פרשתנו, המופיעה מיד לאחר מתן תורה, אינה עוסקת במצוות המרוממות את האדם בינו לבין קונו, כמו: ציצית, תפילין, אמונה וכדו', אלא במצוות שבין אדם לחברו הנראות כביכול פשוטות ומחויבות המציאות לתיקון עולם. וכבר שאלו מפרשי התורה מדוע נבחר הסדר הזה?

אחת מן המצוות הפותחות את פרשתנו עוסקת בגניבת נפש: "וגונב איש ומכרו מות יומת". מה פשר חומרה יתירה זו שהתורה מייחסת למעשה זה של גניבת נפש עד שהיא קוצבת לעובר על לאו זה עונש מוות? עוד יש להבין מדוע בחרה התורה באיסור זה להיות מהראשונים שבאיסורי תורה? כמו גם מדוע כתבה התורה את דין "גונב איש ומכרו" בין האמור אודות מכה אביו ואמו לבין הפסוק הדן במקלל אביו ואימו?



בעולם הזה אין האדם מודע לחשיבותן ויקרתן של המצוות והוא דש אותן בעקביו. אך לעתיד לבוא, יפקחו עינינו וניווכח לדעת שכל אחת מהן אוצר היא ושכל העולם ומלואו אין בו די לשלמה

משיב על כך רבי סעדיה גאון (הובאו דבריו באבן עזרא וברמב"ן) כי אכן ישנה שייכות בין עניינים אלו. על פי רוב לא ייתכן מקרה חמור של יהודי המכה את הוריו או המקללם במצבים רגילים. גדולי ישראל בדורות שעברו לא העלו על דעתם שיכול להיווצר מצב עגום כזה, אלא אם כן ארע מקרה חריג שבו נותקו ילדים מחיק הוריהם. אלמלא נתק כפוי זה, בלתי אפשרית עבירה חמורה של זלזול בהורים, נמצא שהגנב שגנב את הנפש הוא שגרם לבן להיענש בעונש החמור על קללת או על הכאת הוריו, ועל כן אף הוא ייענש בעונש מוות.

אכן יש כאן מסר עמוק על חשיבות התא המשפחתי לחינוך ולהתנהגות האדם בכלל, אך בכל זאת מדוע לא העדיפה התורה לפתוח ישירות במצוות שבין אדם לקונו ולאחריהם לעסוק במצוות שבין אדם לחברו.

אחד מההסברים לכך שמעתי על דרך משל: בסוחר באבנים טובות ששם פעמיו לעיר המלוכה, שם מצויים המלך ושריו ועשירי עם, שיקנו את מרכולתו ויעשירוהו עושר רב. דא עקא, דרכו עברה במדבר שבפאתי עיר הבירה, וכנופיית שודדים חסמה את דרכו, אמר להם: "רחמו עלי, סוחר אני בצעצועי תינוקות, חרוזי זכוכית בפרוטה ומשתכר בדוחק לחם לפי הטף!".

אמרו זה לזה: "בגלל פרוטות, לא נהרוג נפש". פטרוהו לשלום והוא המשיך בדרכו. בבואו לעיר המלוכה הוא מכר יהלום אחד וקנה בדמיו חנות מפוארת במקום המרכזי ביותר. הוא ריהטה בפאר והדר והחל בעסקיו שהצליחו ושגשגו. סוכן החצר וגדולי השרים נמנו עם לקוחותיו והנחילוהו עושר רב.

כעבור זמן, הוצרכו השודדים לצידה. התחזו כאנשים מהוגנים ובאו לעיר. כשהם עברו בכיכר, צדה החנות המפוארת את עינם. לפתע קרא אחד: "ראו האין זה מכרנו?!" . נכנסו פנימה ושאלו: "כלום לא אמרת לנו שאתה נושא עמך זכוכיות בפרוטה?" ענה להם: "ודאי, שרוי הייתי בסכנת מוות והצלתי את נפשי. אבל עתה, אם לא תתנו לי מלוא שוויה של הסחורה, לא אמכרנה לכם! הביטו זה בזה ואמרו: "ראו איזה אוצר היה בידינו ופטרנוהו חינם"...

כיוצא בכך, בעולם הזה אין האדם מודע לחשיבותן ויקרתן של המצוות והוא דש אותן בעקביו. אך לעתיד לבוא, יפקחו עינינו וניווכח לדעת שכל אחת מהן אוצר היא ושכל העולם ומלואו אין בו די לשלמה. לפיכך, התורה פתחה דווקא במצוות הנראות לנו מובנות ושכליות כדי להודיע שאין לזלזל חלילה אפילו בקטנה שבמצוות, כי כל אחת כיהלום היא שאין ערוך לשוויו. אוצר שכל אוצרות תבל לא יספיקו לשלם אף מקצת שוויו.