כה אמר פרץ, סר הביטחון של מדינת ישראל, בדיון על מערכת ליירוט הטילים: "לישראל נחוצה שכבת הגנה אקטיבית נוספת לעורף שתגדיל את מרחב התמרון המדיני של ישראל, ותספק ביטחון טוב יותר לאזרחי ישראל". האסטרטג הגדול נוקט חידוש צבאי: "ההתקפה הטובה ביותר היא ההגנה". הוא גם מתווה בריחה של 180 מעלות מנכס צאן ברזל במדיניות הישראלית. במקום ביטחון האזרח שהיה העיקרון המוביל במדינה, אמור מעתה: חיוך הקוורטט. ההיגיון שעם אזרחים מתים קשה לתמרן תמרון מדיני, הוביל לכך שהמרכיב הראשון והמרכזי שכל היתר כפופים לו, היה שמירת חיי האזרח.



גם מי שהעדיפו שיטות לחימה שונות, מעולם לא פקפקו בצורך להעמיד את הדאגה לשלומו של האזרח בראש. והנה, בא פרץ וקובע שכל ההשקעות האדירות במיגון נועדו לאפשר תמרון מדיני

גם מי שהעדיפו שיטות לחימה שונות, מעולם לא פקפקו בצורך להעמיד את הדאגה לשלומו של האזרח בראש. והנה, בא פרץ וקובע שכל ההשקעות האדירות במיגון נועדו לאפשר תמרון מדיני. אחריו, השני בתור, הוא ביטחון טוב יותר. וכדאי לדייק, לא סתם ביטחון אלא טוב יותר. ולנו נותר רק לבדוק טוב יותר ממה. ממתקפה נוספת? ממה שצפוי לקרות או ממה שכבר קרה. האם במקום 30 טילים, יהיה רק אחד? וכי למה לא יכול  סר הביטחון הזה לדבר במונחים של לספק ביטחון סתם למדינה שבטחונה, גם העצמי, מעולם לא נראה רעוע יותר.

בתזמון הולם הופיע, כמעט באותו זמן, רוש (מלשון לענה ורוש) הממשלה אהוד אולמרט, בפני "ועדת וינוגרד". ושם הוא ניסה לשכנע את שומעיו כי... ישראל ניצחה במערכה. זאת, משום שהגשימה את מטרת המלחמה שהייתה "התנעת התהליך המדיני". ניצחוננו, משמיע האיש, ימדד באובדננו. ניצחנו כדי להותיר את החיזבאללה חזקים יותר, כדי להביא טרור משודרג גם ליהודה ושומרון, וכדי לייסד בסיס התקפה על ישראל מרמת הגולן. יתכן שאולמרט נהג כאן כמו אותה בדיחה לפיה, מי שאינו יכול לפגוע במטרה, נועץ חץ במקום שאליו הצליח להגיע ומצייר סביבו את עיגול המטרה. אולמרט נתלה בתהליך המדיני שבהכרח מגיע בסופה של כל מלחמה באשר היא. ואגב כך קיבלנו גם הסכמה שהיא נדירה ביותר, אולי היחידה, בין שתי הלשכות של אלו.

הרי מה אומר לנו ראש הממשלה. שימנתי את גלגלי התנופה בדם הבנים. כשרועי קליין הי"ד קפץ על הרימון, לא היה זה כדי להציל את חבריו. אולי זה מה שהוא חשב, שיוותרו יותר חיילים חיים שיוכלו להכניע את האויב, ולאחר מכן להמשיך ולבנות את הארץ והעם. לא ולא. רועי לא ידע, אבל הוא רק אמצעי כדי שאולמרט יוכל לשבת עם אבו-מאזן ולהעביר את ביתו של קליין לידי האויב. רועי נפל, למעשה, למען בניית ארצו של האויב. הפוליטיקאים שלנו מתייחסים לאויב כמו ילד שצריך לחנך אותו ולסלוח על כל התפרעויותיו. לא רק בן גוריון יכול, גם אנחנו נקים מדינה... בשביל הערבים. ואם זה יהיה על חשבון המדינה שלנו, שיהיה.

והנה הושלם המעגל. אותו היגד נפלא של טרומפלדור כשהגן על תל חי (ישוב עברי קטן, מבודד, נצור שפלש לאזור מאוכלס בערבים), היגד שהיסטוריונים ציניים כבר שחטו אותו ולגלגו עליו, עבר מהפך שלם. טוב למות, לא בעד ארצנו אלא בעד ארצם של הערבים. מטרת הציונות היא הקמת מדינה עוינת לצד הישות הציונית שקמה איכשהו בארץ ישראל. מעתה חיילי צה"ל קיבלו הגדרת משימה אחרת. בדיוק כפי שאולמרט אמר באמצע המלחמה: "עתה נוכל לקיים את ההתכנסות", ומיד טשטש זאת בהבינו שזה לא היה בעיתוי נכון. מתברר שהוא לא חזר בו, והאיש מחזיק בדעתו. ועתה, הוא שב לקיאו, תוך תיאום עם המומחה להשבתת המדינה. הנה, סוף-סוף, לאחר מלחמה כושלת (בכוונה או בשלומיאליות) אנו מתניעים את התהליך המדיני. לא ביטחון לנגד עינינו, אלא התאבדות קולקטיבית. לא עוד ה' עוז לעמו ייתן. די שייתן לנו לנוח על משכבנו בשלום.