המלכה איזבלה מספרד ידועה כמי שיחד עם בעלה פרדיננד גירשה את היהודים מספרד, רבע מיליון ואולי 300,000 במספר. בכל פינה בספרד רואים את הדיוקן הכפול של "המלכים הקתוליים", כך הם נקראים. ועד היום הם נערצים שם בגלל קנאותם.
גם לנו יש במרומי השלטון אישה קנאית שחלום חייה הוא גירוש יהודים, וצחוק ההיסטוריה הוא המספר דומה: שלוש מאות אלף.
לשבות-ישראל אל חבלי ארץ התנ"ך שנגאלו ב"מלחמת ששת הימים" יש הרבה אויבים בקרב העם היהודי, אך דומה שאך מעטים מגלים דבקות, התמדה, חריצות ומסירות נפש ממש כמו ציפורה ליבני
הגירוש אמור להתבצע בשני שלבים: תחילה יגורשו כ-100,000, כל המתנחלים שביתם מחוץ לגדר. תכליתו של הגירוש הזה לנקות מיהודים את השטח המיועד ל"מדינה פלסטינית בעלת הגבולות הזמניים", כפי שהיא קרוייה במפת הדרכים, ואחר כך יגורשו המתנחלים היושבים בין הגדר לקו הירוק.
לשבות-ישראל אל חבלי ארץ התנ"ך שנגאלו ב"מלחמת ששת הימים" יש הרבה אויבים בקרב העם היהודי, אך דומה שאך מעטים מגלים דבקות, התמדה, חריצות ומסירות נפש ממש כמו ציפורה ליבני, המכהנת כעת בתפקיד הכפול של שרת חוץ ושרת משפטים. אנו נושאים תפילה שמלאכתה לא תצלח בידה, מפני שהגירוש על שני שלביו והתכלית שלמענה הוא אמור להתבצע, מדינה פלסטינית בלב הארץ שבירתה ירושלים, מבשרים חלילה את ראשית הקץ של המדינה היהודית.
קנאותה של האישה הזאת יחד עם השנאה הקרה הנודפת ממנה אל הציבור שהיא זוממת את חורבנו, מזכירה את איזבלה הספרדייה. ואכן יש שקוראים לה איזבלה השנייה. מה גרם לה לבתו של קצין המבצעים של האצ"ל שיצאה מתוך מפלגות חרות והליכוד, להפוך אותנו "מאוהב לאויב"? זה נושא למחקר של היסטוריונים ופסיכולוגים. אנחנו, תפקידנו לנסות ולהינצל מפגיעתה הרעה.
לפני כמה ימים יצא "מעריב" בכותרת ראשית בעמודו הראשון, בזו הלשון: "למרות ההכרזות ממשיכים לתכנן את ההתכנסות". "אחרי המלחמה הודיע ראש הממשלה על הקפאת התוכנית, אבל בימים אלה פועל צוות בינמשרדי כדי לגבש מיתווה להתכנסות חד-צדדית בשטחי יהודה ושומרון, הכולל פינוי של עשרות אלפי מתנחלים והקמת מדינה פלסטינית זמנית".
להלן בידיעה נאמר: "משרד החוץ מוביל את המהלך, וגורמים בסביבתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט אומרים, כי אינם יודעים על כך". ספק, אם ההכחשה האנונימית של אולמרט היא אמיתית. בין היתר, מפני שבהמשך הידיעה נמסר שבצוות משתתפים גורמים בכירים ממשרד החוץ והביטחון, ובתהליך מעורבים גם נציגים בכירים מצה"ל והשב"כ. השב"כ, כידוע, כפוף לראש הממשלה, וקשה להניח שהוא פועל מאחורי גבו.
מכל מקום, הידיעה אינה משאירה ספק שהרוח החיה בתוכנית הזדונית הזאת היא איזבלה שלנו.
וכך ממשיך "מעריב" ומדווח: "שרת החוץ, ציפי ליבני, ומנכ"ל משרדה, אהרון אברמוביץ', מינו נציג בכיר מטעמם שירכז את עבודת המטה הבינמשרדית בנושא המדיני – הדיפלומט יוסי עמרני, לשעבר קונסול ישראל בסן-פרנציסקו".
וכך נוסף לנו שם חדש לאתר האינטרנט "עמוד הקלון" של צוררי ישראל מתוך עם ישראל. אתר שכל הזמן הולך ומתעדכן. ומי מבינינו שחש כי כבר סר מאיתנו צל הגירוש, כדאי שיפקח את עיניו. צוררינו היהודים לא ויתרו אף לרגע על תוכניתם להחריב עד היסוד ועד לבית האחרון את מפעל ההתנחלות ביש"ע, ולצורך זה הם חיפשו ומחפשים נואשות "פרטנר", כלומר: ערבי כלשהוא שיספק להם פיסת נייר חתומה, ולו חסרת ערך, שתבטיח להם כביכול שמתוך שטחי יהודה ושומרון לא ישגרו קסאמים וקטיושות, לא יצאו מתאבדים, לא יחטפו חיילים ולא יכרו מנהרות.
אומנם, גם אחרון שוטי השמאל יודע שאין כל ערך להתחייבות כזאת. ולכן, אין בעצם כל הבדל בין נסיגה חד-צדדית לנסיגה על בסיס הסכם דו-צדדי, כביכול. ובכל זאת, אולמרט משחק עדיין את המשחק הדו-צדדי. כלומר, הוא מחכה לחתימתו חסרת הערך של אבו מאזן על נייר של נסיגה וגירוש. מפני שאחרי שתי נסיגות חד-צדדיות מן הלבנון ומרצועת עזה שנסתיימו בקטסטרופות, וערב פרסום מסקנות-הביניים של וועדת ווינוגרד, הוא פשוט אינו מעז לחשוף את מה שנשאר לפליטה, רצועת החוף מחדרה לגדרה, לאש מתוך השטחים ביהודה ושומרון שמהם יוצאו הצבא והמתנחלים, אפילו ללא פיסת נייר חתומה.
ורבותי, זו אינה בדיחה. גל הגירוש מיהודה ושומרון יגרור אחריו מיד גל הגירה עצום מתוך הארץ החוצה, ולא דווקא של קורבנות הגירוש הישיריםלא כן ליבני. היא אינה יכולה לחכות, כי השנאה מעבירה אותה על דעתה. היא רואה בחולשתו של אבו מאזן ובחוסר הסיכוי שהוא יילחם בחמאס וישתלט על השטח, ובכך יהפוך ל"פרטנר". והואיל שללא גירוש יהודים, היא כנראה אינה יכולה לחיות. היא יוזמת וזוממת לחזור אל הגירוש החד-צדדי, בלי אפילו לנסות ולהשיב על השאלה: לאן יברחו תושבי המרכז כשהאש תלולת המסלול תפגע בהם מן המזרח: לים?
ורבותי, זו אינה בדיחה. גל הגירוש מיהודה ושומרון יגרור אחריו מיד גל הגירה עצום מתוך הארץ החוצה, ולא דווקא של קורבנות הגירוש הישירים. אזרחים טובים ושאננים מן המרכז, אנשים בלתי פוליטיים, יקומו ויעזבו פשוט כדי להציל את עצמם ואת משפחותיהם. הם למדו שעל הצבא שהפך להיות "צבא הפתרון המדיני" אי אפשר לסמוך שיגן עליהם, ואפילו על עצמו. והם למדו שלמנהיגיהם אי אפשר להאמין, ובעת צרה אין ממשל ואין ממשלה. הם לא יתווכחו עם ציפורה לבני, הם פשוט יקומו וילכו.
וכך תגרום איזבלה בנוסף על הגירוש המפורש גם לגירוש עקיף, בצורת ירידה מאסיבית מן הארץ.
וכאן כדאי להבהיר נקודה מסויימת. הציבור כבר מודע לעובדה המוזרה שהגולן עדיין בידינו, אך ורק מפני שזה רצונה של ארצות הברית. ממשלת "קדימה וגרורותיה", היא מצידה, הייתה משתוקקת למסור את הגולן לאסד, וכמובן כשהוא "נקי" מיהודים. ורק האינטרס של אמריקה שסוריה היא אוייבתה, עדיין משמר אותו בידינו. אוי לאותה בושה, אך זו המציאות המרה.
פחות ידוע שאותו דין חל גם על החמאס. השמאל הישראלי והזן החדש שלו "קדימה" היו מוסרים ברצון את מולדתם גם לחמאס, תוך ויתור על "הכרתו" בקיום המדינה שאפילו אינה שווה את הנייר, והשמאל ער לכך. אלא, "הקוורטט", אותה וועדת-היגוי שהועמדה בראש המדינה על פי מפת הדרכים, אינו נותן. הוא תובע הכרה בישראל והתנערות מן הטרור, וגם זה כמובן לא מתוך צדקנות יתירה, אלא מפני שהחמאס, כמו סוריה, הוא חלק מ"ציר הרשע" שמרכזו בטהרן. ואמריקה כשהיא נלחמת, היא אינה יודעת חוכמות. אויב זה אויב, ולאויב אין נותנים הנחות.
וכך יוצא שמזל שאנחנו בובה אמריקנית, מעמד שבימים כתיקונם אינו כבוד גדול, אבל הפעם הוא מציל אותנו מעצמנו, כלומר מידי המנהיגים המופקרים שלנו. קונדוליסה אינה נותנת לחברתה ציפורה אפילו קצה חבל למסור את ארץ ישראל לממשלת קואליציה פת'ח-חמאס, כל עוד החמאס קשור לאיראן. וכל עוד הוא קשור לאיראן, הוא אינו יכול להכיר בישראל.
על רקע זה של הייאוש מלהשיג חתימה ערבית כלשהיא על הסכם נסיגה, מתכננת ליבני נסיגה וגירוש חד-צדדיים, ולעזאזל התוצאות. לזה קוראים: בולמוס, ריצת אמוק, דיבוק, אובססיה, יצר-לאו-בר-כיבוש.
הידיעה ב"מעריב" היא פעמון אזעקה שלא להיתפס לשאננות ושלא לסמוך על ההיגיון האומר לנו שאין לממשלה דרך סבירה "להיפטר" כעת מיהודה ושומרון וירושלים. יש לנו עסק עם אנשים בלתי סבירים, עם תופעה פסיכו-פאתולוגית, עם שנאה עצמית בלתי נשלטת המסנוורת את עיניהם, ועל כן יש להתכונן לרע ביותר ומיד.
בדיוק לשם כך נוסד הארגון "מגיני ארץ" המקים ביישובי יהודה ושומרון גרעיני התנגדות, מעבד דרכי התנגדות ומכשיר את הרוחות. מול כוונות הזדון של לבני וחבר מרעיה, נצטט כאן מתוך מסמך-העקרונות של "מגיני ארץ" המנסה להתמודד עם התוכניות האנטי-ציוניות שלכולן מטרה אחת: להפוך את מדינת ישראל שאמורה להיות המכשיר להגשמת הציונות לגולם הקם על יוצרו, מוציא את העם מן הארץ במקום להביאו אליה, ובכך שם קץ לציונות.
מצע רעיוני:
1. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל כערך דתי-לאומי מוחלט. גם מדינת ישראל אינה רשאית ומוסמכת לפגוע בשלמותה של ארץ ישראל. ארץ ישראל שלימה בידי העם היהודי, היא נכס אוניברסלי גם לכל באי עולם הנאורים שעולמם הרוחני והמוסרי ניזון מהשראת חזון הנביאים.
2. אין מקום בארץ-ישראל לשום יישות ריבונית זרה.
3. כל מעשה של נסיגה מארץ ישראל, ניתוק העם היהודי ממנה או ויתור עליה, וכל מעשה של הכרה במדינה פלסטינית, ייחשבו כבטלים ומבוטלים.
4. ההתיישבות היהודית בכל חלקי ארץ ישראל ( מצוות יישוב ארץ ישראל ) אף היא הינה ערך יהודי דתי ולאומי מוחלט, בעלת חשיבות לאנושות כולה, בהיות המדינה היהודית המסגרת להגשמת חזון נביאי ישראל, וההתיישבות היא מעשה ההגשמה גופו.
החרבה של יישובים יהודיים בארץ ישראל, עקירת תושביהם והגלייתם היא פשע נגד הדת, פשע לאומי, פשע נגד האנושות ואף פשע נגד הביטחון. כלומר: פשע נגד חיי כל אדם בישראל, יהודי ולא יהודי, כפי שהוכח בכל גזירה שישראל נסוגה ממנה.
כל ישראל ערבים זה לזה. ועל כן כל יהודי בארץ ובעולם וכל לא-יהודי המתקומם נגד רמיסת זכויות האדם, כל אלה נקראים לבוא ולסייע במניעת מעשי העקירה והחורבן, בבנייה מחדש של מה שנחרב 
חוק, פסק-דין, הוראה, תקנה, צו או פקודה הבאים להגשים את הפשעים הללו, אזרחים ונושאי מדים כאחד אינם צריכים לציית להם.
5. על כל אזרח נאמן ובעל מצפון להתנגד למעשי גירוש והגלייה.
6. כל ישראל ערבים זה לזה. ועל כן כל יהודי בארץ ובעולם וכל לא-יהודי המתקומם נגד רמיסת זכויות האדם, כל אלה נקראים לבוא ולסייע במניעת מעשי העקירה והחורבן, בבנייה מחדש של מה שנחרב ובהרחבת והאדרת ההתיישבות היהודית ביהודה, בשומרון ובירושלים ההיסטורית.
7. יש לפעול ללא ליאות "לשוב לכל יישוב" שנחרב על ידי שלטון זדוני במסגרת העקירה והגירוש של קיץ תשס"ה.
8. ההתנגדות לשלטונות מתוך הגנה על ארץ ישראל והיישובים, חריפה ככל שתהיה, אין בה כדי לגרוע מן הנאמנות המוחלטת למדינת ישראל ולחוקיה. ומן החובה לשרת במערכותיה, מלחמות העם היהודי נגד צר ואויב.