שריפתם של נדב ואביהו, בניו של אהרון הכהן, העיבה על יום השמיני - יום חנוכת המשכן. לנוכח אסון כבד זה אומר משה לאהרון: "הוא אשר דבר ה' לאמור בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד". מביא רש"י את דברי חז"ל: אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך.
אדם מן השורה שאיננו קרוב לחצר המלוכה ירא מאת המלך ויחסו אליו כאל רם ונישא. ולעומת זאת, שר משרי המלך אשר קרוב וסמוך אצל מלכו ויוצא ונכנס בארמון המלוכה, הרי יראתו ומוראו מפני המלך מתפוגגים מאליהם
הגאון רבי יוסף שאול נתנזון בעל ה"שואל ומשיב" דרש על פסוק זה את ההבדל בין יראת ה' של גדולי ישראל לבין פשוטי העם, כי הרי מרחק של שמים וארץ יש בין יראת ה' יתברך לבין יראת מלך בשר ודם. אצל מלך בשר ודם ככל שגדולה הקרבה אליו, כך קטנה והולכת היראה מלפניו. אדם מן השורה שאיננו קרוב לחצר המלוכה ירא מאת המלך ויחסו אליו כאל רם ונישא. ולעומת זאת, שר משרי המלך אשר קרוב וסמוך אצל מלכו ויוצא ונכנס בארמון המלוכה, הרי יראתו ומוראו מפני המלך מתפוגגים מאליהם.
שונה היא יראת ה' יתברך, ככל שקרב האדם אל בוראו וככל שכניסתו להיכל קדשו רבה וגדולה, כך גדולה והולכת היראה מלפניו. זהו שנאמר: "בקרובי"- הקרובים אל ה' הרי יראתם גדולה והיא גורמת ל"אקדש" ואילו "ועל פני כל העם"- הרחוקים עדיין מיראת ה', רק "אכבד", שהיא מדרגה נחותה יותר מ"אקדש".
על פי זה הסביר את שירת "בצאת ישראל ממצרים" (תהילים קי"ד) שנאמרת בתפילת הלל. שם נאמר: "הים ראה וינוס, הירדן יסוב לאחור, ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן". שואל בעל השואל ומשיב, מה ראה הים שהוא הגדול ורחב ידיים לנוס, כאשר הירדן שהוא נהר קטן בלבד רק "סב לאחור"? מה ראו ההרים שהם גדולים ונישאים שנאמר בהם "רקדו כאילים", כאשר הגבעות הנמוכות הסתפקו בתנועה קטנה של "כבני צאן"?
מפרש זאת בעל ה"שואל ומשיב" שזה המשך כוונת הכתוב בשאלתו: "מה לך הים כי תנוס, הלא הירדן נאמר בו "תסוב לאחור"? "ההרים" מה לכם כי "תרקדו כאילים" והלא "הגבעות" רק "כבני צאן"? משיב על כך הכתוב: " מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלו-ה יעקב". משום שהפחד הינו מבורא עולם, על כן מי שגדול מחברו השגתו, הבנתו ויראתו גדולים יותר.