הידיעה של ה"סאנדיי טיימס", שטענה שישראל עומדת לתקוף את איראן בנשק גרעיני, עוררה עניין דווקא בשל ההיגיון של מהלך כזה.
הברירה העומדת בפנינו כרגע הינה אכזרית למדי, אך למען האמת היא אינה כל כך מסובכת. קיום נשק גרעיני בידי מופרע פנאטי, דוגמת אחמדיניג'אד, הינו מצב בלתי קביל. האיש הזה היה ממפקדי ה"בסיג'" – "תנועת הנוער" ששלחה למוות עשרות אלפי ילדים ונערים איראניים שפילסו בגופם את הדרך בשדות המוקשים במלחמת איראן–עיראק בשנות השמונים. התנועה הזו על פעיליה היא שהכריעה את הכף בבחירות שהעלו אותו לשלטון, ומהווה את בסיס כוחו באיראן. אחמדיניג'אד, הטוען שיש לו קשר עם אלוהים, משוכנע שהאסלאם השיעי נמצא ב"תקופת ההתגלות" - ימות המשיח (המהאדי) שלהם, ומוצא לכך סימנים במציאות שמשתלבים בחזונות הדתיים שלו. קיימת גרסה שאחד הסימנים הוא כי אחמדיניג'אד עצמו הינו לא פחות מאשר מי שמכונה במסורת השיעית "שועייב אל סלאח", מפקד צבאו של המהאדי. "משימתנו הבסיסית", ציין לא מזמן, "היא להכשיר את הקרקע לביאת המאהדי". שלב הכרחי ב"הכשרת הקרקע" הזו הוא חיסולה של ישראל וכיבוש ירושלים.
הלקח ההיסטורי המר שלנו מהיטלר, שבדומה ליורשו האירני היה פרחח לא פחות נלעג, מוכיח שכשמופרעים כאלו מגיעים לשלטון על עמים בעלי עוצמה, יש להשכים ולהרוג אותם כשהם קטנים כדי לחסוך שואה גדולה. החשבון הריאליסטי של אחמדיניג'אד לוקח בחשבון ש"עלות" השמדתה של ישראל תהיה כמה מיליוני איראנים הרוגים כתוצאה מתגובת הנגד, מחיר סביר מבחינתו כשמדובר במהאדי, שאצלו בראש הוא כבר נראה באופק.
אין ויכוח בישראל על כך שאם יגיעו האיראנים ליכולת גרעינית, הם יפעילו אותה נגדנו. לכן, לפי כל חשבון סביר, מגיע בימים אלו רגע האמת שעבורו נבנה הפרויקט הגרעיני הישראלי. כרגע, אנחנו עדיין מקדימים את איראן, ויש לנו את היתרון של היכולת לנטרל חלק נכבד מהפוטנציאל שלהם על ידי שימוש בפצצות גרעיניות טקטיות, קטנות יחסית, כדי להרוס את האתרים החפורים עמוק באדמה שאף נשק רגיל אינו מסוגל לגרד אותם. פעולה כזו, המאפשרת לתת לאזרחים אפשרות להתרחק על ידי הודעה מראש, יכולה, בעלות ישראלית אפסית, לגרום נזק אנוש לפרויקט הגרעין האיראני, ולהרחיק לזמן רב את המדענים הרוסיים שבאו לעשות כסף קל על חשבוננו והנמצאים בהמוניהם באתרים הללו.
ביום שאחרי עלול המחיר של המהלך הזה להיות גבוה ביותר, אך תמיד הוא יהיה נמוך בהרבה מהסיוט של יכולת גרעינית בידי הפסיכופט מטהרן. התגובה האיראנית עלולה להיות כואבת, אך בולטת בחולשתה בהיעדר נשק גרעיני בידיהם, כשברור שבמידת הצורך הם צפויים לתגובות גרעיניות נוספות ללא יכולת תגובה פרופורציונאלית. מהלך כזה עשוי לספק את הסיכה שתפוצץ את בלון החלומות המשיחיים האיראניים, ויתכן שהתוצאה תהיה דווקא התמתנות בכל המומנטום המוסלמי הקיצוני.
בכל מקרה יכנס העולם לעידן חדש, וההתנפלות הדיפלומטית על ישראל תהיה חסרת תקדים. אסור לנו להתחשב בכך, כי לעולם, ובייחוד לאירופה ורוסיה, המצב הנוכחי אינו כל כך גרוע. פרויקט הגרעין האיראני, כמו הפרויקט העיראקי לפניו, מספק להם פרנסה בשפע, ולא מן הנמנע שבראשי מנהיגים שונים עוברת לפעמים המחשבה הצינית שאולי זה לא כל כך נורא שהיהודים והמוסלמים יחסלו אלה את אלה, ויפתרו להם באופן אלגנטי כמה בעיות אפילו ללא התערבות מצידם.
הבעיה הגדולה שלנו היא שהחבורה העלובה היושבת מסביב לשולחן הממשלה אינה מסוגלת לקבל החלטות מסדר גודל אדיר שכזה, וגם לא להתמודד עם המצב שייווצר לאחר מכן. הם אינם מסוגלים לפתור בעיה פשוטה בהרבה, הפיכתה של רצועת עזה ללבנון על זרימת הנשק וכרישי הטרור הבלתי פוסקת, הבונים לנגד עינינו בעזה את חיזבאללה ב' והופכים את הרצועה לחממת טרור בקנה מידה עולמי. הממשלה המוכרת את העתיד תמורת בטלה בהווה, מקבלת בכל ישיבה את נתוני ההתעצמות, יודעת שעזה תתפוצץ לנו בפרצוף בזמן שלהם יהיה נוח ולנו לא, והיא אינה נוקפת אצבע. ברור שהמחיר בחיי אדם, המחיר הכלכלי והנזק הפוליטי הכרוכים בטיפול בבעיה האיראנית הינם עצומים ביחס להחלטה על כיבוש הרצועה שאפילו אותה אין הממשלה הזו מסוגלת לקבל.
כפי שהשחיתות של שרון וחבורתו הובילה לאסון האסטרטגי של "ההתנתקות", כך המחיר של ראש ממשלה נהנתן, רודף בצע ונסיעות אינסופיות לחו"ל, שרת חוץ חסרת הבנה האוהבת את האוייב וקריקטורה בתור שר ביטחון, יחד עם כל האפסים הסובבים אותם, הוא איום על עצם הקיום הפיזי של כולנו.