האם יש מקום לתיאטרון דתי? עד כמה חשוב להשקיע בתפיסת עמדות מפתח במפעלי התרבות המקובלים? מהו היחס בין השקפת העולם של עם ישראל לתרבות הכללית? האם עם ישראל זקוק לתרבות הכללית או שהוא יכול להסתפק בתרבות המיוחדת שלו?





האם יש מקום לתיאטרון דתי? עד כמה חשוב להשקיע בתפיסת עמדות מפתח במפעלי התרבות המקובלים? מהו היחס בין השקפת העולם של עם ישראל לתרבות הכללית?

השאלה מתעוררת בעקבות העובדה שאנשי המדע והאומנות מובילים פעמים רבות את ההתנגדות להשקפת העולם האמונית של היהדות.



מרן הרב קוק מתייחס לדברים הללו ב"אורות התחיה" בפרק ב', והוא אומר שראשית כל צריך לדעת שלעם ישראל יש עולם רוחני מיוחד, השקפת עולם אמונית המכירה ברבש"ע ובאידיאה האלוקית, וכיוון שכך הוא צריך תרבות משלו: "רוח שונה מרוחות כל העמים אשר תחת כל השמים מוכרח שתהיה לו גם כן כלכלה מיוחדת הנאותה לו, המפרנסת אותו, מחזקת את כוחו ונותנת לו את קיומו", אבל מצד שני עם ישראל צריך גם את התרבות הכללית המשותפת לכלל האנושות, ואומר הרב: "לא נשלל בזה בשום אופן את אותו הצד האנושי, שבו הוא שווה לכל האדם, ומצדו היא זקוקה גם לכלכלה תרבותית לצדה הרוחני ככל המזון הרוחני אשר לכל האדם במקצוע זה". כלומר, היצירה, המדע, כל ההתפתחות התרבותית של כל העמים, במה שהיא איננה מנוגדת ליהדות היא יכולה להוות כלי ואמצעי שמרחיב את היהדות, את הופעת האמונה.



במציאות אנו רואים, שנושאי התרבות הכללית רבים מהם נושאים גם את הדגל של שלילת היהדות, של השלילה של האמונה, והשאלה היא איך להתמודד עם זה. והרב מתייחס לשאלה זו ואומר, שאם אנו חשים שהקשר עם התרבות הכללית יכול לגרום לפגיעה בתרבות שלנו, לזעזוע ביהדות- אין לנו ברירה אלא לסתום את החלונות ולהתנתק מההשפעה של התרבות הכללית, כי כל מה שיש לאדם ימסור בעד נפשו, ושמירת היהדות היא קיום הנפש הרוחנית היהודית.



אבל אנו יודעים ששלילת התרבות החילונית איננה מציאות שלימה ואי אפשר לחיות חיים שלמים, אפילו יהודיים, ללא השימוש במדע, ביצירה, ללא ההתפתחות הקיימת בעולם כולו. חכמינו אמרו "חכמה בגויים תאמין תורה בגויים אל תאמין", כלומר התורה נזקקת לכלי החכמה כדי להתגלות ולהופיע. לכן אנשים שיש להם את העוצמות הרוחניות להתמודד נגד השלילה שנושאת התרבות ולקבל רק את הצדדים הטובים שבה, הם צריכים ללכת בדרך הזו. בסופו של דבר אנחנו צריכים למצוא את האופן איך להשתמש בתרבות הכללית, במדע, ביצירה, באומנות על כל צדדיה, ככלי עזר "כרקחות וטבחות" להופעת היהדות, להשלמת ההופעה השלמה של האומה בכל צדדיה.



הוי אומר- אנחנו זקוקים לתרבות הכללית ככל עם בעולם, אך היא לא מספיקה לנו, יש לנו תוכן רוחני עליון על גבי זה. אדרבא- כיוון שיש לנו עולם רוחני גבוה מאוד, השקפת עולם עמוקה וגבוהה כגבוה שמים מארץ, אנו זקוקים עוד יותר לתרבות הכללית שתהיה מסייעת להופעה של תורה ואמונה. אם כן, התרבות איננה מנוגדת ליהדות מעיקרה, אלא שנושאיה ברובם נושאים את דגל שלילת היהדות, ועל כן צריך כאן לנקוט באמצעים הנכונים, איך לא להיפגע מהשלילה שיש בה, ואיך להשתמש בצדדים הטובים שבה.

כל דבר שיכול לסייע להופעה של תורה, הופעה של אמונה, ולקיום מצוות יותר בשלמות, יש לו בהחלט מקום. חז"ל אמרו לנו שאפשר לתרגם את התורה ליוונית, כי "יפיפותו של יפת באהלי שם", כלומר מפני שהשפה הזו היא שפה יפה, יש מקום לתרגם את התורה ליונית - בגלל היופי שלה! כלומר, אדרבה, ניתן להשתמש באמצעים חיצוניים, שפה יפה, משחק, הבעה עשירה, כדי לבטא תכנים רוחניים. לכן אין מקום לשלילת תיאטרון דתי, אם תיאטרון כזה יוכל להביע את התכנים הרוחניים האמוניים בצורה חיה, באופן כזה שמעמיק את ההתרשמות, את הקבלה ואת ההשפעה של היהדות. כמובן שאין לעשות מהאמצעים החיצוניים הללו עיקר, כי התכנים הרוחניים העמוקים אינם יכולים להילמד בצורה שטחית על ידי המחשה ודמיון בלבד. אבל אין לשלול את כל האמצעים שמדברים ומשפיעים על הרגש והדמיון.



הקושי נבע מכך שהעוסקים בתיאטרון ובהוראת המשחק באים ממקומות אחרים, אנשי תיאטרון שבאים מבחוץ, והם מכניסים בהדרכה בענייני התיאטרון את השקפת עולמם, והתלמידים עלולים להיות מושפעים מהשקפות עולם שליליות. וכאן צריך למצוא את הדרך הנכונה, לדעת לבור את התבן מתוך הבר, ולא לקבל את הדברים שלא מקובלים עלינו, ולקבל רק את הצדדים המקצועיים, שבהם ניתן להשתמש אח"כ לעבודת ה'.



ככל שנתחזק ונתעצם בצורה מגובשת בתוכנו, ולא כנציגים יחידים בקרב מסגרות אחרות, נוכל להשפיע השפעה משמעותית לשינוי פני התרבות במדינה. בשלב זה - זו הדרך היחידה

אני סבור שכאשר נכנסים יחידים להשפיע- הרצון מאוד יפה אך התוצאות לא מוכיחות את עצמן. מי שנכנס לשם בטל ברוב, מושפע מהאווירה ולא מצליח להשפיע. ולפעמים משמש רק כעלה תאנה. הדרך היחידה לעשות שינוי בעולם התרבותי בישראל, היא על ידי בניית דברים חדשים, מסגרות חדשות עצמאיות בעלי תכנים שלנו - תיאטראות משלנו, רדיו משלנו, טלוויזיה משלנו, בינתיים דרך האינטרנט.



אני אומר זאת לא רק מסברה אלא מתוך ניסיון. במסגרת החינוך הדתי הממלכתי לא הצליחו המורים בני הישיבות לגרום לשינוי. כל עוד לא קמו מוסדות חינוך תורניים עצמאיים לא השתנה דבר. כאשר קמו הישיבות התיכונית, בניגוד לרצונם של ראשי החינוך הדתי הממלכתי, התחולל השינוי, ואותו תהליך היה כאשר קמו האולפנות. כמו כן כשקם בית הספר היסודי נועם, ושוב בניגוד להסכמת ראשי החינוך, חל שינוי בבתי הספר היסודיים הדתיים.



גם לערוץ 7, בשעתו, הייתה השפעה גדולה יותר על התקשורת מאשר ליחידים שעבדו בתחנות השונות, וכנראה בגלל זה התאמצו כל כך לסגור אותו.



ככל שנתחזק ונתעצם בצורה מגובשת בתוכנו, ולא כנציגים יחידים בקרב מסגרות אחרות, נוכל להשפיע השפעה משמעותית לשינוי פני התרבות במדינה. בשלב זה - זו הדרך היחידה.

מתוך העלון "קומי אורי" kumiori@gmail.com