ישנה טענה האומרת שזבובים ניחנו בזיכרון קצר, זאת בשל העובדה שפעם אחר פעם הם שוכחים שרק לפני זמן קצר גירשו אותם, והם מיד מנסים לחזור. מסתבר שאין טענה זו תואמת את המציאות, שהרי גם בעלי חיים בעלי זיכרון ארוך בן כמה אלפי שנים שוכחים שרק לפני זמן קצר גירשו אותם, ירקו עליהם, הכו אותם, בזו להם ואף נידו אותם. לא לזמן קצר של חודשים או שנים ואפילו לא ימים. הכוונה היא לכאן ועכשיו.
האיש שתוצרת תנובה אינה מאכלסת את מקררו, קדוש יאמר לו. אפילו בביתם של ה"קיצוניים" ביותר המדברים בעוז ובאומץ על מעשי מרד גלויים, נעדר ה"אומץ" הכלכלי הפשוט להימנע מקניית תוצרת החברה ההסתדרותית -"תנובה"
"בימים טרופים אלו", כפי שנהוג לומר, אפשר למצוא מאמרים בכל תחום מחאתי שהוא על תחלואי החינוך והחברה: על כשלון הביטחון והכלכלה, על השחיתות ועל השוחד, על הגאווה ועל התועבה ואפילו על אידיאולוגיה מדברים גבוהה גבוהה. "על כל במה ותחת כל עץ רענן..." (כולל המשך הפסוק).
מדברים על מה ש"צריך" לעשות, על איך "צריך" למחות ומהו גבול הציות. אבל דבר אחד קטן, מוסרי ופשוט שאיש אינו צריך להתאמץ עבורו, ואף אין צורך לעבור על החוק בגללו או "להסתבך" בעבורו, רק דבר קטן אחד לא מעלים על נס. זה כנראה לא מספיק "גרנדיוזי" בשביל חכמי ישראל לסוגיהם.
אני מדבר על אותה אגדתה ידועה על ההוא גברא שאמר לפני זמן לא רב (פחות משנתיים וחצי) ש"השליטה שלנו בשטחים היא כמו סרטן ממאיר בלב המדינה" (כמה פיוטיות יש אצל איש עסקים...). ומאן ניהו? אריק רייכמן, מנכ"ל החברה ההסתדרותית הידועה לשמצה-"תנובה".
אך אין המדובר באריק רייכמן ובתנובתו בלבד.
הסיפור ישן נושן ובכל יום מתחדש והולך. כל אחד יכול למצוא באתרי "שלום" שונים שלל חרמות על מוצרים המיוצרים ביהודה ושומרון המתעדכנות דבר יום ביומו, כולל פעילות נמרצת בקרב פעילי "שלום" בולטים ברחבי העולם כדי לגרום נזקים כלכליים לתוצרת זו. הם אף קוצרים הצלחה לא מועטה בקרב עמי אירופה הסובלניים והנאורים. ישנם אנשים המועסקים אך ורק ב"גילוי" עוד תוצרת "שטחים" שהתחמקה מתחת לזוב חוטמם, ואף מתנדבים נקראים להוסיף את הידוע להם.
ככה זה כשרוצים לנצח יריב פוליטי.
אבל משום מה אין זה מפריע כלל ועיקר את כל האידיאליסטים המוכנים ללכת באש ובמים כדי למנוע עקירות וגירושים נוספים, ואינם מבינים כי הכוח המניע נמצא ממש בכיסם.
אומנם החרימו את תוצרת "תנובה" למשך כמעט שבוע תמים, אולם הדבר נעלם כלא היה.
האיש שתוצרת תנובה אינה מאכלסת את מקררו, קדוש יאמר לו. אפילו בביתם של ה"קיצוניים" ביותר המדברים בעוז ובאומץ על מעשי מרד גלויים, נעדר ה"אומץ" הכלכלי הפשוט להימנע מקניית תוצרת החברה ההסתדרותית -"תנובה". אין זה עניין של צורך בסיסי שאינו מסופק בשום אופן. אין כאן אף עניין של טעם. חלב פרה, לרוב, הוא בטעם של חלב פרה, ורוב רובו של הציבור לא מכיר אף את הבדלי הטעם בין חלב "תנובה" לחלב אחר. לפיכך העניין אפילו לא נוגע לפינוק. זה בסך הכל עצלנות לשמה המעידה כאלף עדים על הרשלנות הפוליטית של כלל דורשי שלומה ושלמותה של ארץ ישראל.
לומר ש"יש מוצרים שאין להם תחליף", זו אמירה חסרת שחר ומתחמקת. ולומר שה"חרם האישי שלי לא ישפיע", היא אמירה קלת דעת. העובדה המרה היא שמנכ"ל "תנובה" הוא עדיין אותו רייכמן ואת תוצרת החברה שהוא עומד בראשה, עדיין קונים בכל בית נאמן בישראל.
לא בדקתי בציציותיהם של כל מארגני המחאות, אולם ליבי אומר לי שאף אצלם ברובם המכריע מקנן חלב "תנובה" במקרר לקול ענות הגבורה עטוי חיוך ניצחון מרושע של רייכמן וחבר מרעיוהאם זה בגלל שהשאלה המנקרת בראשי הקונים היא "הלנצח תאכל חרב"? מסופקני. אני נוטה יותר לסברה שאמירה זו היא תירוץ. מדוע איני בורר את מצרכי. הלא אם היה מוסר ההכשר של "תנובה", ואפילו לא היה בכך אלא עניין סמנטי בלבד, והתוצרת הייתה נשארת "כשרה" למהדרין (במושגי הכשרות המצומצמים אליהם הורגלנו), כל חובבי הדת והמסורת בישראל היו מדירים רגליהם ממוצרי "תנובה", יהיו אשר יהיו. אולם כאשר המדובר בכשרות מוסרית בסיסית, כזאת המדברת על ה"התנתקות השווה כל מחיר כלכלי" כדברי ההוא גברא, קונים גם קונים. ובלי משים עולה הפסוק "ככלב שב על קאו שונה הכסיל באיוולתו".
אם ראשי הכלכלנים בישראל היו סופגים מכה כואבת בכיסם, הם היו חושבים פעמיים בטרם היו יוצאים בגלוי כדי לפגוע בעמם ובארצם. הייתה זו יכולה להיות אחת התפניות המזהירות ביותר בדעת הקהל של האליטות, ובעקבות כך בדעת הקהל התקשורתית וממנה והלאה. הייתה זו גם הזדמנות נהדרת ליהנות מהמוצרים המעולים המיוצרים בחוות השונות ברחבי יהודה ושומרון, להתרגל אליהם ולהתמכר אליהם ובכך להגדיל את כוחם-כוחנו. אולם לא זו בלבד שלא מחרימים את תוצרת כל הקיבוצים מהם יצא הרשע, כגון קיבוצים מהם רצו להוציא גדודי מתנדבים בגיל וברון בראשות היואל מהרשק למינהו, אלא אף את החברה שאיש כלכלי בתוכה, ולא חבר קיבוץ עיתונאי שלא קשור לניהול, התבטא בצורה כה מחפירה ומרושעת (ואפילו לא חזר בו מדבריו. כמה עלובים אנחנו...). איננו יודעים להחרים.
אם אנשים שונים חושבים שיוכלו לבצע מחאה אפקטיבית כלשהי בנושא כלשהו שבעולם, יצאו ויראו כמה אנשים מוכנים לבדוק את התוצרת אותה הם קונים ולסננה כראוי לפי הכשר ראוי ומוסרי. לא בדקתי בציציותיהם של כל מארגני המחאות, אולם ליבי אומר לי שאף אצלם ברובם המכריע מקנן חלב "תנובה" במקרר לקול ענות הגבורה עטוי חיוך ניצחון מרושע של רייכמן וחבר מרעיו.