על רקע הכותרות המרעישות המבשרות לציבור על הסכם הבנות חשאי עם סוריה שכולל נסיגה מלאה של ישראל מרמת הגולן, נותר רק לשאול את עצמנו: היש עוד מדינה כזאת בעולם?
היש עוד עם כזה, נטול כבוד עצמי שמשתטח אפיים ארצה, ומזדחל על גחונו למראה כל פיסת נייר אקראית שעליה משורבטת כלאחר יד סיסמת "השלום"?
היש עוד מדינה כזאת בעולם שבשמחה ובששון מתפרקת מנכסיה, מתכווצת מאליה ומצטמקת לממדיו האבסורדים של גיטו אורבני צפוף, דחוס ורעשני, רוחש יהודים מתקוטטים בינם לבין עצמם על כל פיסת אדמה, על כל משבצת חניה, על כל סמ"ק של אוויר רווי זיהומים?
היש עוד עם כזה, נטול כבוד עצמי שמשתטח אפיים ארצה, ומזדחל על גחונו למראה כל פיסת נייר אקראית שעליה משורבטת כלאחר יד סיסמת "השלום"? אויבינו משתעשעים בנו, ובצדק. שכן, במהלך דור אחד של הרפתקאות מדיניות עקובות מדם איבדנו את תדמית הנפילים אפופי הילת מנצחים, והפכנו בעיני אויבינו לכלבלבים מוכי שחין המתהפכים על גבם, מגירים את רירם ומכשכשים נואשות בזנבם לנוכח כל לטיפת "שלום" וגיפוף של הכרה בעצם קיומנו.
מי מאויבינו ימחל על כבודו ויבגוד במטרותיו עד כדי הסתבכות במהלכי שלום אמת עם ישראל, בו בזמן שהמדינה היהודית מתפרקת מעצמה תחת תחבולות אוסלו, מפת הדרכים ושאר זוועותיה של קופת השרצים מבית היוצר של האופק המדיני? אילו היו אותם ערבים, המכנים את עצמם פלשתינים, נמנעים מפעולות איבה וטרור, הם היו מקבלים לא רק את חבלי יהודה, שומרון ועזה אלא גם את מרבית הנגב, המשולש והגליל.
גם ערביי ישראל אינם שוקטים על שמריהם לנוכח רפיסותם הפתולוגית של היהודים, והם מיישמים את ריבונותם הלכה למעשה בתוך תחומי הקו הירוק, ושום סיירת ירוקה אינה יכולה למנוע אותם מהכיבוש הערבי הזוחל של ישראל הקטנה.
מאז פרצה זוועת אוסלו להוויית חיינו, מלמדים אותנו אויבינו בין אם פלשתינים, סורים או איראנים, עקרון יסוד בטבע האנושי: עם המתפרק מנכסיו למען שלום, לא יזכה בשלום. אל מול מחוות הפיוס של הערבים קרסה ישראל תחתיה עד כדי ויתור על נכסים אסטרטגיים וקיומיים, ביצוע פשעים אתניים ביהודיה ושקיעה בתהליכי התפוררות פוליטית, חברתית ומוסרית. הערבים הם אלה שהפיקו את לקחיו האמיתיים של תרחיש אוסלו, והפנימו את המתכון היעיל למיגורה של ישראל.
לקחי פסיכוזת השלום הישראלית שחררו את הערבים מהצורך המעיק להתגפף במגעים מדיניים אינטימיים ומביכים עם ישראל. כל מה שנותר להם לעשות הוא מפעם לפעם להפריח בלון תקשורתי של הבנות, הסכמות והסכמים עם ישראל, ולהתבונן מהצד כיצד המדינה היהודית כורעת תחת נטל הבלון הקטלני הקסום. מניפולציית התחבולות המדיניות היא הנשק היעיל ביותר של הערבים נגד ישראל, והבלון הסורי המרחף כעת בחלל התקשורתי יסב את נזקיו הכבדים לפני שיתפוצץ בתהום הנשייה.
לא שידוד מערכות גרידא נדרש לצורך שיקום מדינת ישראל והבראתה, אלא מהפכה שתטלטל את כל תפישת המציאות הלאומית מן היסוד
נזקי האופק המדיני מהווים איום קיומי ראשון במעלה על ישראל, לא רק משום הפורענויות האסטרטגיות שהם הסבו למדינה היהודית, אלא משום שהם חשפו לעיני העולם כולו את חולשתה הקיומית, המוסרית והחברתית. הרפתקאות השלום חיבלו במעמדה האסטרטגי של מדינת ישראל עד כדי כך שבמאזן האימה של משחק הכוחות הבינלאומי היא נחשבת כישות מדינית שגורלה נגזר להכחדה.
פסיכוזת השלום סותרת כל היגיון קיומי של עם חפץ חיים. אין תקדים היסטורי לעם שניצח את אויביו וקיבל על עצמו את הנוסחה המדינית של "שטחים תמורת שלום". שכן, אם היה עם כזה במהלך ההיסטוריה הוא הוכחד בתהליך של איבוד עצמי לדעת, שבו מתנסה כיום העם היהודי בארצו.
לא שידוד מערכות גרידא נדרש לצורך שיקום מדינת ישראל והבראתה, אלא מהפכה שתטלטל את כל תפישת המציאות הלאומית מן היסוד. זכותו הבלעדית של העם היהודי על ארצו מן הנילוס ועד הפרת היא אבן הפינה של מהפכה כזאת, ובלעדיה לא תיכון המדינה ולא ישכון שלום.
היש עוד עם כזה, נטול כבוד עצמי שמשתטח אפיים ארצה, ומזדחל על גחונו למראה כל פיסת נייר אקראית שעליה משורבטת כלאחר יד סיסמת "השלום"?
היש עוד מדינה כזאת בעולם שבשמחה ובששון מתפרקת מנכסיה, מתכווצת מאליה ומצטמקת לממדיו האבסורדים של גיטו אורבני צפוף, דחוס ורעשני, רוחש יהודים מתקוטטים בינם לבין עצמם על כל פיסת אדמה, על כל משבצת חניה, על כל סמ"ק של אוויר רווי זיהומים? היש עוד עם כזה, נטול כבוד עצמי שמשתטח אפיים ארצה, ומזדחל על גחונו למראה כל פיסת נייר אקראית שעליה משורבטת כלאחר יד סיסמת "השלום"? אויבינו משתעשעים בנו, ובצדק. שכן, במהלך דור אחד של הרפתקאות מדיניות עקובות מדם איבדנו את תדמית הנפילים אפופי הילת מנצחים, והפכנו בעיני אויבינו לכלבלבים מוכי שחין המתהפכים על גבם, מגירים את רירם ומכשכשים נואשות בזנבם לנוכח כל לטיפת "שלום" וגיפוף של הכרה בעצם קיומנו.
מי מאויבינו ימחל על כבודו ויבגוד במטרותיו עד כדי הסתבכות במהלכי שלום אמת עם ישראל, בו בזמן שהמדינה היהודית מתפרקת מעצמה תחת תחבולות אוסלו, מפת הדרכים ושאר זוועותיה של קופת השרצים מבית היוצר של האופק המדיני? אילו היו אותם ערבים, המכנים את עצמם פלשתינים, נמנעים מפעולות איבה וטרור, הם היו מקבלים לא רק את חבלי יהודה, שומרון ועזה אלא גם את מרבית הנגב, המשולש והגליל.
גם ערביי ישראל אינם שוקטים על שמריהם לנוכח רפיסותם הפתולוגית של היהודים, והם מיישמים את ריבונותם הלכה למעשה בתוך תחומי הקו הירוק, ושום סיירת ירוקה אינה יכולה למנוע אותם מהכיבוש הערבי הזוחל של ישראל הקטנה.
מאז פרצה זוועת אוסלו להוויית חיינו, מלמדים אותנו אויבינו בין אם פלשתינים, סורים או איראנים, עקרון יסוד בטבע האנושי: עם המתפרק מנכסיו למען שלום, לא יזכה בשלום. אל מול מחוות הפיוס של הערבים קרסה ישראל תחתיה עד כדי ויתור על נכסים אסטרטגיים וקיומיים, ביצוע פשעים אתניים ביהודיה ושקיעה בתהליכי התפוררות פוליטית, חברתית ומוסרית. הערבים הם אלה שהפיקו את לקחיו האמיתיים של תרחיש אוסלו, והפנימו את המתכון היעיל למיגורה של ישראל.
לקחי פסיכוזת השלום הישראלית שחררו את הערבים מהצורך המעיק להתגפף במגעים מדיניים אינטימיים ומביכים עם ישראל. כל מה שנותר להם לעשות הוא מפעם לפעם להפריח בלון תקשורתי של הבנות, הסכמות והסכמים עם ישראל, ולהתבונן מהצד כיצד המדינה היהודית כורעת תחת נטל הבלון הקטלני הקסום. מניפולציית התחבולות המדיניות היא הנשק היעיל ביותר של הערבים נגד ישראל, והבלון הסורי המרחף כעת בחלל התקשורתי יסב את נזקיו הכבדים לפני שיתפוצץ בתהום הנשייה.
לא שידוד מערכות גרידא נדרש לצורך שיקום מדינת ישראל והבראתה, אלא מהפכה שתטלטל את כל תפישת המציאות הלאומית מן היסוד
נזקי האופק המדיני מהווים איום קיומי ראשון במעלה על ישראל, לא רק משום הפורענויות האסטרטגיות שהם הסבו למדינה היהודית, אלא משום שהם חשפו לעיני העולם כולו את חולשתה הקיומית, המוסרית והחברתית. הרפתקאות השלום חיבלו במעמדה האסטרטגי של מדינת ישראל עד כדי כך שבמאזן האימה של משחק הכוחות הבינלאומי היא נחשבת כישות מדינית שגורלה נגזר להכחדה. פסיכוזת השלום סותרת כל היגיון קיומי של עם חפץ חיים. אין תקדים היסטורי לעם שניצח את אויביו וקיבל על עצמו את הנוסחה המדינית של "שטחים תמורת שלום". שכן, אם היה עם כזה במהלך ההיסטוריה הוא הוכחד בתהליך של איבוד עצמי לדעת, שבו מתנסה כיום העם היהודי בארצו.
לא שידוד מערכות גרידא נדרש לצורך שיקום מדינת ישראל והבראתה, אלא מהפכה שתטלטל את כל תפישת המציאות הלאומית מן היסוד. זכותו הבלעדית של העם היהודי על ארצו מן הנילוס ועד הפרת היא אבן הפינה של מהפכה כזאת, ובלעדיה לא תיכון המדינה ולא ישכון שלום.