ערביי ישראל לא מפסיקים להפתיע אותנו: אחרי הגידופים הבלתי נסבלים של נציגיהם בכנסת, אחרי שפת הביבים המעלה צחנה בכל ויכוח ציבורי, אחרי הפגישות הפרובוקטיביות עם הגדולים שבאויבי ישראל, אחרי אינספור ערבים-ישראלים הנעצרים בריגול למען איראן והחיזבאללה בתכנון פיגועים, בביצוע פיגועים, בהסתה ובמרד, אחרי כל אלו כבר חשבנו שראינו הכל ושהבנו בדיוק מי הם ומה מטרתם.
אבל הנה מגיע המסמך הרשמי. אם תרצו: סדר היום הערבי הלאומי, המזין את כל אותה התנהגות חתרנית.
בחוברת שהפיצו למשרדי הממשלה ולבכירי המערכת הפוליטית בישראל, פרשו ראשי הערבים הישראלים את חזונם העתידי. מדובר במסמך ראשון מסוגו, עליו שקדו למעלה משנה בכירי החוקרים והאינטלקטואלים מהמגזר, ומכאן חשיבותו הרבה. זה המינימום עליו יתפשרו "המתונים" שבהם, את "הקיצוניים" שבין ערביי ישראל אנו מוצאים בין מחללי הקברים, מבריחי האמל"ח והמחבלים ומרגלי החיזבאללה.
אבל מה לנו כי נלין על האויב? האם לא במחדלינו לאורך שנים, אותתנו להם כי כל חתרנות תזכה לסלחנות, וכל גידוף יטופל בזהירות?
הם מציעים "לפעול לעיגון עיקרון הכרת המדינה בהיותה מולדת משותפת לאזרחיה הערבים הפלסטינים והיהודים. עיקרון זה צריך להיות מעוגן בפרק מבוא בחוקי היסוד ובחוקה העתידית לישראל".
בהתייחס למעמד המשפטי של הערבים הפלסטינים בישראל, הם מתייחסים גם לזכויות אזרח משותפות וגם לזכויות לאומיות קולקטיביות, ומציעים: "המערכת המשפטית בישראל צריכה לאמץ באופן כולל חוקים המונעים אפליה הן במישור הציבורי והן במישור הפרטי. הכרה רשמית בקיומם הקולקטיבי של הערבים הפלסטינים במדינה ובייחודם הלאומי, הדתי והתרבותי".
לפני שנים אחדות היה פופולארי מאוד תשדיר שירות לאחת מקרנות הפנסיה. הם הציעו אפיקי השקעה מקבילים שבהם ייהנו המשקיעים מכל העולמות, "גם וגם". ערביי ישראל רוצים גם וגם: גם לקבל אוטונומיה תרבותית ומנהלית, ליהנות משוויון זכויות מלא, הטבות, מענקים, תקציבים וגם להמשיך ולהזדהות עם בני עמם מעבר לגבול. גם לזכות למעמד מיוחד בארץ ובחו"ל, וגם להיות שווים ליהודי ישראל. זוהי חוצפה מיוחדת במינה לדרוש להיות שווה ומיוחס בו-זמנית.
אבל מה לנו כי נלין על האויב? האם לא במחדלינו לאורך שנים, אותתנו להם כי כל חתרנות תזכה לסלחנות, וכל גידוף יטופל בזהירות? האם בהתחמקות מהאמירה המפורשת הברורה כי זוהי מולדתו הבלעדית של העם היהודי, וככזאת הוא היחיד שיזכה כאן להעדפה, לא רמזנו להם שאנחנו חוששים לומר זאת.
הסכנה הגדולה איננה החתרנות מבית וההתחמשות מחוץ, על אלו ואלו תוכל החברה הישראלית לגבור. אבל זה מותנה, בראש ובראשונה, בבלימת הכרסום המתמיד, בצדקת קיומנו כאן ובמוחלטות של המדינה הזאת להיות אך ורק בריבונותו של הלאום היהודי. והיה אם תיסדק מוחלטות זו, הרי שבעקבותיה תאבד החברה את רצון ההישרדות ותתפורר.
ערביי ישראל רק מחכים לכך.