כבר אי אפשר לגדל פה ילדים לבד וכבר אי אפשר לחנך אותם באופן עצמי, כולם מתערבים בחינוך.
זה התחיל בשבתות הרבות שערכו מוסדות החינוך לילדים מאז תחילת החטיבה וזה התחיל בפעילויות האין סופיות של התנועה דווקא בתקופות חגים
זה התחיל בשבתות הרבות שערכו מוסדות החינוך לילדים מאז תחילת החטיבה וזה התחיל בפעילויות האין סופיות של התנועה דווקא בתקופות חגים. שבתות הארגון ששיא הפעילות בם התקיימה דווקא בימי החנוכה, במקום שנשב עם הילדים, נכין את הנרות ואת הארוחה. ביקורי פתע שלהם בהדלקת הנרות ואופס! רצים לסניף. פתאום הם נעשו בקיאים בהלכות חנוכה רק לראות את ההדלקה, לשמוע, לענות אמן, להמתין חצי שעה ולהסתלק.
זה קורה גם במסעות סוכות. במקום לשמוח בחגנו, תוהים: האם הילדים יכולים שם לשמור את מצוות החג? האם הבנים אכן מקפידים לאכול בסוכה או אולי מחליקים לפעמים? כי לא תמיד אפשר או שפשוט לא אוכלים.
זה קורה בהדרכה כשעורכים להם שבתות צוות ושבתות קבוצה, ישבצי"ם אינסופיים לתוך הלילה. זה קורה בהדרכה בסניפי חוץ כשהילדים כמעט לא בבית בשבתות. וכשהם בבית, ליבם בסניף... והשבת מה יהא עליה?
וזה קורה גם עם "של"ף", "שמיניסטים לעיירות פיתוח". ואני לא מבינה למה שמיניסטים צריכים לעבור לשנה לעיירת פיתוח לחזק שם כשקיים סיכוי, גם אם קלוש, שהם אולי ייחלשו שם? האין זו מצווה הבאה בעבירה? למה צריך להציע להם הצעה כזאת? למה מריצים אותם כל הזמן למקומות רחוקים כדי לעסוק כביכול ב"גמילות חסד"? מה עם החסד ליד הבית? קשה למצוא מצוות בסביבה?
מישהו כנראה צריך להצדיק את קיומו ומחפש פעילויות מרשימות וגדולות ומשתמש לשם כך בילדים נלהבים שחשים פתאום עצמאים מאוד ובוגרים מאוד. האמא כבר לא יכולה לומר את דעתה לנוכח השטף הזה ולנוכח הפעילות ו"העשייה הגדולה" הזאת.
מנתקים את הילדים מהבית וקוראים לזה "עשייה למען הקהילה". מה עם "עניי ביתך קודמים"? אין ספק שהרבה יותר קל ונעים להתנדב בחוץ.
יבורך מי שהמציא את "הגרעין התורני". פה אנשים צעירים ונשואים הולכים לחזק עיירות פיתוח. הם עושים עבודה יפה מאוד, אבל אלו צעירים שכבר הקימו את ביתם, הם עושים זאת בשניים. זה בעיני יפה ונאצל, אבל ילדים צעירים בגילאי 17? אינני יודעת כמה הורים מתלהבים מהרעיון. אני יודעת על כמה שכועסים ומרגישים חסרי אונים. מי יכול להתמודד עם רעיון כל כך "נאצל"?
כדאי שהמארגנים של פרויקט של"ף ישקלו לבטל את הפרויקט המיותר הזה. הם יכולים בעצמם להצטרף ל"גרעין תורני" ולחזק בעצמן. זה הרבה יותר אטרקטיבי. עזבו את הילדים. 
עשייה למען הקהילה אפשר גם אחרי הנישואים ואז אפשר גם גרעין תורני ושירות בחו"ל. זוהי אכן עשייה מבורכת מאוד, ואני מניחה שיש עוד...
פעם זה התאים, החלוציות. הארץ הייתה בחיתוליה, היה צורך בעבודה קשה כדי לבנות, אז בנינו. עכשיו צריך לשמור, זאת עבודה לא פחות קשה אבל היא מתחילה מהבית.
ועדיין לא הזכרנו את השירות הלאומי. זה לא שאני מתנגדת לשירות לאומי, רק נראה לי שקצת הגזימו בסגידה הזאת ל"שירות לאומי". אם כל בת תעשה שנת שירות אחת במקום שבאמת זקוק שבו תרומתה אכן חשובה ושבו היא עצמה תתחזק - דיינו. אין צורך בשנתיים ואין צורך בשירות בחו"ל.
עשייה למען הקהילה אפשר גם אחרי הנישואים ואז אפשר גם גרעין תורני ושירות בחו"ל. זוהי אכן עשייה מבורכת מאוד, ואני מניחה שיש עוד...