פרשיות תרומה ותצווה עוסקות בבניית המשכן, כאשר פרשת "תרומה" עוסקת בבנייה הפיזית של המשכן וכליו ופרשת "תצווה" עוסקת בבגדי הכהונה של אהרון הכהן ובניו ובדרך חנוכת עבודתם בקודש. כשבסיומה מובטח מהקב"ה: "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי... ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלוקים".
לא ניתן להתרומם ולהתקשר אל הקב"ה בדרגות הגבוהות ביותר בלי לימוד התורה ועבודת ה' במסירות נפש ובלהב אש
לאחר פרשיות אלו וסיומם המיוחד בהבטחתו של הקב"ה מופיע ציווי נוסף של בניית מזבח הקטורת. וצריך להבין הרי מזבח הקטורת הוא חלק מכלי המשכן, אם כן מדוע אינו מופיע בפרשת תרומה בתוך כל כלי המשכן, אלא נכתב בפרשה נפרדת ועוד לאחר הבטחת הקב"ה על השראת שכינתו במשכן?
יש לומר שהרי בהקרבת הקטורת יש סודות עמוקים ויכולות מיוחדים, כמו שמצאנו שאהרון הכהן באמצעות הקטורת עצר את המגיפה לאחר מחלוקת קורח ועדתו. כמו כן רק פעם אחת ניתנה לכל כהן הזכות להקריב קטורת בגלל סגולת העשירות שניתן למקריב הקטורת, עד שנאמר בזוהר הקדוש: "אין לך דבר חביב לפני הקב"ה כקטורת... והוא חשוב יותר ויותר מכל הקרבנות.... שאילו ידעו בני האדם כמה חשוב מעשה הקטורת, היו נוטלין כל תיבה ותיבה ממנה והיו מעלים אותה עטרה על ראשם ככתר של זהב". וכל זה משום שהקטורת יש בה התקשרות פנימית ועמוקה ביותר עם הקב"ה ולא בכדי היא נעשית בקודש וביום הכיפורים בקודש הקודשים.
רצתה תורה ללמדנו כי כל זה ניתן להשיג אם עולים במעלות הקדושה דרגה אחר דרגה, שלב אחרי שלב. לא ניתן להתרומם ולהתקשר אל הקב"ה בדרגות הגבוהות ביותר בלי לימוד התורה ועבודת ה' במסירות נפש ובלהב אש. על כן צוותה התורה את עבודת ההתקשרות הפנימית שהיא על ידי הקטורת רק לאחר כל כלי המשכן, המסמלים את הדרגות השונות, כי רק לאחריהן ניתן להגיע להתדבקות בה' בדרגה הגבוהה והנעלית באמצעות הקטורת.
חז"ל אומרים שהעובר במעי אימו לומד את כל התורה כולה ויכול לצפות מקצה העולם ועד סופו, אך לפני לידתו בא מלאך ומשכחו כל מה שלמד. שאלו את הרבי מסאטמר זצ"ל מה עם הסגולה לצפות נסתרות, כיצד זה נעלם ממנו? השיב להם: שהסגולה לראות נסתרות היא תוצאה של לימוד התורה. כשהתורה משתכחת נעלמת גם סגולה זו, כמו שאמרו חז"ל "לא עם הארץ חסיד", לא ניתן להגיע לדרגות גבוהות ונעלות ולדלג על השלבים הראשונים.
הישגים רוחניים, דרגות נעלות וגבוהות הן ברי השגה לכל אחד מאיתנו, אולם רק דרך סולם העלייה, אין קפיצות דרך במעלות הקדושה
חכמינו ז"ל דרשו עה"כ במגילת אסתר: "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר"- אורה זו תורה, שמחה- יום טוב, ששון- מילה ויקר- תפילין (מגילה ט"ז) שואל השפת אמת מדוע לא נאמר במפורש: ליהודים הייתה תורה, יום טוב, מילה ותפילין?
משיב השפת אמת שלאחר הגזירה של המן, הצומות, התשובה והתשועה שהביאו את עם ישראל להזדככות ולעלייה בדרגות הקדושה והרוחניות, הבינו וחשו כי התורה היא אורה, ויום טוב הוא שמחה וששון הוא מילה, ויקר הוא תפילין. לפני כן הייתה להם תורה,היו להם ימים טובים ומצוות, אך הם לא חשו את המתיקות והאור שבהם. וזהו ה"קיימו וקיבלו" שזכו להם בחג הפורים לקבל את התורה מאהבה, בדרגה גבוהה ונעלית יותר. לזה זכו אחרי עבודת הזדככות של תשובה ועבודת ה'.
הישגים רוחניים, דרגות נעלות וגבוהות הן ברי השגה לכל אחד מאיתנו, אולם רק דרך סולם העלייה, אין קפיצות דרך במעלות הקדושה.