כיצד לנהוג כשיש מספר דעות בשאלות תורניות?
הפתרון נעוץ ב"עשה לך רב" שנחלק, לעניות דעתי, לארבעה מצבים:
א. שאלה פשוטה של מותר ואסור אשר לה מקור פשוט בשולחן ערוך ובפוסקים, כגון: משנה ברורה, בן איש חי ועוד. יכול אדם לשאול את הרב בקהילתו או את ראש הישיבה והר"מ, אם הם בעלי סמכות פסיקה הלכתית (למשל: נושאי שבת, כשרות, טהרת המשפחה ועוד).
ב. עצה כללית הקשורה לחייו הפרטיים של איש ישראל, ראוי להתייעץ עם רב המכיר את השואל, הרקע שלו, משפחתו וכדומה. בשאלות קריטיות (שידוכין, ניתוח רפואי וכד') ראוי להיוועץ ברב "גדול" שהינו זקן ובעל סייעתא דשמיא בעצותיו.
אין להתפעל מאדם מוכשר וגאון בעל לשון חריפה ושנונה או המפרסם תשובותיו (הנשלפות) באינטרנט ובספרים. מורה הוראה זכאי לתואר זה רק אם קִיֵים "שימוש תלמידי חכמים", וממשיך לינוק ולהתייעץ עם גדולי הדור
ג. בשאלות הלכתיות הנוגעות לחידושי החיים של זמננו (חשמל, טכנולוגיה, רפואה וכו'), יש להיוועץ ברב המומחה לנושא. כשם שבדיני ממונות והלכות אבן העזר יש להיוועץ בדיין מומחה, כן גם בנושא הלכתי רפואי או הלכות שבת, יש להיוועץ במומחים הלכתיים אשר דנו בנושאים אלו עם אנשי מקצוע (רופאים, מדענים, טכנאים ומהנדסים). כמובן גם המומחה ההלכתי צריך להביא את הספיקות לפסיקת גדולי הדור אשר להם הכוח בראייה כוללת של כל חלקי התורה.
ד. בנושאים כלל-ישראלים הקשורים לעם ישראל בארצו ובתפוצות או לארץ ישראל ולמצבה הרוחני, יש להיוועץ אך ורק בגדולי הדור שמרחבי התלמוד והפוסקים פרוסים לפניהם, ואשר ינקו מגדולי הדורות שלפניהם.
בנוסף, חשוב לזכור: בשעה שיעקב אבינו בנה את הקהילה הראשונה בתולדות עם ישראל, הוא הקדים ושלח את יהודה להורות לפניו גושנה. מכאן למדנו שהקהילה בנויה על "החכם". התורה כינתה את החכם "זקן", מפני שכשם שהזקן ראה הרבה בחייו ואף הכיר את הדורות שלפניו. כך גם החכם, גם אם הוא צעיר עליו לינוק מדורות קודמים, לשמש תלמידי חכמים (זקני הדור וגדולי מורי ההוראה), ולחוש מעבר ללימודו ולידיעותיו בתורה את חוכמת התורה כתורת חיים, ויישומה הלכה למעשה בחיי היום-יום.
וכך מצאנו בשמות רבה (ג', ח'): "לך ואספת את זקני ישראל... לעולם זקנים מעמידים את ישראל... שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל". ועוד נאמר שם (ה', י"ב): "אמר רבי עקיבא למה נמשלו ישראל לעוף? מה העוף אינו פורח אלא בכנפיים, אף ישראל אינם יכולים לעמוד אלא בזקנים".
אין להתפעל מאדם מוכשר וגאון בעל לשון חריפה ושנונה או המפרסם תשובותיו (הנשלפות) באינטרנט ובספרים. מורה הוראה זכאי לתואר זה רק אם קִיֵים "שימוש תלמידי חכמים", וממשיך לינוק ולהתייעץ עם גדולי הדור. יש להדגיש את מאמר חז"ל (תענית ז'.) המתאים לימים אלו, ימי ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות: "כי האדם עץ השדה...". אם תלמיד חכם הגון הוא – ממנו תאכל, ואם לאו – אותו תשחית וכרת".
יהי רצון שנזכה לשמוע ולקיים את הנאמר: "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך". ובזכות תלמידי החכמים המרבים שלום בעולם, נזכה לשלום בארץ.
מתוך עלון קוממיות alonkmm@gmail.com