כולם רוצים אהבה. כולם מחפשים אהבה סוערת, מחפשים זיקוקים וניצוצות, מחפשים אור גדול בעיניים.



האדם לבדו הוא חסר: "כל שאין לו אשה... איננו אדם שלם" (בראשית רבה י"ז). ובכוח אהבתם ירצו בני הזוג להמשיך ולתת, וכך יקיימו את האהבה ויגבירו אותה

אז ככה: סערות, טבען שהן מביאות חורבן. זיקוקים? כשהם כבים נשאר לנו משהו קר ומפוחם ביד.

אור בעיניים? "אור", אומר רבי נחמן, "זה הקב"ה". שנאמר: "ה' אורי וישעי" (תהלים כ"ז). ונאמר "איש ואשה - זכו שכינה (הקב"ה- האור) שרויה ביניהם. לא זכו, היינו שהוא בלתי טהור, אש אוכלתו" (סוטה י"ז).

ומלמד אותנו הרב דסלר זצ"ל שיעור חשוב באהבה. והוא שואל שאלה מעניינת: מה קדם למה? האם האהבה יוצרת נתינה או הנתינה יוצרת אהבה? בדרך כלל סבורים כי האהבה יוצרת נתינה. הרי עובדה היא שאדם אוהב, הוא מעתיר על נשוא אהבתו מתנות וטובות רבות. אך יש לכך צד נוסף: הנתינה עשויה לגרום לאהבה. ואפשר למצוא לכך רמז בדברי חז"ל: " אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הווה נושא ונותן בטובתו" (מסכת דרך ארץ זוטא, פרק ב').

כך גם מוסברת אהבתם ללא מצרים של הורים לילדיהם. הם הרי משקיעים בהם ללא גבול. כל דבר שאנו עושים עבורם קושר אותנו אליהם יותר. זאת גם הסיבה שילדים שהם רק מקבלים, מתקשים ל"תת" להוריהם.  הם לא מספיק קשורים. אולי לא נתנו להם הזדמנות לעשות יותר. זאת הסיבה שילדים שמאז ומעולם רגילים לעזור ולסייע בבית ירגישו מחוייבות גדולה יותר להוריהם, ואלה שקיבלו הרבה ירגישו פחות מחויבות.

ומלמד הרב דסלר זצ"ל: בכל יצור אנוש מהבהב ניצוץ מכוח הנתינה... ללא הרצון לתת, איש לא יתחתן או יוליד ילדים.

האהבה מתעוררת בין בעל ואישה מפני שהם משלימים זה את זו. האדם לבדו הוא חסר: "כל שאין לו אשה... איננו אדם שלם" (בראשית רבה י"ז). ובכוח אהבתם ירצו בני הזוג להמשיך ולתת, וכך יקיימו את האהבה ויגבירו אותה.

על בסיס זה, לימד הרב דסלר, אפשר להבין מדוע מוצאים לעיתים כה קרובות שאהבה בין בעל לאישה אינה מאריכה ימים. והתשובה פשוטה: קודם היו האיש ואשתו קשורים יחד באווירה של אהבה ונתינה הדדית, מעכשיו הם רק "נוטלים" שוב וכל אחד מצפה מהשני שיקיים את חובותיו. ובהתעורר הדרישות נעלמת לה האהבה.

ובלי ביקורת אי אפשר. ואסביר:

הנתינה מתחילה עוד בטרם פגש הבחור את מי שהיא אולי זיווגו. האם קיבלת מספר טלפון של הבת? הבת "אישרה" אותך, היא מוכנה לשמוע ממך, התקשר מיד. מס' טלפון זה לא משהו ששומרים בכיס לשעת הצורך. עכשיו כשקיבלת את מספר הטלפון, התקשר מיד. לא חייבים להמתין כדי להפגין חוסר התלהבות או משהו כזה. היא מחכה לטלפון. אם אינך יכול עכשיו, תודיע ותעדכן.

בת, ברגע שמסרה מספר, מצפה שהטלפון הבא יהיה ממנו. איך? לא חשוב. ככה זה הגיון של בת. היא תשקיע, תיתן, תתחיל טוב.



הנה זכיתם והקמתם, והנה הבית והילדים, והם הכי נפלאים בעולם, והנה האישה. ואיפה האור? אתם יכולים להדליק את האורות, כי כל עוד הנר דולק אפשר להאיר...

כבר מזה יכול להתעורר ניצוץ של חיבה. אל תתנו להתלהבות להפוך לצינה- לציניות שמי יוכל עוד להדליק שוב. כשנפגשים להניח זה לזו לתת, להקשיב, לנסות ולבנות. לא לשבת זה מול זו במבט של נו, תתחיל או תתחילי להשקיע. תשקיעו כל אחד מצידו על ידי הקשבה ואמפטיה. אפשר ממש להמציא את האהבה. אפשר לבנות לאט לאט, והיא תגיע.

לכם הנשואים שהתפללתם כל כך הרבה שתזכו להקים בית נאמן במהרה: לפני שנכנסים עייפים ומותשים מעוד יום של לימוד או עבודה, עצרו וזכרו: כמה התפללתם, כמה ביקשתם, איך הבטתם במספר הטלפון, בשם המוצע, האם זאת תהיה היא?

הנה זכיתם והקמתם, והנה הבית והילדים, והם הכי נפלאים בעולם, והנה האישה. ואיפה האור? אתם יכולים להדליק את האורות, כי כל עוד הנר דולק אפשר להאיר...

צריך להשקיע כל הזמן. אם הבית הוא מקדש, האהבה היא מזבח. צריך להשקיע ולשמור.

וכך: "אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה".