אילולא כבר היה המחנה היהודי הפייסני אטום לחלוטין למציאות הטופחת על פניו, שוב ושוב פרשת שער המוגרבים הייתה פוקחת את עיניו מפני שאין כמותה להוכיח את חוסר התוחלת של חלום ההתפייסות עם הערבים. זאת משום שהפעם גם "מחנה השלום" היהודי יודע שהערבים יודעים את האמת, ובכל זאת הם מתנפלים על ישראל כלהקת כלבים טורפים.
תאמרו: מילא, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית הוא אויב מוצהר, אך מה בדבר המלך עבדאללה, פרטנר לשלום אהוב ומחוזר, שהודיעו לו מראש על העבודות והוא מכיר כל פרט?
איך להסביר, למשל, את השייך ראאד סלאח עומד באתר העבודות, בפירוש מחוץ להר, רחוק מן המסגדים וממש ברחבת הכותל ומכריז לעיני הטלוויזיות הרואות ומראות את המציאות הזאת: "זהו פשע. מדובר בהרס של חלק ממסגד אל-אקצה במלוא מובן המילה".
מה עושים לאדם ולתרבות שהשקר הגלוי הוא האמת שלהם?
תאמרו: מילא, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית הוא אויב מוצהר, אך מה בדבר המלך עבדאללה, פרטנר לשלום אהוב ומחוזר, שהודיעו לו מראש על העבודות והוא מכיר כל פרט? למה הוא אומר "אין תירוץ לעבודות החפירה שפוגעות בקודשי האסלאם?" איך הוא מסוגל לשקר כך במצח נחושה, ביודעו את האמת, וגם שאנחנו יודעים שהוא יודע.
ומה מסביר לעצמו אולמרט כשאבו מאזן "בעל בריתו", שקיבל ממנו כסף ונישק נשיקות, תוקף אותו בפראות: "ישראל משנה את אופי המקום, היא מייהדת", למרות שגם הוא מודע לאמת?
ואם אבו מאזן כך, מה פלא שכוחותיו המזוינים, גדודי אל-אקצה של הפת'ח, כבר מאיימים להרוס בתי כנסת כ"נקמה" על דבר שלא היה ולא נברא?
המחאה השקרית הזאת, על מעשה שהמוחים יודעים שלא נעשה כלל, מקיפה מדינות כמו: מרוקו, קטאר, סעודיה, מצרים וירדן את כל מי ששרת החוץ, במסיבת עיתונאים עם שרת החוץ הבריטית, כינתה: "מדינות ערב המתונות ומנהיגיהם המתונים" ושאיתן "אנו חולקים לא רק אותם הערכים אלא את אותם האינטרסים, ואנחנו באותו הצד...". אם אנחנו באותו הצד וחולקים את אותם הערכים, איך מסבירה לעצמה הגברת לבני ששותפיה הטריים טופלים עליה עלילת שקר שכזאת?
השאלה הזאת מן הדין שתדאיג את כל "מחנה השלום", מביילין ועד לבני, שכן נגד מילים וחתימות של אנשים ומשטרים כאלה הם מבקשים למשכן את כל עתידו של עמנו. הרי ממה נפשכם: או שכל "הפרטנרים" האלה היו ונשארו אויבים בנפש ונחשים שיכישו בכל הזדמנות, או שלמרות היותם "מתונים" ו"חולקים את הערכים שלנו" על כורחם הם נאלצים להתכחש לאמת בלחץ עמיתהם האויבים ששנאתם בלתי הפיכה?
ובעצם, מה זה חשוב? כך או כך אנחנו ניתן את לב ארצנו, נמשכן את ביטחוננו ונסתכן במלחמת אחים תמורת התחייבויות ריקות, מפני שהם אינם מסוגלים להסכים איתנו אפילו על עובדה כל כך גלויה ופשוטה, כמו מקום העבודות בשער המוגרבים.
סטירת לחי דומה קיבל אולמרט גם מ"בעל ערכים משותפים" בצפון, ראש ממשלת לבנון סניורה, שאת הכנסת צבאו לדרום הוא מנה בין ה"הישגים" של המלחמה האחרונהסטירת לחי דומה קיבל אולמרט גם מ"בעל ערכים משותפים" בצפון, ראש ממשלת לבנון סניורה, שאת הכנסת צבאו לדרום הוא מנה בין ה"הישגים" של המלחמה האחרונה. גם לסניורה הודיעה ישראל מראש על כוונתה להיכנס לתוך השטח הריבוני שלה שמעבר לגדר, ולמרות זאת, וביודעו את האמת, הוא שלח את צבאו לפתוח עלינו באש וגינה בפומבי את "התוקפנות הישראלית".
פרשה זו, כמו פרשת מעלה המוגרבים, מעמידה את סניורה, אבו מאזן, המלך עבדאללה והידיד הסעודי האלמוני שעימו המתיק אולמרט סוד בירדן, בשורה אחת עם מי שהיום גם השמאל מודה שהיה נוכל בינלאומי ומרצח המונים יאסר ערפאת. גם הוא ידע שחפירת מנהרת הכותל אינה פוגעת במסגדים וביקורו של שרון בהר הבית אינו מסכן את קודשי האסלאם, אבל בציניות קרה עשה אותם עילה לשתי מלחמות.
ועדיין אין אנו פטורים מלנסות להבין מה מניע אותם לכוף על הזולת קבלת שקר גלוי כאמת?
וזו התשובה: שני צדדים שכפופים לאמת עובדתית אחת או למערכת התחייבויות הדדית אחת יש ביניהם שוויון. לא כך, מי שרוצה להכניע את הצד השני ולהשתלט עליו. ולכן, שם המשחק אינו גדר בלבנון או סוללת עפר ליד הכותל, אלא אכיפת רצונם עלינו. אילוף, במשמעותו במחזהו של שייקספיר "אילוף הסוררת":
הבעל פטרוקיו: כמה בהיר... מאיר הירח!
קטרינה: הירח? זוהי השמש.
פטרוקיו: אני אומר שזה הירח...
קטרינה: אני יודעת שזו השמש.
שם המשחק אינו גדר בלבנון או סוללת עפר ליד הכותל, אלא אכיפת רצונם עלינו. אילוף, במשמעותו במחזהו של שייקספיר "אילוף הסוררת":פטרוקיו: בשם בנו של אימי, וזה אני, זה יהיה ירח או כוכב או כל מה שארצה. ובטרם אסע לבית אביך, לכו והחזירו את הסוסים.
קטרינה: אני מתחננת, קדימה. אם כבר הגענו עד לכאן, יהיה זה ירח או שמש... ואם תרצה יהיה זה נר-לילה...
פטרוקיו: אני אומר ירח.
קטרינה: מובן, זה הירח...
פטרוקיו: את משקרת, זו השמש המבורכת...
קטרינה: אם כן, זו השמש. וכל מה שתרצה לקרוא לזה, זה מה שיהיה בשביל קטרינה.
כיום, אחרי ההתקפלות ניתן לומר ששר הביטחון, ראש עיריית ירושלים, רב הכותל וגם ראש הממשלה (שעל פי ההיגיון שלח את שני האחרונים להוריד אותו מהסולם ועל פי הכחשתו רק השלים עם הכניעה המחפירה הזאת), כל אלה עשו מישראל שהייתה פעם מדינה גאה קטרינה אחת: מסכנה, עלובה ומאולפת.