פושע או עבריין נענש בגין הפרת החוק. ואמירה רווחת היא שבמקרה והפושע נכלא, הוא משלם את חובו לחברה. ובסיום ה"תשלום" הזה, בעת צאתו לחופשי, הוא יוצא נקי הן בעצם סגירת תיק העבירה והן בפטור עתידי מהחוב. חלקם, אכן, פשוט פותחים חשבון חדש ומתחילים לצבור... חוב חדש לחברה. גם הוא ישולם החוב החדש, הוא ישולם במאסר הבא.
נראה שהתשלום הזה יכול להוות עונש גדול יותר ובמיוחד בתחום ההרתעתי. לא יהיה מצב של חוטא נשכר, והמתכנן עבירה יצטרך לקחת גם את הפיצוי הזה בחשבון
ונדמה לי שיש כאן בלבול קטן במושגים שהרי החוב נותר, לפחות חשבון ההוצאות של החברה. למעשה, הוא תופח והולך ועל החוב הישן הולך ומצטבר חוב גדול בהרבה. כך להבהרה, אסיר בבית הסוהר שותה ואוכל, הוא ישן במיטה, מקבל חשמל, מים ושירותי בידור והשכלה, וכל זה עולה כסף. אכן, הוא ישמח לוותר על השירותים הללו ולהיות מחוץ לכותלי הכלא, אלא שהוא זה שמכריח את החברה לנקוט בצעד הזה ועוד עושה זאת במודע. להבדיל ממי שמאושפז בבית רפואה רגיל או בכזה המיועד לחולים ברוחם, בלית ברירה ובלא יכולת שליטה שלו. מעניין שאלו האחרונים דווקא נושאים בהוצאות, הם משלמים מס בריאות, מוסיפים עוד סכום עבור הוצאות מיוחדות וזה חלק מהתנאים הסוציאליים להם זכאי כל אזרח בגין המיסים שהוא משלם. ולעומתו מי שנאסר חי על חשבון הציבור.
למעשה, הוא ממשיך לחיות על חשבון כל האזרחים הישרים משלמי המיסים. מה גם שמרבית האוכלוסייה שנמצאת מאחורי סורג ובריח אינה משלמת מיסים גם בהיותה מחוץ לכלא. נניח שבעברו היה גנב או שדד כסף והתפרנס כטפיל תוך יניקת ממונם של אחרים. עתה, בית המשפט פסק שפרנסתו תהיה, על פי החוק, מתוך קופת הציבור. ויש להניח שבצאתו מהכלא הוא ייגש למחבוא וישלוף את שלל השוד שבגינו "כבר שילם את חובו לחברה".
ואולי צריך לשנות את השיטה. כל אסיר יממן את שהותו בכלא, אם מתוך רכושו ואם כחוב שיהיה עליו לפרוע בעתיד. קל ביותר להבנת העניין הוא בבחינת מסלול המועלים. הכסף שנמצא בחשבון הבנק שלהם ישמש לפירעון כל ההוצאות שמוציאים בגינם, והציבור יזכה להחזר מסוים וחלקי לפחות של ההוצאה שנכפתה עליו בניגוד לרצונו. כך, פרקליט הצמרת שנשפט לא מכבר לשנת מאסר יממן אותה מהונו שלו.
ואולי צריך לשנות את השיטה. כל אסיר יממן את שהותו בכלא, אם מתוך רכושו ואם כחוב שיהיה עליו לפרוע בעתידיתירה מזו, הוא גם ידאג לצרכיהם של היתומים או בני הזוג שנגדע מקור פרנסתם בגין העבירה שהורשע בה. ויש פה מראית ברורה של תיקון העוול שנעשה לבני המשפחה של הנפגע וגם לחברה ולמדינה שהפסידה מחד גיסא אזרח מייצר ומועיל, ומאידך גיסא נפל עליה נטל נוסף לשקם ולתקן את הנזק במידת האפשר. ולא משנה באלו נסיבות נעשתה העבירה, אם מדובר ברצח שנעשה בסכין ואקדח או במתכת נעה במהירות 120 קמ"ש. זה אובדן שהאחראי לו חייב לשאת גם בתיקונו.
למעשה, יש להוסיף גם את יתר ההוצאות: השוטרים שהופעלו בגינו ובית המשפט על כל המנגנון שעימו. גם טיסות תחת משמר צריכות להיות חלק מן החשבון. מי שמפר את החוק צריך לשאת בכל הנובע מכך. וכדי לסבר את האוזן, ניתן לדמות את הגישה הזו לנושא של פיצויי מלחמה. מדינה שתוקפת מדינה אחרת בניגוד לחוק הבינלאומי תפצה את המותקפים. ארגוני טרור כבר חויבו בבתי משפט לפצות את הנפגעים ובני משפחותיהם ואין כל סיבה שהעיקרון הזה לא יחול גם על "סתם" עבריינים.
נראה שהתשלום הזה יכול להוות עונש גדול יותר ובמיוחד בתחום ההרתעתי. לא יהיה מצב של חוטא נשכר, והמתכנן עבירה יצטרך לקחת גם את הפיצוי הזה בחשבון. ואם מנענו, ולו פגיעה אחת מיותרת, והיה זה שכרנו. ומעניין יהיה להיווכח אם יש חבר כנסת אחד שיוכל להתהדר בתיקון החוק בהיבט העקרוני הזה.