נתבשרנו כי הוריהם של אלדד רגב, אהוד גולדווסר וגלעד שליט הגיעו לדיון מיוחד הנערך בכנסת במלאת חצי שנה להחלטה 1701 של האו"ם. ההורים מבקשים לסכל את "חוק ברגותי" שהציעה לימור לבנת, לפיו יידרש רוב של 80 ח"כים לשחרור אסירים ביטחוניים במסגרת עסקת חילופין. נועם שליט: "הצעת החוק הזו עלולה לגזור גזר דין מוות על עסקת השבויים ועל החיילים החטופים".
מן הראוי שמשפחות השבויים יבינו כי שחרור יקיריהם בכל מחיר, כולל מחיר עם "דם על הידים", עלול לעלות לעם ישראל בדם והרג נוספים. עליהם ללחוץ על הממשלה לפעול לשחרור השבויים, אך לא במחיר שחרור מחבלים
מצוות פדיון שבויים הינה מצווה בעלת חשיבות רבה על פי ההלכה היהודית. מטרתה של מצווה זו היא הבאה לשחרורם של בני עם ישראל הנתונים בשבי הגויים. למצווה זו ערך הומאני רב, במסגרת חיי קהילה תקינים.
הרמב"ם כותב: "פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים ועומד בסכנת נפשות. והמעלים עיניו מפדיונו, הרי זה עובר על "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך" (דברים ט"ו, ז'), ועל "לא תעמד על דם רעֶך" (ויקרא י"ט, ט"ז), ועל "לא יִרדנו בפרך לעיניך" (שם כ"ה, נ"ג), ובטל מצות "פתח תפתח את ידך לו" (דברים ט"ו, ח'), ומצות "וחי אחיך עמָך" (ויקרא כ"ה, ל"ו), "ואהבת לרעך כמוך" (שם י"ט, י"ח), ו"הצל לקוחים למות" (משלי כ"ד, י"א) והרבה דברים כאלו. ואין לך מצוה רבה כפדיון שבויים.
השאלה העומדת לפנינו היא: האם פדיון בכל מחיר?
רבי מאיר בן ברוך הוא מהר"ם מרוטנברג (1215 - 2 במאי 1293) היה מגדולי רבני ישראל הראשונים בתקופת ימי הביניים ומאחרוני בעלי התוספות. הוא כיהן ברבנות במקומות שונים ובסופו של דבר נחשב כרבה של כל יהדות אשכנז.
בזקנתו החמירו הרדיפות בגרמניה, היהודים נחשבו לעבדי המלך והמהר"ם חפץ להגר ואולי אף לעלות לארץ ישראל. מומר שהלשין עליו בעת שכבר הגיע לאיטליה הביא להחזרתו לגרמניה ולהשמתו בכלא באלזס. הקיסר רודולף הראשון תבע סכום עצום כדי לפדות אותו, והמהר"ם לא הסכים בשום פנים שסכום זה ישולם, כדי שלא תהפוך סחטנות השלטונות למשתלמת. הכלל התלמודי שהנחה אותו היה ש"אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן, מפני תיקון עולם". כתוצאה מכך הוא היה כלוא עד סוף ימיו, שבע שנים לאחר מאסרו. בתשובותיו באותה תקופה הגדיר עצמו "יושב חושך צלמוות", "העני הנשכח מכל טוב, אסקופה הנדרסת".
אוי לה למדינה שצריך לכבול את ידיה בעזרת חוקים דוגמת זה של ח"כ ליבנת, כדי שלא תשחרר מחבלים "עם דם על הידים" תמורת שבויינו
מן הראוי שמשפחות השבויים יבינו כי שחרור יקיריהם בכל מחיר, כולל מחיר עם "דם על הידים", עלול לעלות לעם ישראל בדם והרג נוספים. עליהם ללחוץ על הממשלה לפעול לשחרור השבויים, אך לא במחיר שחרור מחבלים. למדינת ישראל ולכוחות הביטחון יש גם דרכים אחרות. ראו "מבצע אנטבה" ודומיו.
אוי לה למדינה שצריך לכבול את ידיה בעזרת חוקים דוגמת זה של ח"כ ליבנת, כדי שלא תשחרר מחבלים "עם דם על הידים" תמורת שבויינו.
פדיון שבויינו שלא בדרך של שחרור רוצחים היא החלטה קשה, אבל לא בלתי אפשרית.