"ש הוא לשמור עליה מן "הצד השני".
צבא זר ומתיישבים זרים מזכירים אימפריאליזם וקולוניאליזם, אולם אנו איננו זרים בארצנו, ולנו הזכות להתיישבות ביטחונית על פי הדגם הציוני מימים ימימה
בכבישים לגוש עציון ולאריאל, בכביש 443, הגדר ממלכדת את הנוסעים. כיצד יתגוננו נגד אבנים ורימוני יד שיושלכו מעבר לגדר כשהגדר בעצמה מונעת אותם מלהגיב ולמנוע התקפות נוספות? ל"גול העצמי" הזה יש רק תשובה אחת: נוכחות יהודית גם בצד השני של הגדר. והגדר גופה שיעילותה בחסימת מתאבדים כבר הוכחה, תפורק ותיגנב מהר מאוד אם לא תהיה בצד השני נוכחות צבאית שתישען על יישובים יהודיים. מלכתחילה היו צריכים לבנות מעבר לגדר התנחלויות חדשות על כל מספר קילומטרים.
צבא זר ומתיישבים זרים מזכירים אימפריאליזם וקולוניאליזם, אולם אנו איננו זרים בארצנו, ולנו הזכות להתיישבות ביטחונית על פי הדגם הציוני מימים ימימה. לצרפתים אין בהיסטוריה אב קדמון שנטע את שורשיהם באלג'יריה, ולא שום דבר הדומה ללשון המנדט שעל פיו מסר חבר הלאומים את הארץ לבריטים: "מתוך הכרה בזכויות ההיסטוריות של העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי בפלסטין" (ובתוכה, כמובן,יש"ע).
שליטים יהודים שכינו את יש"ע "שטח כבוש" ומתאמצים להופכה לפלסטין, מעמידים בסכנה את הקיום הפיסי של המדינה וגם שומטים מתחת את הקרקע הרוחנית, הלאומית-דתית-היסטורית, הנותנת לה את זכות הקיום.