יוסף הצדיק, עת הוא מובל למצרים לאחר שנמכר על ידי אחיו, מציינת התורה ברמזים את מספר הגלגולים שעבר עד להגעתו לפוטיפר שר הטבחים במצריים. המילה "פסים" נדרשת בפי חז"ל על שם צרותיו של יוסף ומכירתו מאחד לשני. פסים: נוטריקון של: פוטיפר, סוחרים, ישמעאלים ומדיינים.

אולם אצל הישמעאלים התורה אינה מסתפקת ברמז או בציון היותם חלק מגלגול המכירה, אלא מדגישה: "והנה ארחת ישמעלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולוט", מפרש רש"י: למה פרסם הכתוב את משאם, להודיע מתן שכרן של צדיקים, שאין דרכם של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן שריחן רע, ולזה נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע". ושמעתי להקשות מה חשיבות יש במשא של ריח טוב על ידי הישמעאלים, וכי זה מטריד את דעתו של יוסף בעת שנמכר לעבד, ואולי לאבדון? כלום ריח טוב מועיל לו ברגע קשה ונורא זה?



כמה מחייב אותנו להשתדל ולסייע לאלו אשר סובלים כל כך, ואף שנראה לנו שלא ניתן לרפאות אותם ולהביא להם מזור ורפואה שלימה, עלינו לעשות ככל שניתן ולהקל את כאבם

למדנו הכתוב, שגם בשעה שנגזר על אדם גזירה קשה וכואבת, יש להקל ככל שניתן את הסבל, כמו שהקב"ה הקל את סבלו של יוסף בשעה הקשה ושלח אורחות ישמעלים עם ריח טוב, כי פעמים שהמשהו הקטן הזה מביא את היכולת לשרוד את הסבל ולהתמודד, וכשאין אותו מוכרעים ומתמוטטים.

בפרשת יונה הנביא הנקראת בשעת מנחה ביום הכיפורים, אנו קוראים על הגורל המוטל בין נוסעי האנייה כשהים סוער ומבקש להטביע את האנייה, כדי לדעת בשל מי הסערה הקשה שפקדה אותם. "ויפול הגורל על יונה", ואכן יונה הנביא מודה כי בשלו הסערה, משום "שמלפני ה' הוא בורח", ולשאלתם: מה נעשה לך וישתוק הים מעלינו כי הים הולך וסוער? משיבם יונה: "ויאמר אליהם שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם, כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם". ושואל הסבא מנוברדוק זצ"ל לשם מה צריך יונה להדגיש "שאוני", וכי ניתן להטילו אל הים מבלי לישא אותו אל המים?

גם הוא דרש את הרעיון הנפלא שהבאנו ואמר: בקשתו האחרונה של יונה הייתה: גם לאחר שנגזר עלי להיות מוטל למים, תעשו את זה בצורה מכובדת וראויה, "שאוני", תקלו עלי את הכאב והסבל.

כמה מחייב אותנו להשתדל ולסייע לאלו אשר סובלים כל כך, ואף שנראה לנו שלא ניתן לרפאות אותם ולהביא להם מזור ורפואה שלימה, עלינו לעשות ככל שניתן ולהקל את כאבם.