מפגשם של יוסף ואחיו אינו אירוע היסטורי גרידא, אלא מהווה מוסר השכל כדבריו של רבי אבא ברדלא במדרש רבה: אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה. יוסף קטנן של שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו, וכשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, על אחת כמה וכמה.
דברים אלו מחייבים אותנו לדקדק ולהבין את עומקן של דברי יוסף לאחיו: " אני יוסף, העוד אבי חי", ומעיד הכתוב:"ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו". ראשית הרי כבר שאל שאלה זו על אביו פעמיים, פעם ראשונה: "העוד אביכם חי?", ובפעם השנייה : " ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי?". מה אפוא חזר יוסף בשעת המפגש ושאל את אחיו אותה שאלה? ובכלל מה הקשר לשאלה זו לעת ההיא שהוא חושף את עצמו בפני אחיו? זאת ועוד מהו לשון הכתוב "כי נבהלו מפניו", הלשון הנכונה כאן הייתה צריכה להיות "כי נבהלו ממנו"- מדבריו וממעשיו ולא מחזות פניו?
מפגשם של יוסף ואחיו אינו אירוע היסטורי גרידא, אלא מהווה מוסר השכל כדבריו של רבי אבא ברדלא במדרש רבה: אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה
שמעתי לבאר בדרך משל: על מלך שרצה לבדוק איך תושבי מדינתו מעריכים אותו, לשם כך החליף את בגדיו לבגדים פשוטים וסייר בעיירות של מדינתו. בבואו לאחת העיירות, ניגש לראש העיר ושאלו אולי הוא יודע היכן יש בעיר הזאת אכסניה? זעם עליו ראש העיר וגרשו בצעקות רמות שזה אינו תפקידו להתעסק בזה. שב המלך ודפק בבקתתו של אחד מתושבי המקום. מיד כשפתח את הדלת צעק בקול גדול "הנה המלך", מניין לך שאני הוא המלך? השיבו האיש על אתר: איך לא אכיר את פניו של המלך? הרי תמונת המלך תלויה ועומדת על קיר ביתי , ומיד קישרתי שאתה הוא המלך. אמר המלך, איש זה שאין פרנסתו ממני מסתכל על תמונתי התלויה בקיר ביתו ומקשר בינה לביני, לעומת ראש העיר שפרנסתו ומחייתו מבית המלוכה, כנראה אינו מסתכל על תמונתי ולכן לא הכירני, אסלק אותו מיד ממשרתו הרמה.
הנמשל: חז"ל אומרים שדמות דיוקנו של יוסף הייתה דומה לדיוקנו של יעקב. על כן אומר יוסף לאחיו: "אני יוסף". איך לא הכרתם אותי עד עכשיו, וכי אינכם מרגישים שאני דומה ליעקב אבינו, או שמא אבינו יעקב כבר מת מזמן, ולכן אינכם יכולים להכיר את דמות דיוקני? על פי משל זה ניתן גם להבין את שאלתו של יוסף לשלומו של יעקב אבינו בפעם השלישית, והקשר שלה בעת התגלותו לאחיו . כי הרי הוא שימש דמות דיוקנו של אביו, על כן הוא תמה שהם לא הכירוהו? ואכן, אחיו נבהלו מפניו, ולפתע שמו לב שאכן פניו כדמות פני אביהם.
בספרי החסידות מובא לבאר את הכתוב: "ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו" , משום דרגתו של יוסף שעלתה עליהם. בעוד שהם דבקו בה' ובתורתו מתוך התנתקות מטרדות העולם, הרי שיוסף שקוע היה בניהול ממלכה ואף על פי כן היה דבוק בה'. הם לא הכירוהו. אחי יוסף לא הצליחו להבין ולהשיג, איך ניתן להגיע למדרגה כה גדולה של חיים רוחניים במקביל לחיים גשמיים?
ניתן לומר שלזה הפנה אותם יוסף ליעקב אביהם, להסביר להם את דיוקנם הדומה בעניין זה. כמו שיעקב חי בבית לבן היה ואמון על נכסיו, אך העיד על עצמו: "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי". כך אני הגעתי לדרגה גדולה של "שמני אלוקים אדון על מצרים", בלי לסטות מדביקות בבורא עולם.