רחב ליבי כשחזיתי בתמונות של ההולכים לחומש, כאשר קראתי על ההתארגנות המופלאה וכששמעתי מקצת סיפורים מידידיי שהיו שם. לצערי לא יכולתי להשתתף. אני מתאוששת מניתוח ברגל המשבית אותי בינתיים, אך הייתי יחד עם אחיי הגיבורים בכל רגע. בערב כשישבתי בבית החמים וחשבתי על הנערים, על הנשים והתינוקות בעגלות ועל המבוגרים שהיו שם שחלקם שוכבים על אדמה קשה, בקור הליל המקפיא ואולי אין מזון לכולם, אולי הקור מצמית ואולי הפה חרב מצמא, זלגו עיניי דמעות ורציתי לחבק את כולם.



הנה ההבטחה קוימה, חזרנו לכאן ועוד נשוב לתמיד ביום מן הימים. עוד יום, עוד חודש, עוד שנה, אבל זה יקום ויהיה. איש לא יוכל לעצור בעד הכוח הזה והאהבה הזאת שאין עזה ויוקדת ממנה לארץ ישראל

דבר אחד ידעתי: השירה ודאי פורצת ועולה ומתנשאת מעבר להרים הגבוהים, והלב גואה מהתרגשות והוא חם, קודח, כמעט מבקש לפרוץ ולהתנתק ממקומו. הנה ההבטחה קוימה, חזרנו לכאן ועוד נשוב לתמיד ביום מן הימים. עוד יום, עוד חודש, עוד שנה, אבל זה יקום ויהיה. איש לא יוכל לעצור בעד הכוח הזה והאהבה הזאת שאין עזה ויוקדת ממנה לארץ ישראל, לאדמתה, לרגביה, לריחה ולכל שעל שבה.

תמיד חזרנו. גולי יהודה שבו מגלות בבל כדי לבנות את בית המקדש השני. ותקופת הבית השני מסמלת יותר מכל את ההתעוררות, את הגשמת התקווה שמעולם לא דעכה, את האמונה והלהט שבערו בלבבות למרות החורבן, למרות השבר ולמרות הגלות. ואולי שיננו הגולים מנבואת ישעיהו וחזק ליבם: "אני לפניך אלך והדורים איישר, דלתות נחושה אשבר ובריחי ברזל אגדע". ועם הצהרת כורש שבו שבי ציון, כדי לחבר מחדש את החוט המקשר את העם היהודי לארץ ישראל.

גם גוש עציון נפלה לאחר קרבות קשים ומצור ממושך. הישובים: כפר עציון, משואות יצחק ועין צורים נהרסו כליל ובקרבות נהרגו 240 לוחמים  ו- 260 הלכו בשבי. והנה לאחר "מלחמת ששת הימים" גוש עציון שוחררה והישוב העברי חודש בו.

אפילו שלמה המלך לא ברצונו עזב את כסא מלכותו וחזר אליו. מסופר כי אשמדאי מלך השדים ביקש משלמה כי ישחררו מהשלשלת אליה היה כבול. שחרר אותו שלמה ואז קפץ זה על המלך, חטף את טבעתו, את גלימתו והעיף את שלמה למרחקים והוא עצמו התחפש למלך, שינה פניו והתיישב על כסא המלכות, ואנשי הארמון חשבוהו למלכם האמיתי. ואילו שלמה מושלך היה ברחובות, הולך מעיר לעיר וקורא בקול גדול: אני שלמה המלך. אני הייתי מלך על ישראל בירושלים ונראה היה בעיני הבריות כמי שדעתו נטרפה. עד שהגיע לפני הסנהדרין, סיפר את סיפורו והם חקרו ודרשו ולבסוף נודע מי המלך האמיתי. ושלמה המלך שב לאחר נדודים אל המלכות.



ואתה חושב לעצמך מי יכול להם ומי יעצור בעדם. בכל הזמנים ובכל הדורות היו נערים ונערות כאלה שהיו אמיצי לב ועשו למען עמם וארצם

גם אנחנו נשוב אל חומש ואל הישובים האחרים. הנוער הנפלא שאין עוד כמוהו בעולם: הבנים והבנות העומסים על גבם גזיות, אוהלים, שקי שינה ומה לא, וצועדים בנחישות בעוצמה ובאמונה כמו ממתין להם מעבר לפינה, גן העדן. ואתה חושב לעצמך מי יכול להם ומי יעצור בעדם. בכל הזמנים ובכל הדורות היו נערים ונערות כאלה שהיו אמיצי לב ועשו למען עמם וארצם, והאחרים לפעמים תמכו בהם ולפעמים לא. גם בדורנו הם כאן.

אולי הם דור הגאולה, מי יודע?