מדוע מתפרסמים בתקשורת כל כך מעט סקרים בזמן האחרון? מפני שהתקשורת אינה אוהבת את התוצאות. ולכן סקרים רבים מתרחקים ממיקוד פוליטי, מעדיפים נושאים כלליים.
סקר שנערך בפיקוח הפרופ' אפרים יער עוקף שאלות פוליטיות ובודק את אהבת המולדת של היהודים בארץ ישראל. תוצאותיו מפתיעות ולשם שינוי זו הפתעה נעימה
סקר שנערך בפיקוח הפרופ' אפרים יער עוקף שאלות פוליטיות ובודק את אהבת המולדת של היהודים בארץ ישראל. תוצאותיו מפתיעות ולשם שינוי זו הפתעה נעימה. הנה כמה מן המימצאים והתודה נתונה לד"ר אהרון לרנר שפירסם אותם:
כמה מבין היהודים רואים את עצמם כ"פטריוטים ישראלים"? 67%.
ובמה מתבטאת אהבת המולדת?
לחיות בישראל – 95%.
לכבד את המסורת – 92%.
להקים יישוב חדש – 89%.
להיות מוכן להילחם – 96%.
ומה הם המרכיבים הכי חשובים של אהבת המולדת?
ירושלים – 95%.
השפה העברית – 95%.
התנ'ך- 82.
קיבוץ הגלויות – 88%.
צדק חברתי – 85%.
מסורת נביאי ישראל – 73%.
אהבת ארץ ישראל – 95%.
ציונות – 83%.
שימו לב לדירוג : חיבת ארץ ישראל וירושלים הם בראש הטבלה. וכמה מוכנים להילחם למען המדינה? – 92%! וגם זה: 87% ישפיעו על ילדיהם לחיות כאן, ולא במקומות יותר בטוחים ויותר עשירים. והמימצא החשוב ביותר: 83% גאים להיות "ישראלים" לעומת % 94 שגאים להיות "יהודים". הפער האדיר הזה, 11% יתרון ל"יהודיות" על "הישראליות", אומר דרשני.
בבחירות 1996 כאשר נוצח השמאל בראשות פרס על ידי הימין, בראשות נתניהו, רואיין פרס בתקשורת.
שאלה: מי נוצח?
פרס : הישראלים.
שאלה: ומי ניצח?
פרס : היהודים.
על רקע שטיפת המוח האנטי-לאומית הנשפכת על העם כמעט מכל כלי התקשורת, התוצאות האלה מדהימות.
"אצבע" – משולשת
ומהו שיא האירוניה, ואם תרצו שיא ההתעללות? הכלא הזה היה אמור להיות "הצ'ופר" לתושבי "10 דקות מכפר סבא" שגדר המערכת לא תפריד בינם לבין "ישראל", אלא תעבור מזרחה להםלפני זמן לא רב עוד דיברו על הגושים,"גושי ההתישבות", המקנים כביכול ביטוח נגד נסיגות. ובכן, אפשר לשכוח מהגושים. הם התמוססו והתפוררו, ומה שנשאר מהם הן "אצבעות" דלות וגרומות כעצמות שלד. בכל יהודה ושומרון בונים עכשיו חומות בכבישים המוליכים ל"אצבעות", וגם אותן עצמן מקיפים בחומות. התהפכו היוצרות: "המקופחים" ש"הושארו" מחוץ לגדר נותרו שתולים בנופי הקדומים של ארץ ישראל, בעוד "המאושרים" ש"זכו" להישאר במה שנחשב "הצד הישראלי" משקיפים דרך חלונותיהם ואינם רואים דבר חוץ מקירות בטון. "הצד הישראלי" הפך להם לכלא: בקרני שומרון, בפדואל ובאפרת תושבים מגלים שהאצבעות הללו חונקות.
ומהו שיא האירוניה, ואם תרצו שיא ההתעללות? הכלא הזה היה אמור להיות "הצ'ופר" לתושבי "10 דקות מכפר סבא" שגדר המערכת לא תפריד בינם לבין "ישראל", אלא תעבור מזרחה להם. אלא, שהאמריקאים לא הסכימו ולבד מגוש עציון תבעו גדר על הקו הירוק. הגרורה הישראלית צייתה, כמובן, ועכשיו יש שני גדרות: אחת על הקו הירוק והשנייה מסביב ל"אצבעות".
יש תחילת התארגנות והיו כמה הפגנות קטנות, אך טרם נשמעה מפי קורבנות "הגדרות המיוחסות" קריאה גלויה וברורה: הקמתם גדר על הקו הירוק והאמריקנים מבסוטים? יבוסם לכם. אנחנו מוחלים לכם על הטובות שלכם, לא צריך גדר נוספת.
ויש עוד צד למכשלה הזאת: האצבעות הללו חונקות גם את השכנים הערבים, וקשה להימנע ממחשבה אפיקורסית: אולי הפגנה משותפת, לשם שינוי?...
בין שר המשפטים לנשיאת בית המשפט העליון
אני חצוי.
עם פרידמן – נגד האימפריאליזם של בג'צ:
1. נגד הרכבו האליטיסטי, הסנובי וה"נאור" - במובן הרע של המילה.
2. נגד הפיכת שופטי בג"ץ לדיקטטורים של המדינה באמצעות הסיסמה "הכל שפיט".
3. נגד הטייתו החד-משמעית של הבג"ץ בפילוג הגורלי החוצה את העם לטובת השקפת עולם שמאלנית, פוסט-ציונית.
4. נגד יומרתו של הבג"ץ לבטל חוקי כנסת, בלי לשנות את הרכבו כך שישקף את כל חלקי העם ואת כל קשת הדעות והתרבויות שבתוכו או בלי להקים בית משפט מיוחד לחוקה בעל הרכב דמוקרטי.
5. נגד התעקשותו של בג"ץ שלא למנות שופטים בדרך פתוחה ורציונלית, במקום השיטה הפסולה "חבר מביא חבר".
ולעומת זאת:
עם בייניש ובית דינה, ועם כל אלה שתוייגו בחווה כ"כנופיית שלטון החוק" בעד שלטון החוק ובעד מלחמה ללא פשרות בשחיתות הציבורית.
1. נגד החמרת דיני הראיות, להקל על עבריינים לחמוק.
2. נגד הגבלת כוחו של היועץ המשפטי לקרוא לסדר ולדין אנשי ציבור שסרחו.
3. נגד צמצום הפעלת העבירה הקרוייה "הפרת אמונים" במלחמה נגד העדפה ופרוטקציה, נגד "הון שלטון" ונגד "מפלגה-שלטון".
שדרות רבין פינת רחוב כהנא
שומו שמיים! באור עקיבא נתגלתה סימטה ללא מוצא ששמה "רחוב הרב כהנא", ואבירי הדמוקרטיה וחופש הביטוי , רובם, בגלגולם הקודם יוצאי בית מדרשו של יוזף סטלין נרעשו: לא רק קראו בישראל רחוב על שם גזען וטרנספריסט, אלא גם העזו להמרות את פיהם של קובעי הטעם ומכתיבי הסגנון שכולם, כידוע, מן השמאל.
ובכן , נכון: הרב מאיר כהנא זכרונו לברכה צידד בעידוד הגירה ערבית מן הארץ, על פי דבריו המפורשים באמצעים כלכליים. כמו כן צידד האיש בחקיקה שתגזור עונש פלילי על נישואי תערובת ואף הציע לאסור העסקת ערבים על ידי המדינה בתפקידים רבים.
אני מעיד כאן על עצמי שכל חיי התנגדתי לגירוש ערבים (שלא בהקשר למלחמה), וגם הגזירות האחרות שכהנא ביקש להטיל על זרים מתוך השקפתו הדתית ואף שציטט לשם כך מן הרמב"ם נראות לי מופרכות, פרימיטיביות, ימי-ביניימיות וגם נגועות באי מוסריות.
ובכל זאת: כמה מאבות הציונות, כולל מן האגף השמאלי, צידדו בטרנספר לערבים ורחובות נקראו על שמם, כמו בן גוריון ורבין שבפועל גירשו ערבים בכוח הנשק, כמו מרמלה ומלוד.
הרב כהנא לא היה רק "שונא ערבים", הוא גם היה יהודי מסור ונאמן בלב ונפש שהקדיש את חייו למען עמו וארצו. הוא היה נואם בחסד וסופר מחונן
והעיקר: לרבים שרחובות נקראו על שמם בגלל מעשיהם הטובים, היו בחייהם גם צדדים שליליים. שאם לא כן, יישארו לנו רק מעט מאוד רחובות עם שמות, וכמו בארה"ב נצטרך לעבור למספרים.
ורוב האישים שזכו לרחובות היו שנויים במחלוקת ולעיתים אף נתונים לשינאה יוקדת: גם ז'בוטינסקי, גם ארלוזורוב, גם בן גוריון, בגין ורבין. ויש לנו רחוב על שם היינריך היינה שאמנם התנצר, אך "מנגינות עבריות" שלו אין יהודיות מהן...
הרב כהנא לא היה רק "שונא ערבים", הוא גם היה יהודי מסור ונאמן בלב ונפש שהקדיש את חייו למען עמו וארצו. הוא היה נואם בחסד וסופר מחונן. בארה"ב הוא הרים את קרן ישראל במלחמה נגד אנטישמים, ועמד בראש המלחמה לפתיחת שערי ברית המועצות כשכל המימסדים נלחמו בו על כך. סטודנטים יהודים שהיו רחוקים מאוד מתורותיו בענייני ערבים נחלצו מהתבוללות והשתלבו בזרם המרכזי של היהדות והציונות בזכות נאומיו והשפעתו האישית. ולחייו היה סוף טראגי, הוא נרצח בנסיבות שהיהדות מגדירה כקידוש השם.
לו אני הייתי חבר במועצה עירונית, הייתי רואה חובה מוסרית וגם מחווה של איחוד קצוות בעם בקריאת רחוב על שמו.