בשבוע שעבר נתפרסם בעיתון "מקור ראשון" ראיון עם בנצי ליברמן, יושב ראש מועצת יש"ע המתפטר. ליברמן, שניתן לשער על פי דבריו שהוא בדרך למסלול פוליטי, פתח שוב את פצעי קיץ-הגירוש ואפשר לציבור המתנחלים להבין את השקפת העולם של החבורה הקטנה. כאשר פרץ המשבר הקיומי, עם הודעת שרון על תוכנית "ההתנתקות", היא הרחיקה את יתר חברי ההנהלה, ומאז עשתה ועושה בארגון הזה כרצונה.
ליברמן חושף כאן מניעים שבכל מהלך כפר מימון, החל מן הקריאה לציבור לבוא ולהתכנס בנתיבות ועד לפיזור האנשים לבתיהם, הוסתרו מן הציבור ושעד הסוף הוטעה לחשוב שהכוונה היא לפרוץ לתוך גוש קטיף בניגוד לאיסור המשטרתי והצבאי
ליברמן חושף כאן מניעים שבכל מהלך כפר מימון, החל מן הקריאה לציבור לבוא ולהתכנס בנתיבות ועד לפיזור האנשים לבתיהם, הוסתרו מן הציבור ושעד הסוף הוטעה לחשוב שהכוונה היא לפרוץ לתוך גוש קטיף בניגוד לאיסור המשטרתי והצבאי. לו ליברמן וחבריו היו אומרים בשעת מעשה את אשר ליברמן אומר היום ל"מקור ראשון", אירוע כפר מימון לא היה מתרחש כלל כי האנשים לא היו באים.
תזכורת קצרה: הציבור שמועצת יש"ע קראה לו שוב ושוב להפגנות עקרות בירושלים ושקפא בקור ונרטב בגשם בישיבת סרק ב"עיר האוהלים" מתחת לכנסת, נהה אחרי חסימות כבישים ואחרי קמפיין הסירוב לפקודות הגירוש. כשראתה מועצת יש"ע שהיא הופכת להיות בלתי רלוונטית, החזירה לעצמה את המושכות על ידי קריאה לעשרות אלפי צועדים לפרוץ לתוך גוש קטיף, בניגוד לאיסור הממשלתי. בעקבות זאת בא הציבור, ולכך התכוון עד הרגע האחרון.
שני זיכרונות אישיים יש לי מן היום האחרון הסיוטי:
בבוקר קראו ברמקול להתכנס ולקבל הוראות לקראת הפריצה לפנות ערב. אני הייתי בתוך הקהל, וכמו חברי ישראל הראל לא שותפנו בהתייעצויות. עודני עומד בתוך ההמון, ואשתי מטלפנת בהתרגשות ששמעה ב"קול ישראל" שמועצת יש"ע הגיעה לידי הסכם עם המשטרה שמתפזרים. רצתי בבהילות אל ליברמן שעמד והכריז לציבור, ושאלתיו: האם הידיעה נכונה. ליברמן הכחיש, ואני תבעתי ממנו להכחיש את הידיעה בפני הציבור כולו, והוא עשה כן.
הזיכרון השני הוא מאחת מהקפות-הסרק האינסופיות שקהל הרבבות הנפלא והמסור הקיף את הגדר מבפנים, מתוך האמונה שליברמן וחבריו נטעו בליבו שיש כאן תוכנית מתוחכמת לפרוץ את הגדר באחד הסיבובים, ולצעוד לעבר גוש קטיף - מטרת המסע כולו. באחד הסיבובים האלה פגשה בי קבוצת אנשים ושאלה אותי: האם לא עושים כאן עלינו תרגיל? האם כל הסיבובים האלה אינם סתם? השבתי: וכי מה אתם מתארים לכם שהמנהיגים שלנו מרמים אותנו? האם הם, שהקימו את כל המפעל הזה, אינם אמינים בעיניכם? האנשים הכירו אותי וחשבו שאני "בעניינים", אלא, כאמור, מאז שהגירוש עלה על הפרק המדיני, דאגו משום מה שהנהלת מועצת יש"ע כמעט ולא תכונס בכלל. קשה להאמין, אבל זו עובדה: המפעל כולו במשבר קיומי, ודווקא בזמן הזה משתקים את הנהלתו. ובכל זאת, למרות שלא ידעתי יותר ממה שידעו השואלים אותי, קראתי להם לתת אמון במועצת יש"ע ש"הם יודעים מה שהם עושים". אני מתנצל היום בפני הקבוצה הזאת.
לימים, פרסם בני בעז את מה ששמע ברדיו מפי פנחס וולרשטיין, מחבורת הפיקוד שניהלה את כל המהלכים: בישיבותיה של החבורה הזאת בכפר מימון השתתף קצין משטרה בלבוש אזרחי. ובעוד השוטרים מקיימים את המצור מבחוץ, שומרים מטעם מועצת יש"ע מנעו כל יוזמה ספונטאנית לפרוץ את הגדר ולנוע לעבר גוש קטיף.
היום, אומר ליברמן שההחלטה לפזר את הציבור ושלא לפרוץ הייתה "רגע מכונן". אם כן, מדוע לא שיתפו את הציבור במעמד "מתן תורה" הזה? מדוע קראו הרמקולים לעוד סיבוב ועוד סיבוב של הונאה וחלם?
זו התנהגות של טענות שווא, הטעייה ואחיזת עיניים. היום יוצא מדבריו של ליברמן שכבר בשעת מעשה, כאשר טלטל רבבות במשך שעות בסיבובים בתוך הגדרות, ידע שהוא מוליך אותם שולל. וכך הוא אומר: "הבנו שחייבים לאפשר הוצאת קיטור של כל העוצמות שהצטברו בקרב עשרות אלפי האנשים"...
ליברמן חייב קודם לכל התנצלות בפני הציבור, לדבריו 40,000 איש, שנדהמו כשבאה הוראת הפיזור, ורבים הביעו תרעומת והאשמות קשות.
ועכשיו, אל משנתו של ליברמן. ל"מקור ראשון" הוא אומר:
"ברגע ההכרעה, ביום השלישי של שהייתנו בכפר מימון, יצאה מועצת יש"ע בהחלטה שניתן לכנותה היסטורית. בפעם הראשונה החליט הגוף המרכזי המיישב את יש"ע כי ההתיישבות היא לא חזות הכל... כי יש עוד דגלים שעלינו להרים...".
הם החליטו, ואת ההחלטה שפירושה "התנתקות" מועצת יש"ע משליחותה, במקביל להתנתקות שרון מארץ ישראל, הסתירו מן הציבור ששלח אותם.
הרי עשרות האלפים שהיו שם האמינו, ומאמינים עד היום שהריסת ההתיישבות ביש"ע היא כן "חזות הכל", שזו תחילת התפרקותה של המדינה מכל ערכיה ומכל נכסיה, וכי התהליך הזה לא ייגמר בקו הירוק, כפי שאכן קרה.
אז מי זה בדיוק "העם" שליברמן רואה את רוחו כנוגדת את רוח המתנחלים? אולי זה העם שהצביע לאדם שאמר "דין נצרים כדין תל אביב"? או שמא פורום-החווה שיעץ לשרון להקריב את נצרים כדי להינצל מתיק פלילי?מאז הגירוש ניכרו מנהרות לתוך ישראל: גלעד שליט נחטף בתוך ישראל, החמאס הגיע לשלטון והמלחמה פרצה ומיליון אנשים הפכו לפליטים בתוך ישראל, והיא נסתיימה במפלה שפגעה בביטחון מדינת ישראל כולה. וכל תגובת השרשרת הזאת ל"התנתקות" יצאה מן הגזירה שליברמן היה מופקד עליה. והנה, בפעם הראשונה קורא עכשיו הציבור של ליברמן, שבמקביל להתנתקות של שרון היתה גם התנתקות שלו, וכביכול של כל "מועצת יש"ע", מלראות את הנכס היקר שהופקד בידיהם, מפעל ההתנחלות, "כחזות הכל" בתחום הספציפי של שליחותם.
ליברמן אינו מפרט. מה הם ה"עוד דגלים שעלינו להרים", זאת נשמע בוודאי כאשר ילך לפוליטיקה, כפי שאני משער. אבל הצליל של האמירה הזאת מוכר, זה הקוד של הפלג במפד"ל הקורא לעצמו "מתון". זו שפתו של זבולון אורלב שמעולם לא הסתיר את דעותיו שנחשבות ליווניות.
אולם בכפר מימון לא שמענו שום דבר מעין זה מפיו של ליברמן וחבריו, את זה אנחנו שומעים לראשונה אחרי החורבן.
ועוד הוא אומר: צריך לעצור בקו אדום כדי להתחבר עם הרבדים השונים בעם ובחברה, והוא מתפטר מתפקידו במועצת יש"ע מפני שהגוף הזה אינו מאפשר לו "להתמקד בחיבור בין התודעה הלאומית ובין מפעל ההתיישבות" ואינו מאפשר לו לחבר את ההתיישבות ביש"ע "לנרטיב הישראלי".
"נרטיב" הוא מושג פוסט-מודרניסטי האומר שמעבר לאמת האובייקטיבית יש לכל אחד נרטיב, "סיפור", משלו ואין אמת אחת ואין מוסר אחד, אלא הכל יחסי. לנו יש נרטיב, ולמחבל הערבי הרוצח נשים ילדים יש נרטיב משלו, ושניהם שווי ערך כי אין ערך.
אני כשלעצמי אינני מבין, איך אדם דתי יכול לדבר בשפה כזו. הלא הפסלים שאברהם אבינו ניתץ סימלו, בעצם, נרטיבים שונים, ובמובן זה החברה האלילית הייתה סובלנית מאד: לכל אחד, האלוהים שלו. היהדות הייתה זו שהנהיגה בעולם ערכים מוחלטים, "נרטיב" אחד ויחיד של טוב ורע, מותר ואסור. הנאציזם, הקומוניזם והפוסט-מודרניזם, כל אחד בדרכו, ניסו ומנסים למרוד באמיתות המחלטות של היהדות והדתות יוצאות חלציה.
ועכשיו מדבר ליברמן על "נרטיב מתנחלי", והוא רומז שהוא "פרימיטיבי". ומי שדבק בו אינו מסוגל להתחבר ל"נרטיב הישראלי".
אבל מהו "הנרטיב הישראלי" הזה? והאם יש בכלל נרטיב ישראלי אחד? האם לערבי ישראלי, לחרדי, לשנקינאי, לאליטות השולטות ולנוער הפאבים יש נרטיב אחד?
אז מי זה בדיוק "העם" שליברמן רואה את רוחו כנוגדת את רוח המתנחלים? אולי זה העם שהצביע לאדם שאמר "דין נצרים כדין תל אביב"? או שמא פורום-החווה שיעץ לשרון להקריב את נצרים כדי להינצל מתיק פלילי? ואולי "העם" הוא "העיתונאי הבכיר" שליברמן מספר שליווה אותו בכפר מימון, ארי שביט מעיתון "הארץ" או נחום ברנע מעיתון "ידיעות אחרונות", שניים שהנרטיב שלהם הוא "שלום" תוך חיסול ההתיישבות ביש"ע?
נשאלת השאלה: מה יש ב"נרטיב המתנחלי" שליברמן אינו מסתדר איתו, ובגלל זה הוא מתפטר עכשיו? אפשר לנחש. תנועת ההתנחלות כולה משורשה, עומדת בניגוד לנרטיב המקובל על ליברמן. "פני הדור כפני הכלב", אמרו חז"ל. הכלב אמנם רץ לפני אדוניו, אבל רק עד לפינה, שם הוא מחכה לראות, לאן יפנה האדון, ואז שוב ירוץ לפניו. לכלב הזה המשילו את המנהיגים "בדור שכולו חייב".
ואכן, ההתנחלות הלכה לפני העם, ולא הביטה לאחור:
קבוצת כפר עציון התכוננה לעלייה לישוב החרב נגד רצון הממשלה. הציוד היה מוכן, וההכנות בעיצומן. רק כשהממשלה הועמדה בפני העובדה שהעלייה למקום תהיה עם או בלי הסכמתה, ניתנה ההסכמה.
גם חברון היהודית קמה תוך העמדת הממשלה בפני עובדה. ליל הסדר במלון פראק, בית הכנסת "אברהם אבינו", בית הדסה, זכויות היהודים במערת המכפלה, פתיחת בית הקברות היהודי ועוד, הכל נעשה במאבק עם הממשלה ובתחילה, נגד רצונה.
את הישוב עפרה הקימו בעורמה, כביכול קבוצת מקימי גדר בבסיס חיל האוויר בבעל חצור ביקשו ללון בלילות בבסיס הירדני הנטוש בעין יברוד.
לשילה נכנסו באמתלה של חפירה ארכיאולוגית, ומכאן ועד למאחזים "הבלתי מורשים", שרשרת אחת של הליכה לפני המחנה.
זה "הנרטיב המתנחלי", המפריע לליברמן.
אולם, זאת לדעת: המסר של ליברמן, המודיע מראש שבכל מקרה יקבל את הדין השלטון, ושום גדר לא תיחתך גם בגירוש הבא, הוא כסם המוות לסיכויי הישרדותנו. כי בכך משדרים לאמריקנים, לאו"ם, לערבים ול"שלום עכשיו", זו שבממשלה וזו שמחוצה לה, שהמתנחלים ומאות אלפי תומכיהם מנוטרלים
מפריע לליברמן שההתנחלות כביכול מנותקת מן העם. אולם גם מי שהלך לייבש את הביצות, לסלול את כביש צמח או להקים את חניתה היה מיעוט קטן. האם אבות "ארץ ישראל העובדת" שידרו על אותו הגל כמו שכונת פלורנטין בתל אביב, עשירי רמת גן או המחנה של ז'בוטינסקי? האם הם היו מחוברים לשכונת הבוכרים ולנחלאות בירושלים? ומהצד השני כשיצאו אצ"ל ולח"י להילחם בבריטים, האם לא היה ברור להם שהנרטיב שלהם נוגד את מדיניות הרוב, "היישוב המאורגן" של הימים ההם?
ובכל זאת, מי מיעז היום להטיל ספק בתרומה המכרעת שלהם להקמת המדינה? והציונות, היא גופה, האם הייתה מחוברת לרוב המכריע בעם היהודי שהתנגד לה? הלא מן החרדים ועד למתבוללים, כולם שאלו את הרצל: מי שמך? מפני שלחרדים הוא קלקל את הגאולה המשיחית ולמתבוללים הוא הפריע להתבולל. והוא השיב להם שיש לו “negotiorum gestio” , ייפוי כוח שהמשפט הרומי נותן למי שבא להציל: מותר לך לפרוץ לתוך בית כדי לכבות שריפה, בלי לשאול תחילה את בעל הבית.
גם על פי "הנרטיב המתנחלי", הבית בוער. ובכלל, לגמרי לא ברור שאכן העם מנותק מן המתנחלים. לכל אחד יש דימוי אחר – מי זה "העם", לכל אחד "נהג המונית" שלו, ועמדות העם גם משתנות מסקר לסקר בהתאם ל"ספינים" השונים, ומי שרוצה להיות מנהיג, אוי לו אם זה המצפן שלו.
גדר כפר מימון בפי ליברמן היא "גדר הלגיטימיות", ולדבריו החלטה היסטורית החליטה חבורתו בכפר מימון שלא לפרוץ, ביחד עם הגדר של כפר מימון, את גדר הלגיטימיות.
שאלה לליברמן: איך הגענו היום לכך ש"גדר הלגיטימיות" היא מדינה פלסטינית בארץ ישראל המערבית? דרך אוסלו. ואיך הגיעו לאוסלו? דרך מחתרת אוסלו. קרי: מפגשים חשאיים, בלתי חוקיים, עם נציגי ערפאת. והיום ה"לגיטימיות" הזאת קדושה בעיניך?
ובכמה הפרות חוק מלוות בארץ מרבית השביתות בארץ?
במדינת ישראל כפי שהיא מוכרת לך, האם לחתוך גדר לרגל תביעה כל שהיא מן הממשלה זה ביג דיל? האם זה מרד נגד הסדר החוקי מדינה?
הבירור הזה חשוב לא לשם פולמוס עם מי שמוביל היום את מועצת יש"ע, אלא כדי שהציבור, שחרב גירוש נוסף תלויה מעל לראש, ידע לבחור: האם ימשיך ללכת בדרך "הנרטיב המתנחלי" המקורי או בשיטתו החדשה של ליברמן? האם לבחור לו את העם המתאים לו מתוך השבטים הרבים המרכיבים היום את "עם ישראל", כפי שבחר לו את הרבנים הנוחים לו והציגם כ"דעת תורה"?
אני מאמין באמונה שלימה שניתן להציל את יהודה, שומרון וירושלים לעם היהודי, וגם לשוב לחוף עזה. דעת הקהל התפכחה כתוצאה מקיץ-הגירוש וקיץ-המלחמה שפרצה בעקבותיו, והממשלה ו"מפלגת השלטון" הוחלשו מאוד.
אולם, זאת לדעת: המסר של ליברמן, המודיע מראש שבכל מקרה יקבל את הדין השלטון, ושום גדר לא תיחתך גם בגירוש הבא, הוא כסם המוות לסיכויי הישרדותנו. כי בכך משדרים לאמריקנים, לאו"ם, לערבים ול"שלום עכשיו", זו שבממשלה וזו שמחוצה לה, שהמתנחלים ומאות אלפי תומכיהם מנוטרלים. הם אינם מהווים פונקציה, ואפשר להתקדם בתהליך הפלסטיניזציה ובגירוש המתנחלים.
וכך, ליברמן גוזל גם מממשלה אחרת בישראל, שיום אחד תקום ותרצה להתנגד לאובדן יש"ע וירושלים, את טענת החשש מפני התקוממות פנימית, הנשק האחרון של החלש מול המעצמות. איזו התקוממות, יאמרו לו, הנה הגוף היציג של המתנחלים מודיע מראש שהוא יקום וילך, אם רק יאמרו לו.
חבל, שזו מתנת הפרידה שבנצי ליברמן השאיר לנו בלכתו.