בורסת ההימורים בשיאה: האם ישחרר אהוד אולמרט בסופו של דבר אלפי מחבלים כדי להשיב את גלעד שליט לחיק משפחתו?! האם זה ייקח עוד ימים או שנים?! האם ישוחררו רק מחבלות, מחבלים-קטינים (המכונים בפי הפלסטינאים "ילדים"), ועיקר העיקרים: האם הממשלה תדרוש כי ישוחררו רק מחבלים "ללא דם על הידיים".
כולנו רוצים בשחרורו המיידי של גלעד שליט והשבתו לחיק משפחתו, אבל כולנו יודעים שהרצון הזה לבדו, אסור שינחה בלעדית את הממשלה
כולנו רוצים בשחרורו המיידי של גלעד שליט והשבתו לחיק משפחתו, אבל כולנו יודעים שהרצון הזה לבדו, אסור שינחה בלעדית את הממשלה. או במילים אחרות: כולנו מזדהים עם נועם, אביו של גלעד, אבל ככה אי אפשר להנהיג עם ואומה.
אומנם כאופוזיציה זה "לא באופנה" שאעתיר שבחים על ראש הממשלה, אבל עד כה בעניין זה לבדו, אהוד אולמרט עומד יפה. כעורך דין ממולח הוא מתמקח, מתווכח, מעמיד תנאים ומושך זמן, אבל אני חושש שבסופו של יום תחזור אותה זחיחות מוכרת ושאינה במקומה, והוא ישחרר גם מחבלים.
מול המחזות המבישים והמצמררים כל ישראלי בשל אלפי המחבלים המשתחררים, המחייכים, צוהלים והמניפים ידיהם בסימן "וי" באותם ידיים שרצחו, טבחו, אימללו והפכו ליתומים ולאלמנות, והביאו לשכול ולחורבן, תנסה כנראה הממשלה להציב רף, גבול, או איזשהו תנאי שיאפשר למר ישראלי לקבל, גם אם בחריקת שיניים, את העסקה הזאת. לפחות, כך יאמרו, לא שחררנו "מחבלים עם דם על הידיים".
נניח רגע להגדרה המגוחכת הזאת, בה מחבל ששכב במארב, השליך עשרות רימונים לעבר אזרחים ישראלים וניסה לירות לעברם, אך לא פגע באיש. האם הוא לא ייחשב כבעל "דם על הידיים"? כמו ההבלגה הנמשכת כל עוד הקאסמים הרצחניים "נופלים בשטחים פתוחים", ורק במקרה לא בסופרמרקט הומה אדם. אבל לו יהי. הבה ונבדוק "מה שווה" ההגדרה הזאת, ומדוע מחבלים שכאלו הם יותר מועמדים פוטנציאליים לשחרור.
הידעתם, למשל, כי הטבח הנורא במלון "פארק" בנתניה בליל הסדר תשס"א נעשה על ידי מחבל משוחרר שהשתחרר מהכלא כי "לא היה עם דם על הידיים"?!
גם הפיגוע הרצחני בצומת כרכור בו נטבחו ארבעה-עשר ישראלים, אף הוא מעשה שנעשה על ידי מחבל "קל" שכזה. וכך גם הפיגוע בצומת מגידו (שבעה-עשר נרצחים), פיגוע ההתאבדות בצריפין (שמונה חיילים נרצחו), פיגוע ההתאבדות בקפה "קפית בירושלים (אחד-עשרה נרצחים), פיגוע הירי בנגוהות (אם ובתה נרצחו), פיגוע הירי במכינה הקדם-צבאית בעצמונה (שבעה נערים נרצחו), החדירה לקריית ארבע (שני נרצחים), הפיגוע בקפה "הלל" בירושלים (שבעה נרצחים), הפיגוע במסעדת 'סי-פוד-מרקט' בת"א (שלושה נרצחים), ופיגוע ההתאבדות בקו 14 בירושלים (שבעה-עשר נרצחים ומאה וחמישה פצועים).
כל אלו בוצעו על ידי מחבלים שנעצרו על עבירות הנחשבות "קלות", כמו: ידויי אבנים, חלוקת כרוזי הסתה, הסעת מחבלים-מתאבדים וכדו'. הם שוחררו, רק מכיוון שלא היה להם "דם על הידיים", ומכיוון שזו בלבד הייתה עילת והצדקת השחרור. הם מיהרו לתקן רושם זה וטבחו בנו ללא רחם.
לא רק במעשי טבח מזוויעים, מצטיינים אותם מחבלים "ללא דם על הידיים". בדיקה מדוקדקת שערך ארגון נפגעי הטרור "אלמגור" מעלה כי רבים מהם הפכו להיות עם שחרורם: פעילי טרור בכירים, מארגני פיגועים, מתכננים, מפיקים, יוזמים ומוציאים לפועל של מעשי טבח ואימה. הם הופכים להיות ציר מרכזי לתכנון ולארגון של פיגועים, לשילוח מחבלים-מתאבדים ולגיבורי סביבתם.
קחו לדוגמא את כרים ראתב יונס עוויס. הוא שוחרר במסגרת מחוות לפלסטינאים, אך ב-27/11/01 ירה בעפולה, ורצח את מיכל מור ונעם גוזובסקי הי"ד, וב-21/3/02 הוא שלח מחבלת מתאבדת לרח' קינג ג'ורג' ושם היא רצחה בפיצוץ: שלושה ישראלים (יצחק כהן, ואת בני הזוג גדי וציפורה שמש הי"ד), ועוד שמונים ואחד איש נפצעו.
או שמעו-נא על המחבל "ללא דם על הידיים", נאסר אבו-חמייד. הוא שוחרר במסגרת הסכמי אוסלו, ותועד בזמן שהוא מתעלל קשות בגופות חיילי המילואים, רב"ט ואדים נורזיץ ורס"ל יוסי אברהמי הי"ד, במהלך הלינץ' ברמאללה. ב-25 פברואר 2002 הוא יזם פיגוע בנווה יעקב בו נרצחה שוטרת ועשרה אזרחים נפצעו. וב-5 מרץ 2002 היה אחראי לפיגוע התופת בסי פוד מרקט, בו נרצחו אליהו דהן ויוסי הבי, ועוד שלושים ואחד נפצעו.
אולי הגיעה העת לחשיבה מחודשת שתוציא את האויב משיווי משקלו. להביא למעצר את איסמאיל הנייה ומחמוד א-זאהר, את סאמי אבו זהרי ומושיר אל-מסרי, את כל בכירי החמאס ולהושיבם בכלאונסיים עם עבאס בן מחמד אלסיד. הוא שוחרר בשנת 1996, אך ב-4 במרס 2001 היה אחראי לפיגוע ברחוב "הרצל" בנתניה, בו נרצחו שלושה אנשים (נפתלי דין, שלומית זיו, יבגניה מלקין הי"ד), ונפצעו עוד חמישים ושישה איש. ב-18 למאי 2001 היה אחראי לפיגוע התאבדות נוסף שהיה הפעם בקניון "השרון" בנתניה, בו נרצחו חמישה אנשים (מרים וקסמן, יוליה טרטיאקוב, דוד (מוטי) ירקוני, ולדיסלב סורוקין ותרצה (תשבי) פולונסקי הי"ד), ונפצעו עוד שמונים ושישה איש. גם הוא היה בין המתכננים של הטבח במלון "פארק" ליל הסדר תשס"א בנתניה, בו נרצחו עשרים ותשעה איש, ונפצעו עוד מאה חמישים וחמישה איש.
אז אולי במקום לחשוב אלו מחבלים לשחרר, אולי הגיעה העת להפוך את הפירמידה על פיה.
לא לרדוף אחרי הפלסטינאים, לרצות אותם ולספק להם חומר אנושי משובח למעשי הטבח הבאים. אולי הגיעה העת לחשיבה מחודשת שתוציא את האויב משיווי משקלו. להביא למעצר את איסמאיל הנייה ומחמוד א-זאהר, את סאמי אבו זהרי ומושיר אל-מסרי, את כל בכירי החמאס ולהושיבם בכלא.
אם אתם, המחבלים, רוצים לחזור הביתה?! תדאגו קודם כל שגלעד שליט יחזור הביתה.