במסכת פסחים נאמר: "שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום". אין ספק כי מצוות חג הפסח דורשת הכנה מדוקדקת. אם אין היערכות כהלכה קודם הפסח, לא ניתן לחגוג את חג הפסח כראוי.  אך מעיון בהלכות הכרוכות בהכנה זו משתמע שההתעסקות וההכנה לפסח אינן רק הקדמה לחג, אלא חלק ממצוות החג ומשמעותיו.



המשנה במסכת ראש השנה פותחת את סדרן של ארבעת ראשי שנים: "באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים". והקשו בגמרא שם: רגלים באחד בניסן הוא, בחמישה עשר הוא?

המשנה במסכת ראש השנה פותחת את סדרן של ארבעת ראשי שנים: "באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים". והקשו בגמרא שם: רגלים באחד בניסן הוא, בחמישה עשר הוא? "אמר רב חסדא רגל שבו ראש השנה לרגלים". ומפרש רש"י: "רגל שהוא בחודש הנכנס באחד בניסן, הוא ראש השנה לרגלים". התירוץ לכאורה תמוה? הרי חג הפסח חל בט"ו בניסן, ומדוע לקרוא לראש חודש ניסן ראש השנה לרגלים, וכי בית הלל שלדבריהם ראש השנה לאילנות חל בט"ו בשבט יקראו לראש חודש שבט ראש השנה לאילנות?

זאת ועוד, חז"ל תיקנו לקרוא את פרשת החודש העוסקת בהלכות הפסח בשבת הסמוכה לראש חודש ניסן או בראש חודש ניסן אם חל בשבת. עוד נהגו בשבת הגדול לקרוא פיוטים מן ההגדה: מ"עבדים היינו" עד "לכפר על כל עוונותינו". וגם כאן נשאלת השאלה מה נשתנה חג הפסח שהקריאה מעניינו נעשית עוד טרם נכנס החג, ולא מסתפקים כבכל חג לקרוא בו ביום מהפרשה? מדוע לא די לקרוא את ההגדה בליל הסדר, אלא מקדימים וקוראים בה לפני החג?

כדי להבין זאת אפשר על ידי עיון בסדר יציאת מצרים. ניתן להבחין שכבר בעשור לחודש הצטוו: "ויקחו להם איש שה לבית שה לבית אבות שה לבית". אומנם מצווה זו הייתה רק לפסח מצרים, אך מהותה ועומקה נוהגים גם בפסח דורות. כשם שאז הכנה הייתה חלק מהמצווה, גם בפסח דורות ההכנה היא חלק מתוכן ומהות החג. כי לא ניתן לזכות לגאולה ללא הכנה מתאימה.



לא בכדי אמרו חז"ל: "בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל". אומנם נגאלו בט"ו בניסן, אך אור הגאולה מתחיל להתנוצץ עם ההכנות לחג ועל כן כל החודש נקרא חודש הגאולה

משום כך כבר בט"ו באדר יש להתחיל לשאול ולדרוש בהלכותיו, ובשבת הסמוכה לראש חודש לקרוא בפרשת החודש. זאת ועוד, ראש חודש ניסן כבר נקרא ראש השנה לרגלים כי בו מתחיל להתנוצץ אור החג. משום שההכנה נכנסת בו כבר לשלבים מעשיים ביותר, וללא הכנה לא ניתן לזכות לגאולה. משום כך גם מנהג קריאת ההגדה בשבת הגדול.

לא בכדי אמרו חז"ל: "בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל". אומנם נגאלו בט"ו בניסן, אך אור הגאולה מתחיל להתנוצץ עם ההכנות לחג ועל כן כל החודש נקרא חודש הגאולה.

מי ייתן ובימים אלו שקודם הפסח בהם אנו שואלין ודורשין, טורחים ועמלים, נתבשר על גאולתנו ופדות נפשנו, ונאכל מן הפסחים ומן הזבחים בשנה הזאת בירושלים הבנויה.