תיקונה של "השריפה אשר שרף ה'" בפרשת שמיני מגיע בפרשה הבאה: ב"אשה כי תזריע וילדה".



השנה אנו נכנסים לשנת השישים למדינה. ובפרקי אבות למדנו שבן שישים לזקנה. ומעניין שבשתי המילים אנו מגלים מובן שהוא לכאורה הפוך למה שנתפס כצער השנים

ההתחדשות וההמשכיות הם הפיצוי המשמעותי ביותר לאובדן שאינו חוזר. נחמתם של בני אהרון, לאחר מותם של נדב ואביהוא, יהיה בהוספת ילדים ובהגדלת המשפחה. ואף שאנו קוראים בפרשה על מכאובים ונתקלים בעולם של נגעים ויתר מרעין בישין, עדיין ילדים זה שמחה והם ממלאים את החלל (תרתי משמע) בצהלת החי. החיים מנצחים את הנגעים. העם שהיה בבחינת מצורע התנער וקם. "צעדת המוות" של יהודי מחנות ההשמדה הוחלפה ב"מצעד החיים" של ילדיהם ונכדיהם. העם היהודי מגביר חיילים ופורח שוב. וכך, יום העצמאות מסמל את התקומה לאחר השואה. זה גם בא לביטוי בלוח השנה תוך שבוע ובעיקר זו מציאות היסטורית.

השנה אנו נכנסים לשנת השישים למדינה. ובפרקי אבות למדנו שבן שישים לזקנה. ומעניין שבשתי המילים אנו מגלים מובן שהוא לכאורה הפוך למה שנתפס כצער השנים. יש שמחה: "ישיש עליך אלוקיך" ויש זיק. ולמעשה זקן, כידוע, הוא זה שקנה חוכמה. הגיל, יגיל וישמח, מביא עימו ניסיון וחכמת חיים, תובנה של התמקדות בעיקר. משמע, שנה לפנינו למיקוד הראייה, למרכוז הדרך נלך בה ולהגיע ליום ההולדת הבא מצוידים בפרי הזקנה המבורכת.

זכיתי, אישית, להיוולד בחג החירות בשנת החירות למדינה. זכינו, בני דורי, להשתתף במערכות המדינה והארץ. ארבעה אותות המערכה שעלי מציינים נקודות הכרעה קיומיות לאורך השנים. ביתי, בבית אל, ניצב כביטוי לשינוי האדיר ב"זכות השיבה" הטבעית לחבלי ארץ יהודיים-תנכיים או היסטוריים. קברי הורי, ניצולי השואה, בירושלים הם שינוי מבורך לעומת הוריהם ואחיהם שאפרם פוזר באירופה. קבר אחי שבהר הרצל מדגיש לא רק ש"אין כובשים את ההר אם אין קבר במורד", אלא שההר בידינו. ושאנו חוגגים בצדק הישגים שהם בבחינת "יגעת ומצאת- תאמין". מי שיגע, שמחת המציאה היא שלימה ועמוקה יותר. ההתבוננות על הסובב עמוקה ומקיפה בהרבה ממי שצמח לו קיקיון ללא שטרח עליו. לנוטע, למשקה ומטפח כל עלה יקר. כל פיסת מנוחה וצל היא משמעותית מאוד, כי זה שלו. ומכאן אכפתיות יתר. מכאן קשר נפשי של ממש. מכאן, פחות ציניות אל היום - יום.

בגיל זקנה צבירת נכסים בעלמא כבר אינה מטרה. הניסיון מלמד שניתן לישון במיטה אחת בלבד. הקיבה אינה יכולה להכיל יותר מארוחה ואפילו ספרים אינם צבירה לשמה. ידיד, רב ופרופסור הציע לי ספרים מספרייתו שמיצה את השימוש בהם. בבגרות השנים והידע, נקודת הכובד עוברת לנכסי צאן וברזל שיישארו לדורות ולמורשת שתסייע לעתיד, לערכים ולעקרונות שישמשו את הדורות יבואו. כמו הפרט הרואה את עתיד ילדיו, פני המדינה אל המשפחה הרחבה, אל העם היהודי בארצו. ההמשכיות, וגם ההתחדשות, שתוטל על הכתפיים המוכשרות וגם נכונות לשאת עליהן את העם ואת המשימות הלאה. משא הדורות אל החוליות הבאות בשלשלת העם.

המספר שישים: ביום השישי נברא האדם, נזר היצירה. האדם, זה שבידו הפקיד ריבון העולמים את עולמו "לעבדה ולשומרה" ש"אם תקלקל אין מי שיתקן אחריך".



סיכום ביניים אמיתי בסיום העשור השישי לקום המדינה יכול לזקוף את קומתנו בסיפוק לא קטן: מעם מוכה, מפוזר ועם עבדים בגולה עשינו מהפך למדינה עצמאית וחופשית

המספר שישים: אמירת המילה מבליטה את הנימה: ששש... שקט. הקיום הוא עובדה, נקודה. ואין צורך להכריז ולחפש את "זכות הקיום" בראש חוצות. אני נושם, משמע אני קיים. החשוב הוא מה שניתן לראות. עשייה שקטה ואמיתית היא זו שיוצרת ומתרכזת בבנייה. אין בזבוז אנרגיה על רעש וצלצולים חסרי תועלת. החריש השקט יעיד על עצמו כשהצמחים יעלו וייראו. לא צריך להכריז על מה שיש בו כוח משל עצמו. לזקנה היכולת לחדור מבעד למעטה הראוותני אל האמיתיות שביסודות הפנימיים.

סיכום ביניים אמיתי בסיום העשור השישי לקום המדינה יכול לזקוף את קומתנו בסיפוק לא קטן: מעם מוכה, מפוזר ועם עבדים בגולה עשינו מהפך למדינה עצמאית וחופשית. אפילו הכריחו אותנו להרחיב את גבולנו ויכולת הקליטה של הארץ. התשתיות והמגוון גדלו והאוכלוסייה היהודית גדלה למעלה מפי עשר, תוך קיבוץ גלויות ממשי. עולם התורה התעצם בצורה חסרת תקדים. האוניברסיטאות והמדע הישראלי הם בשורה הראשונה בעולם ועימן החקלאות, כוחות המגן וגם ההייטק. והעובדה שכל זאת נעשה כשידו האחת עושה במלאכה והשנייה מחזקת השלח, רק מעידה על היכולות שעדיין גלומות בנו. התרבות מגוונת ויוצרת והקשר: בים, ביבשה ובאוויר השתפר בכמה דרגות. נבנו תשתיות בכל התחומים, המאפשרות פריצות עתידיות לכיוונים רבים.

אכן, יש תאונות בדרך המפוארת הזו אך הן לא תמנענה את המשך התנועה. יש בעלי רוח נכאים, אך לא ה"גמדים". הם שיכתיבו או ישנו את היש הקיים. עם ישראל חי איננו סיסמה ריקה מתוכן, אלא חוויה מתמדת.

חג שמח.