נא לא לזלזל במשמעות קיומו של העם היהודי בעולם. אין גורל סתמי לעם היהודי, למרות שאנחנו מתנהגים כאילו זה כך, ומכאן נובעות צרותינו וצרותיו של העולם. כי יש לנו שליחות בעולם שכשלנו עד עתה להגשימה. גבולות ההבטחה אינם מצטמצמים לפוליטיקה ולמשנת ז'בוטינסק,י אלא הם ציפור הנפש של הקיום היהודי. אם לא נבין זאת, תבהיר לנו זאת המציאות בשוט הפורענויות. 
המציאות מראה לנו באותות ובמופתים, מדרך הטבע ובמסגרת חוקיו, את פשר ייעודנו ואת משמעותו הייחודית של קיומנו, אלא שאנחנו מתנהלים כאן בארצנו כאחד העמים, וכך אנחנו הופכים לנקלה שבעמים
"ציר הרשע" הוא סיסמה נבובה שמפריחים פוליטיקאים מוגבלים מסוגו של בוש שאינם מבחינים בין ימינם לשמאלם. יש זיקה ישירה ובלעדית בין התנהלותנו בארץ הזאת לבין המושג המכונה "ציר הרשע". לפני עליית סדאם חוסיין לגרדום, הוא אמר דבר אחד ואין בלתו: "לשחרר את פלסטין...", זהו זה. לא על עיראק הוא דיבר, לא על האמריקאים, ולא על ההרס העצמי שלו. ומה הדגיש היטלר בצוואתו לפני שהתאבד, אותו היטלר שחזון הרייך השלישי שלו חבק את העולם כולו, הוא שכח את העולם והתמקד אך ורק בצוואת שחרור העולם מהיהודים, ותו לא.
המציאות מראה לנו באותות ובמופתים, מדרך הטבע ובמסגרת חוקיו, את פשר ייעודנו ואת משמעותו הייחודית של קיומנו, אלא שאנחנו מתנהלים כאן בארצנו כאחד העמים, וכך אנחנו הופכים לנקלה שבעמים. "התנתקות" אנחנו עושים. אוי לבושה, וישר עולה מפלס האנטישמיות בעולם. שכן, אם איננו אור לגויים, אזי אנחנו הופכים קורבן לגויים. אין דרך ביניים.
לכל אורך מהלך ההיסטוריה היהודית נבעו הפורענויות שהכו בעמנו, אך ורק מתוך התכחשות היהודים לזהותם, לייעודם ולייחודם. הניסוי הציוני עומד לקרוס במפץ גדול מול עינינו, אך ורק משום שניסינו לכונן כאן מדינה במתכונת חקיינית של עמי העולם. נורמליזציה אנחנו רוצים, אלא שהנורמליזציה טופחת לנו על הפנים והערבים עושים מלאכת קודש של השוט המאיר אותנו מתוך תרדמת הנורמליזציה. שכן, הקיום שלנו הוא אנומלי במובן החיובי של המושג, ומתוקף ייעודנו וייחודנו בעולם.
מדינת ישראל מצומקת וכבולה בין חומות גטו הקו הירוק לא תשרוד כאן, והמציאות ממחישה לנו את זה באופן עקבי. העולם הערבי לא יקבל זאת לעולם, ובצדק, משום שאין שום משמעות ואין שום זכות קיום לישות מדינית יהודית שאינה מתנהלת מתוקף חוקי הקיום של העם היהודי שגבולות ההבטחה הם המסד הגשמי שלהם והביטוי המובהק ביותר לרוחניותם.
אני נדהם מעיוורונו הגורלי של העם היהודי שהולך שבי אחרי פולחן האיזמים, הקונספציות וההתבוללות הרוחנית. מכה אחר מכה, פורענות אחר פורענות שנוחתות על ראשו אינן מעוררות אותו, והוא מחפש את האשמה בגויים... לפני כשישים שנה היו אלה הגרמנים, עכשיו אלה הם הערבים. אלא שכל העמים המכים בנו, ונכנה אותם בכל כינויי הגנאי העמלקיים ככל שרק נאבה, מיועדים להזכיר לנו מי אנחנו. לאחר כאלפיים שנות גלות הוחזרנו ארצה, ובארצנו שוב שכחנו מי אנחנו. ימין ושמאל רק חול וחול, מתעסקים בהבלים שלא מן העניין, בטפל על חשבון העיקר, וכך אנחנו גם נראים.
הסגידה לחקיינות תרבותית, פולחני הקונספציות והאיזמים וההתנכרות לכללי הקיום היהודיים, הם אלה שהופכים את מדינת ישראל לכל כך מסוכנת בעיני העולם, ובצדק
לא רק זכותנו היא, אלא חובתנו "להלך אימים על העולם" בחזון הארץ המובטחת מנהר מצרים ועד הפרת. יהודים רבים מדי בארצנו ישתוממו על האפקט הבינלאומי המדהים של מדינה יהודית המתנהגת כיהודית, ולא כחייזר מדיני הנבהל מהצל של עצמו. בתת המודע כמהים עמי העולם לבשורה היהודית מציון, וככל שהיא מתמהמהת כך מתעצמת טינתם כלפינו ומחריף האיום על קיומנו. יתרה מזאת, מנטאליות הנורמליזציה והקיום הסתמי עושה שמות בעם היהודי והופכת אותו לאספסוף וולגרי... רבים מדי הם הסימנים בשטח המעידים שהתהליך הזה הוא כבר בעיצומו.
תפקידו של העם היהודי הוא לעצב מציאות ולא להיכנע לתכתיביה. ההיסטוריה מלמדת על הפוטנציאל האדיר הגלום בעם היהודי, לעצב מציאות של ציוויליזציות וגם להרוס אותן. הצוררים הגדולים ביותר בהיסטוריה, ולהבדיל גם הוגי הדעות, הכירו בעוצמתו של העם היהודי. אלא שמימוש הפוטנציאל תלוי אך ורק ברצונו של העם היהודי, בזיקתו לשורשיו הרוחניים וביכולתו להתאחד. שנאתם של עמי העולם כלפינו נובעת מתוך הפחד המוצדק שלהם מסגולתנו הייחודית, שהופכת לברכה כאשר אנחנו מממשים אותה מתוך זיקה לשורשינו הרוחניים, אך הופכת לקללה כאשר אנחנו מונעים על ידי דחפים של עבודה זרה.
הסגידה לחקיינות תרבותית, פולחני הקונספציות והאיזמים וההתנכרות לכללי הקיום היהודיים, הם אלה שהופכים את מדינת ישראל לכל כך מסוכנת בעיני העולם, ובצדק. שכן, האידיאל המכונן שלשמו קיים העם היהודי, הוא הבשורה המונותיאיסטית.