אחד מסיפורי האהבה הנפלאים בתולדותינו החל ליד הבאר: "ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו... ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו" (בראשית כ"ט, י'), ואז: "ויאהב יעקב את רחל" (בראשית כ"ט, י"ח).
אבל קדם לו הסיפור על רבקה, אימו של יעקב. גם נישואיה של רבקה ליצחק החלו ליד הבאר: "ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים... והנה רבקה יוצאת... וכדה על שכמה" (בראשית, כ"ד, י"א-ט"ו). שם השדכן אליעזר רואה את רבקה שבאה לשאוב מים, ולוקח אותה כאישה ליצחק.
וגם משה רבנו פגש את רעייתו לעתיד אצל הבאר: "ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדיין וישב על הבאר ולכהן מדיין שבע בנות ותבאנה... ויקם משה ויושיען וישק את צאנם" (שמות, ב', ט"ו ט"ז). שם חוזרות הבנות מוקדם מהרגיל ומספרות לאביהן על עזרתו של משה, ויתרו האב מזמין את משה ונותן לו את ציפורה בתו לאישה.
מה יש בה בבאר הזאת שיוצרת זיווגים? האם יש בה סגולה כלשהי?
והבאר היא המים, והמים הם תורה. ולצורך זה המים הם החינוך. הם מה ששותים, מה שמקבלים בבית ובסביבה המחנכת ומה שעוזר לצעירים בהמשך דרכם: להחליט מה חשוב ומה טפל
אבל הדברים פשוטים יותר:
הבאר זוהי העשייה, רחל באה עם הצאן, רחל רועה את צאן אביה ובאה לבאר להשקות את הצאן. רבקה שואבת מים עבור בני הבית וגם מכבדת את ההלך הצמא. בנות יתרו רועות את צאן אביהן, ובאות לשאוב מים עבור הצאן. כך, תוך כדי עשייה הם פוגשים את בן או בת זוג לעתיד.
הבאר זה חסד. רבקה משקה את אליעזר הצמא ואת גמליו, יעקב מסייע לרחל בהזיזו את האבן הכבדה ועוזר לה להשקות את הצאן. משה עוזר לבנות מדיין מול הרועים שמגרשים אותן. הוא "ויושיעם וישק את הצאן".
הבאר כמקום מפגש. לשם כולם מגיעים, במיוחד הצעירים, העובדים וגם גומלי החסדים. אצל רבקה נאמר: "לעת ערב כצאת השואבות" ,אצל יעקב: "ונאספו שמה כל העדרים...אחי, מאין אתם?", אצל משה: "ויבואו הרועים...".
והבאר היא המים, והמים הם תורה. ולצורך זה המים הם החינוך. הם מה ששותים, מה שמקבלים בבית ובסביבה המחנכת ומה שעוזר לצעירים בהמשך דרכם: להחליט מה חשוב ומה טפל.
והמים הם חיים, כך ליד הבאר: עשייה, גמילות חסדים, התנדבות וסיוע, עם התורה שמורה לנו מהי הדרך בה על האדם ללכת. מהם המצוות החשובות שיש לקיים. בודק האדם את זיווגו, מתווה לעצמו מטרה מהם הדברים שאותם יש לבדוק, להקפיד, ומתוך מטרה קדושה זאת להקים בית בישראל המושתת על אדני התורה, וכך ימשיך את החיים.
לעיתים בודקים יותר מידי דברים חיצוניים מתוך אמירה: "אבל אנחנו אמורים לבלות יחד כל החיים", אבל המילה "לבלות" באה מהשורש בלוי, אין צורך בהסברים.
אדם לעמל יולד" נאמר. הנישואים אינם מסתיימים בחתונה. הנישואים זהו עמל, זוהי עשייה,זוהי התחלה של בנייה ושל הקמה.
לנישואים צריך לבדוק שותף או שותפה לבנייה, לעשייה ולגמילות חסדים, כי אלו חייו של האדם. אין היהדות מזלזת ביופי האישה: "אישה נאה... מרחיבים דעתו של האדם", ולגבי הגבר הוא מצווה לאהוב את אישתו כגופו, ולכבדה יותר מגופו. יש הרבה כבוד לזוגיות טובה, וגם לאהבה...
"אני ישנה וליבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעייתי..." (שיר השירים ד', ב')