אני הייתי מתנגד נחרץ ביותר למלחמה המיותרת בלבנון. גם בוויכוחיי עם אנשים ברחוב, באוטובוס וברכבת, ניסיתי לקעקע את רוח הפטריוטיזם המזויפת, העקרה והנבובה שאחזה ברחוב הישראלי במין קונצנזוס הזוי. כמעט הוכיתי על ידי ציבור פטריוטי נזעם וגם כוניתי בכינויי גנאי.
אם יש דבר שאני מצר עליו בכל ליבי, הוא הכישלון שלנו למנוע את נפילתם של החיילים במלחמת השווא הבזויה הזאת
לא רק אני, אלא גם בני משפחתי שהתלוו אליי בנסיעת הרכבת, זכו לבוז שוצף מהקהל הפטריוטי שעמד כחומה בצורה. חייל אחד גם כיוון אליי את נשקו במחווה היתולית כביכול, אך חשתי שהיה שמח לשחרר כדור לעבר בוגד כמוני. חשתי כדון קישוט, וכך באמת נהגתי. ידעתי שקולי הם בודדים באפילה.
אלא שכל הנאצות כלפיי, החרפות והגידופים לא עניינו אותי כקליפת השום.... אם יש דבר שאני מיצר עליו בכל ליבי, הוא הכישלון שלנו למנוע את נפילתם של החיילים במלחמת השווא הבזויה הזאת.
צה"ל הפוגרומיסטי ועוקר היהודים, הוא צבא זר ומקולל שאינו יכול לנצח את אויבי העם היהודי ואינו זכאי לנצחם עד אשר יטוהר מן המסד ועד הטפחות מהזוהמה המקננת בקירבו ומכלה אותו מבפנים.
לא מעט חברים איבדתי במלחמות ישראל, צדיקים אלמונים שנפלו בקרבות, במרדפים ובסיורים... את מותם ביכיתי, אך התחושה הייתה אחרת. לכאב ולצער של היום מתלווה תחושה של זעם על שלטון פרוע ומופקר שמקריב את בני עמנו על מזבח שחיתות, פיגולים, התבוללות, טומאה ושנאת ישראל.
כשאני שומע את הרמטכ"ל החדש מכריז בפקודת היום על חזון של ויתורים כואבים למען השלום, אני שואל את עצמי על מה ולמה אבדו חבריי במלחמות ישראל?
כשאני שומע את הרמטכ"ל החדש מכריז בפקודת היום על חזון של ויתורים כואבים למען השלום, אני שואל את עצמי על מה ולמה אבדו חבריי במלחמות ישראל? עוד לא התאוששנו מהמחיר האנושי הכבד של הרפתקת הדמים מבית היוצר של ממשלת הפוגרומיסטים וליגיונותיה, והנה צץ לו מהשאול בן הבליעל התורן אחוז מגלומניה ובולמוס להכאיב לעם ישראל למען מולך השלום המתועב...
אם יש דבר שאני מצר עליו בכל ליבי, הוא הכישלון שלנו למנוע את נפילתם של החיילים במלחמת השווא הבזויה הזאת
לא רק אני, אלא גם בני משפחתי שהתלוו אליי בנסיעת הרכבת, זכו לבוז שוצף מהקהל הפטריוטי שעמד כחומה בצורה. חייל אחד גם כיוון אליי את נשקו במחווה היתולית כביכול, אך חשתי שהיה שמח לשחרר כדור לעבר בוגד כמוני. חשתי כדון קישוט, וכך באמת נהגתי. ידעתי שקולי הם בודדים באפילה. אלא שכל הנאצות כלפיי, החרפות והגידופים לא עניינו אותי כקליפת השום.... אם יש דבר שאני מיצר עליו בכל ליבי, הוא הכישלון שלנו למנוע את נפילתם של החיילים במלחמת השווא הבזויה הזאת.
צה"ל הפוגרומיסטי ועוקר היהודים, הוא צבא זר ומקולל שאינו יכול לנצח את אויבי העם היהודי ואינו זכאי לנצחם עד אשר יטוהר מן המסד ועד הטפחות מהזוהמה המקננת בקירבו ומכלה אותו מבפנים.
לא מעט חברים איבדתי במלחמות ישראל, צדיקים אלמונים שנפלו בקרבות, במרדפים ובסיורים... את מותם ביכיתי, אך התחושה הייתה אחרת. לכאב ולצער של היום מתלווה תחושה של זעם על שלטון פרוע ומופקר שמקריב את בני עמנו על מזבח שחיתות, פיגולים, התבוללות, טומאה ושנאת ישראל.
כשאני שומע את הרמטכ"ל החדש מכריז בפקודת היום על חזון של ויתורים כואבים למען השלום, אני שואל את עצמי על מה ולמה אבדו חבריי במלחמות ישראל?
כשאני שומע את הרמטכ"ל החדש מכריז בפקודת היום על חזון של ויתורים כואבים למען השלום, אני שואל את עצמי על מה ולמה אבדו חבריי במלחמות ישראל? עוד לא התאוששנו מהמחיר האנושי הכבד של הרפתקת הדמים מבית היוצר של ממשלת הפוגרומיסטים וליגיונותיה, והנה צץ לו מהשאול בן הבליעל התורן אחוז מגלומניה ובולמוס להכאיב לעם ישראל למען מולך השלום המתועב...