הצעתה של יולי תמיר להחזרת הקו הירוק למפות בבתי הספר מצוינת ומבורכת. בגלי צה"ל היא הסבירה שילד בגבעת התחמושת אינו יכול לתפוס את תמונת "מלחמת ששת הימים" הרחוקה, אבל אם יחזיק בידו מפה ובה יהיה מצוין הקו הירוק, הוא יוכל לרדת לסוף דעתו של המורה ולהבין את הסיטואציה שהייתה באזור. ואכן, גם אני עמדתי יום אחד בפני אותה הבעיה: הדרכתי קבוצת נערים בגבעת התחמושת כשהבחנתי בעיני העגל הנעוצות בי, לפתע נפל האסימון וביקשתי מהם ל"מחוק" בתודעה את הבתים שסביב: את רמות אשכול, המבתר והגבעה הצרפתית, והתמונה התבהרה. מעתה, כשהקו הירוק יסומן בשטח, לתמיר הפתרון הטכני, יוכל כל מורה להמחיש את המציאות ששררה במקום, ושאולי תחזור לתקוות הגברת מ"שלום עכשיו".



מעתה, כשהקו הירוק יסומן בשטח, לתמיר הפתרון הטכני, יוכל כל מורה להמחיש את המציאות ששררה במקום, ושאולי תחזור לתקוות הגברת מ"שלום עכשיו"

ובמקום לדחות כל יוזמה חדשה, אני מבקש להציע לזרום איתה ולהרחיבה. כך תסומן חלוקת הארץ ב-47 כדי שכל תלמיד ידע היטב את ההיסטוריה, ועירית מנהרייה תציב שלט מאיר עיניים ובו ייכתב שהעיר נמצאת בשטח שיועד לערבים. רעיון נוסף: בדרך הארוכה לבאר-שבע תוצב סדרת שלטים שבהם יוסבר: בעוד X קילומטר אתה עומד להיכנס לשטח הערבי של תוכנית החלוקה. העולה לירושלים יקבל הבהרה באותיות קידוש לבנה שהוא נכנס לעיר בינלאומית, בעודו מעפיל בשער הגיא. אופס, סליחה מהממונה על החינוך בישראל, התכוונתי לבאב אל וואד.

ובתור מדינה שההיסטוריה חרתה עצמה בכל רגב מאדמתה, כדאי ברוח מרת תמיר לתת לכך ביטוי בחוצות הערים. באזור, למשל, להציב שלט היסטורי שיספר: "במקום הזה נרצח הסופר, איש השלום, יוסף חיים ברנר, בידי שכניו הערבים. סתם כך, בפוגרום במתכונת הפוגרומים באירופה". שלטים דומים יוצבו, כמובן במוצא, בחברון, ביפו, בטבריה ובעצם, היכן לא. וכדי למנוע בלאגן, כדאי ליצור שילוט אסטטי ואחיד, בסיוע המשרד לאיכות הסביבה. אגב, כדי להגן על השלטים ולמנוע הפגנות של אטקס, האנרכיסטים ויתר המרעין בישין, רצוי לציין בתחתית הלוחות שהן הוצבו לפי הנחיית שרת החינוך, מראשי "שלום עכשיו". היא אמרה עוד באותו שידור שכדאי שהתלמידים יידעו היכן היה הגבול הבינלאומי. ויחד עימם יש ללמד את הפרופסורית שלא היה גבול בינלאומי ביהודה ושומרון כמו גם בחבל עזה (אפילו גבול סיני הוכר לראשונה בהסכם שנחתם ב-77 עם מצרים). והיא יכולה לעיין באטלס ברוור, האטלס שאושר לשימוש במערכת החינוך מאז ומקדם, ובו הכיתוב "שטח כיבוש עבר ירדני" ו"שטח כיבוש מצרי", מופיע במודגש על יש"ע.

כמי שמכירה בערכה של ההיסטוריה, אני מציע ליולי תמיר לא לתחום את דברי-הימים למרווח קצר כזה של שנים. רצוי להציב שילוט ביפו, אולי על בתיהם של כמה מעמיתיה שם, שלא מדובר בשלוחה של תל אביב, אלא להיפך. היהודים נאלצו להקים שכונות ועיר חדשה בגלל היחס הקשה של הערבים בעיר "שלהם". גם בחיפה, טבריה, צפת ועכו יש לצייר מפות שיציינו היכן גרו הערבים. היסטוריה היא היסטוריה, ולכן חובה גם להציב נקודות ציון בולטות, והדגשתן בכל המפות של מערכת החינוך, בנקודות בהן צלחו הפולשים הערבים מן המדבר את גבול הארץ הנושבת לתוך ארץ ישראל. אפשר גם להוסיף את שמות השבטים הפולשים והמשפחות שהיגרו לארץ הנושבת בעקבות ההתיישבות היהודית שחודשה בה.

ואחרון, אחרון חביב. היושרה מחייבת להיות נאמן לעובדות. וכך נדפיס מפה המראה את ההתיישבות היהודית בעיר העתיקה כשהרובע המוסלמי היה כולו מיושב ביהודים, וכך גם ברובעים האחרים. שילוט בבית אל, שילה, גופנה, שכם, חברון, שפרעם, יאסיף ועוד ועוד, יסביר את זיקתן ההיסטורית לעם היהודי דווקא.

יולי תמיר פתחה פתח נהדר לחיזוק המורשת היהודית בארץ, להבנת זכויות העם היהודי בארצו ועידוד הזיקה של כל תלמיד לארץ ישראל. ואני משוכנע שפרס ישראל לחינוך ממתין לה מיד עם הגשמת תוכניתה החדשנית, המלהיבה,  רבת התעוזה ומרחיקת הלכת.