חג פורים נחגג כידוע במשתה ובשמחה עדליידע. ובעצם, מדוע ועל מה החגיגות? האם בגלל הגזירה של המן להשמיד ולאבד את היהודים היא גזירה שהתבטלה? האמת שבימינו יתכן מאוד שעם כל פרשנינו לענייני שלום, פורים לא היה נחגג כלל ועיקר ואולי אפילו הופך ליום אבל, משום שמחמוד עבאס לא מסכים לקבל מדינה חרף כל התחנונים ומשום שלא צלח ביד המבטיחים מהבחירות להמשיך, להחריב, להרוס ולמסור את ארץ ישראל. מזל גדול שלא כולם מתעמקים יתר על המידה בפרשנויות מגילת אסתר, לפי שאפשר והדבר היה מביא לביטול החגיגות. קרוב לוודאי שהיועץ המשפטי היה נזעק למנוע את קשקוש הרעשן בהיזכר שמו של המן, אולי אפילו הייתה נשקלת העמדה לדין בעוון הסתה.



מתוך דפי המגילה עולה התשובה החד משמעית: אילולא היינו מענישים את האויב, לו הסתפקנו רק בהודנא ובחלון הזדמנויות. מי מבטיח היה שלא יקום צורר חדש שישלהב את חייליו לעשות עוד ג'יאהד?

גזירת המן התבטלה לא בפורים, אלא עוד קודם לכן. ובי"ד באדר, אותו חוגגים כבר 2500 שנים, עשו היהודים נקמה באויביהם. בירושלים חוגגים את פורים בט"ו באדר, וזאת משום שאסתר המלכה שאלה בקשה מיוחדת מהמלך אחשוורוש שהיהודים הגרים בשושן יוכלו להשלים המלאכה ולתלות על העץ את המן ועשרת ילדיו. ואכן, בשושן הבירה המשיכו היהודים לנקום באויבים גם למחרת "והיהודים אשר במדינות המלך נקהלו להרוג בשונאיהם חמשה ושבעים אלף"... ומדוע היה חשוב ליהודים לנקום באויביהם, עד כי פורים הפך ליום השמח ביותר שיש ליהודים? הרי אחשוורוש כבר היה לצד היהודים והמן כבר נתלה על העץ?

מתוך דפי המגילה עולה התשובה החד משמעית: אילולא היינו מענישים את האויב, לו הסתפקנו רק בהודנא ובחלון הזדמנויות. מי מבטיח היה שלא יקום צורר חדש שישלהב את חייליו לעשות עוד ג'יאהד? אסתר ומרדכי הבינו כי אם רוצים שקט וביטחון, חייבים להרתיע את האויב. לא בגלל יצר הנקמה, אלא כי יש להטיל עליו פחד כדי שלא יצוצו לו בראש רעיונות שונים ומשונים וכדי שלא יעז עוד להרים יד.

מזלם שהמלך בשושן זה מהבית הלבן שאולי לא היה מבריק במיוחד, אבל בסופו של דבר הבין עניין והגיע למסקנה שיש להציל את היהודים, ובכלל להוציא לאויב את החשק לעשות אינתיפאדה נוספת. והוא אכן פעל כנדרש. הוא לא שלח שר חוץ או כל שר לא נחוץ אחר, אלא ציווה כי ישלחו היהודים יד  במבקשי רעתם: "ואיש לא עמד לפניהם כי נפל פחדם על כל העמים"... מרדכי ואסתר לא בקשו פרס נובל לשלום, הם לא דאגו רק לכסא שלהם ושלום עכשיו לא עניין אותם, הם ביקשו שלום לדורות, שלום  של אמת ולא של קורבנות שלום, ועד היום הזה מרדכי ואסתר הם גיבורי העם היהודי.

ומה אצלנו? פשיטת רגל יהודית, מוסרית, ערכית ואמונית בכל התחומים. מחנה השלום התבוסתני, שכולו צבע אחד וקול אחד, מצליח לגרום למחנה הימין להישאר חסר אונים למולו, וכרגיל הוא מקפד ראשו של כל מי שאינו מאנ"ש (אנשי שלומו) ומאלץ את כולם לקבל בסופו של דבר את תכתיביו ומהלכיו המטורפים. מי היה מאמין שישראל תיגוף לפני קומץ אנשי חיזבאללה, עם כל הביזיונות שאירעו במלחמה האחרונה? איך הגענו למצב כזה שצריך להודיע מראש לממשלת לבנון על כוונה להיכנס לתוך שטח ריבוני של ישראל מעבר לגבול ועוד לספוג אש וגינויים? איך נותרו שלושת החיילים בידי האויב? הרי  כבר ביום החטיפה היה צריך ואפשר להשיבם חזרה, ואין התקדמות בעניין מלבד פטפוטים על ברגותי מידידיו בכנסת העושים למען שחרורו.

הקאסמים ממשיכים לרדת מדי יום ואיש אינו עוצר בעדם. מצד ישראל מסתיים העניין בנבצרות כרונית, אין תגובה ל"חפצים המעופפים".

האויב הערבי מבין שבכוח ישיג הכל. הוא מכרסם מבפנים ומבחוץ ומקבל חדשות לבקרים מממשלת ישראל כסף ונשק, כי הרי אצלנו לא מפספסים שום דבר. מה שרק אפשר לתת נותנים.



אולי כדאי ללמוד ממרדכי ואסתר שהביאו ליהודים "אורה ושמחה וששון ויקר. ובכל מדינה ובכל עיר רבים מעמי הארץ מתייהדים כי נפל פחד היהודים עליהם"

החומה סוגרת על שטחי ארץ ישראל כשבתווך נדחסים יהודים וערבים בצפיפות, בדוחק וללא מרחב מחייה.

הייתכן שמדינה איננה חושבת מה יהיה בעוד עשרים או חמישים שנה? איך היא תתפתח?

חיסול ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון הוא בראש סדר העדיפויות של שוחרי השלום. הרי חווינו ונוכחנו שחיסול התיישבות מגביר את הטרור ומזריק חמצן טהור לבעירה, כי מדינה הבורחת מטרור סופה שהטרור ידלוק אחריה ויחריבה. מדינה יהודית המוותרת על כל שורשיה איננה מדינה, איננה יהודית ואיננה דמוקרטית. כי אם מכריזים אנו על עצמנו כמדינת חוק, הרי יש לתקן את חוק כבוד האדם וחירותו הפוגע בזכות היהודית להתיישב בכל חלקי ארץ ישראל, ומכאן שפוגע בחוק יסוד של מדינה דמוקרטית.

אולי כדאי ללמוד ממרדכי ואסתר שהביאו ליהודים "אורה ושמחה וששון ויקר. ובכל מדינה ובכל עיר רבים מעמי הארץ מתייהדים כי נפל פחד היהודים עליהם".

"וימי הפורים האלה לא יעברו וזכרם לא ייסוף מזרעם".