נער הייתי וגם זקנתי, ודבר כזה לא ראיתי: השמאל, עם התקשורת העוינת בראש, קורא לממשלה לזקוף את קומתה ולעמוד בגאווה ובתקיפות על משמר האינטרסים של ישראל בלבד, מול, וכאן החזיקו נא חזק, מול אמריקה. נשיא ארצות הברית לא יכתיב לנו, הם אומרים, ואם יש לחץ אמריקני, אנחנו חזקים. אנחנו מדינה עצמאית, לא?
פעם אמרו "שטחים תמורת שלום", וכל השטחים, תמורת שלום, אמת. לא תשמעו את זה יותר. דמם של למעלה מ-1,500 יהודים שנרצחו מאז אוסלו, שזו הייתה סיסמתה, שטף ומחק את הסיסמה הדמגוגית הזאת
השומע את הדברים האלה יכול לחשוב שהגיעו ימות המשיח: שלום למפת הדרכים שכולה תכתיב זר, ביי ביי "לחזון" המדינה הפלסטינית של בוש, ואם תבוא קונדוליסה ותצעק שוב על ראש ממשלתנו לתת רובים למחבלים של אבו-מאזן, או מעבר למחבלים ולנשק מעזה ליו"ש דרך תרקומיה, ואם תרקע ברגלה ותדרוש שנבליג עוד על הקסאמים הממשיכים לרדת עלינו, ראש הממשלה, מונחה השמאל החדש, האמיץ וזקוף הקומה, יראה לה את הדלת
אך לא, השמחה הייתה מוקדמת. רק בגזרה אחת אזר השמאל אומץ וקם כלביא: גזרת הגולן. שם, היכן שאמריקה רוצה שנחזיק מעמד ולא נסייע לאסד לצאת מן הבוץ, שם דורש השמאל מאולמרט להתנתק מאמריקה, לרדת ולהתכנס לרגלי הגולן על שפת הכנרת על גבול הקיבוצים האון ועין גב, ולהתחפר שם שוב מול רמה שתחזור להיות מאיימת ויורקת אש. ומה עם כל הנכסים הלאומיים שלנו: המים, והיין, והתפוחים, והסקי, והצימרים, והמפלים, וגמלא עם הנשרים. ומה לגבי כמעט עשרים אלף יהודים שייהפכו לפליטי קראווילות חדשים, והגופות שיוצאו מקברותיהם, סטייל גוש קטיף, ובתי כנסת וישיבות שיישרפו ויחוללו על פי אותו התקדים. המפעל האדיר של הגולן היהודי שעלה מיליארדים, אותו נחריב במו ידינו, ועוד תחושת נסיגה וחורבן שתינטע בלבבות, ושרידי עשרות בתי כנסת מימי בית שני שחשפנו וטיפחנו – הוכחות אילמות לקשר ולזכות שלנו על הארץ?
כל אלה, מה הם שווים לעומת המעמד הנעלה והמרגש של ניגוב חומוס בדמשק?
ובעצם, לא בדיוק. יהודים ישראלים אינם יכולים לנגב חומוס בשכם ובעזה, אבל אוסלו העניקה להם את הזכות לנגב שם. וזה העיקר, לא? וכך, הזכות לנגב חומוס בדמשק תהיה לנו כתובה בהסכם, ובמציאות של חלם, זה מספיק. חלמאי אחד סיפר בהתפעלות על הרבי שלו שישב בחלם וראה דליקה ביהופץ, מרחק כמה מאות מילין. נו? שאל אותו בר-שיחו, והייתה שריפה? לא, השיב החלמאי, אבל תחשוב רק איזה מבט למרחוק יש לרבי שלנו.
ארבעים שנה, מאז שוחררו ירושלים ויש"ע, תקעו לעם הזה בראש שרק ימין קיצוני, מתלהם, חמום מוח, בלתי אחראי, משיחי ומנותק מן המציאות המדינית בעולם, יכול אף להעלות על הדעת להתנגד לאמריקה, ידידתנו הגדולה שבלעדיה אסור לזוז, אי אפשר לנשום. הסבירו לנו שללא וטו אמריקני במועצת הביטחון, יטרפו אותנו שם הזאבים. ואם אמריקה תעכב רק משלוח אחד של חלקי חילוף, אין לנו חיל אוויר. ואם האוצר האמריקני יקמוץ את ידו ולו במעט, יתמוטט המשק.
ולפתע, לכל זה אין תוקף, ועל כל זה ישראל הקטנה תתגבר. תולעת-יעקב תעשה לאמריקה שריר, ובשום אופן לא תיתן שיפריעו לה לסגת מן הגולן. מפני שאי אפשר לחיות בלי אידיאל, בלי אג'נדה, בלי אופק מדיני, בלי נשמה יתירה, וזו הנסיגה. מזוכיזם אינו יכול לחיות בלי "ויתורים כואבים". והנה, הופיע אות משמים, אסד גיהק ושר החוץ הסורי שיהק, בדיוק כאשר הפלסטינים סוגרים בפנינו כל אפשרות של נסיגה מיהודה ושומרון במלחמתם הפנימית הטיפשית ובקסאמים הילדותיים שלהם. יש אלוקים. נפתח חלון-הזדמנות. יש פריצת דרך וניתן לרדת מן הגולן! ואיך אומרים מביני דבר ויודעי ח"ן? "תג המחיר ידוע"!
חוד החנית של המתקפה הזאת היא התקשורת: אריה גולן, איילה נשר-חסון, עמנואל רוזן, בן כספית, כל גלי האתר, עם גלי צה"ל בראש, מראים לנו מי שולט באמת בארץ הזאת.
הם כבר אילצו את ראש הממשלה להסביר בפתיחת ישיבת הממשלה האחרונה, מול המיקרופונים, מדוע טרם קפץ דרך חלון-ההזדמנויות לקראת ריסוק איברים כפול: ריסוק ביטחון צפון הארץ, וריסוק היחסים עם אמריקה, ובלבד להתמכר לאורגיה חדשה של התקפלות, הרס וחורבן - פיסי ונפשי. אולמרט התנצל וניסה להסביר מדוע ישראל אינה יכולה לדקור את נשיא ארצות הברית בגבו, בשעתו הקשה, אך לא שכנע אפילו חצי כתב ורבע שדר.
אנחנו, במקומותינו, בשטחים ששוחררו במלחמת יש"ע, יש לנו הרבה לקחים להפיק מהמלחמה הזאת של "שין בשין", שמאל בשמאל, ראש ממשלה הכי שמאלני שהיה לנו מול כל ברנז'ת התקשורת השמאלנית . הלקח העיקרי הוא שאין כל אפשרות להתווכח איתם, שום טיעון הגיוני לא ישכנע אותם לעולם, מפני שהדחף לכניעה, להלקאה העצמית, להפניית העורף לארץ ישראל הוא יצר: יצר-לאו-בר-כיבוש, יצר-מוות.
פעם אמרו "שטחים תמורת שלום", וכל השטחים, תמורת שלום, אמת. לא תשמעו את זה יותר. דמם של למעלה מ-1,500 יהודים שנרצחו מאז אוסלו, שזו הייתה סיסמתה, שטף ומחק את הסיסמה הדמגוגית הזאת.
אחר כך אמרו שהנסיגה חיונית להבראת המשק. בלי שלום תתמוטט הכלכלה, ונהיה כארגנטינה. והנה, הכלכלה פורחת, אפילו תוך כדי מלחמה.
ועוד אמרו לעצמם מתנחלים שזה בגללם, בגלל השנאה לדתיים, ומפני שלא הצליחו "להתנחל בלבבות". והנה, הפרופיל של המתיישב בגולן אינו דתי, אין לו תדמית פנאטית, לא הייתה בגולן אינתיפאדה, והגולן דווקא התנחל גם התנחל בלבבות: מיליוני מטיילים מהחרמון ועד לחמת גדר. ובכל זאת: רמז אחד של אסד, שביב סיכוי לראות נסיגה, וכל זה כאין וכאפס.
והיה גם הנימוק הדמוגראפי, מפלטם הגדול של השמאלנים. אלא, שבגולן אין "סכנה דמוגרפית", ובכלל אין שם ערבים. מה גם שאפילו ביו"ש ובירושלים השד הדמוגראפי הולך ונעלם, משום שהמומחים הזינו אותנו במספרים כוזבים, בראו יש מאין 1.4 מיליון ערבים שלא היו ולא נבראו, הסתירו מאיתנו ששיעור הילודה אצל הערבים הולך ויורד, ודווקא אצל היהודים יש עלייה. ויש עדיין רוב יהודי בכל מערב הירדן, מדינת ישראל פלוס יש"ע, רוב שהצטמק אך במעט מאז מלחמת ששת הימים.
ואם תמו כל הנימוקים, מדוע ישראל צריכה לחזור "לגבולות אושוויץ" כפי שקרא להם אבא אבן, תמיד נותר כביכול "הלחץ האמריקני" שאין לעמוד בפניו. והנה, מתברר עכשיו שגם כוחה של אמריקה אינו מסוגל לעמוד בפני יצר ההתאבדות, ואם אי אפשר להתאבד עכשיו ביהודה ושומרון, אז לפחות בגולן.
לו היה שכל בקודקודם של אנשי הגולן, הם היו מצטרפים בהמוניהם למצעד אל חומש, כדי לבצר את הערבות ההדדית בין המתנחלים שהם עוד יזדקקו לה
מול יצר ההרס, מול הדחף האובדני הזה, מייצגת ההתנחלות יצר הישרדות, רצון חיים וגישה חיובית ואופטימית. אלף צעירות וצעירים צעדו בהרים להדליק נרות חנוכה על חורבות היישוב חומש בצפון השומרון, אותו הרסה ממשלה יהודית בקיץ שעבר, מתוך מה שהיום נראה בבירור כטירוף דעת מוחלט. הדרישה היא לשוב לכל יישוב: לשוב, לבנות ולהתנחל בכל מקום שננטש ונחרב. ואכן כבר יש גרעין שרוצה לשוב לחומש ולשא-נור, תושבים מגנים-כדים דורשים לחזור, עם התביעה לתקן את הטעות, לכפר על הפשע, ולבנות מחדש.
לו היה שכל בקודקודם של אנשי הגולן, הם היו מצטרפים בהמוניהם למצעד אל חומש, כדי לבצר את הערבות ההדדית בין המתנחלים שהם עוד יזדקקו לה. ועוד ראוי היה להם להצטרף, כדי להשריש לעומק עקרון אחד שכל עתידנו בארץ, גם בתל אביב, תלוי בו: אין עוקרים יישוב! תכניסו לכם לראש, פוליטיקאים ומדינאים: אתם יכולים לגלגל תוכניות כל כמה שתרצו, אבל נתון אחד, בלתי משתנה, תמיד תהיו חייבים להביא בחשבון: יישוב יהודי, לא פחות מכפר ערבי, לא ניתן להזיז. עד שהעיקרון הזה לא ייקבע במסמרות ברזל בתודעה הלאומית היהודית, כל המפעל הציוני, וגם המדינה בעצמה, הם אך זמניים וארעיים. כך תופס אותם העולם, כך מבינים זאת הערבים, וכך הוא גם הדימוי העצמי היהודי. העוקר שבא מתל אביב לגוש קטיף לא הבין שהוא עוקר את עצמו, ומי שהיום נוטע מחדש בצפון השומרון, את עתידה של תל אביב הוא מבטיח.
ארגון "מגיני ארץ", העוסק בביצור יישובי יו"ש, ראוי שייצור קשר עם מי שחפץ חיים בגולן, כי זו חזית אחת.