השנה במיוחד הייתה משמעות לסמיכות יום השואה לחגיגות העצמאות. ראש ממשלת ישראל, אותו דימינו לעוף החול שעלה מאפר השואה, פוגש ערב יום השואה את מי שעשה את הדוקטורט שלו תחת התיזה הכפולה של הכחשת השואה והאשמת הציונות ברדיפת יהודים ביחד עם הנאצים.
ראש ממשלת ישראל אימץ לו ערב חגיגת עצמאותה את "היוזמה הסעודית" שעיקרה נסיגת ישראל עד לקו הירוק, אותו הגדיר אבא אבן כ -"גבולות אושוויץ"
וגם זאת: ראש ממשלת ישראל אימץ לו ערב חגיגת עצמאותה את "היוזמה הסעודית" שעיקרה נסיגת ישראל עד לקו הירוק, אותו הגדיר אבא אבן כ -"גבולות אושוויץ".
יום העצמאות תוכנן לבוא אחרי יום השואה כמו היציאה ממוזיאון "יד ושם", מעבר חד מן החושך אל הזוהר המרהיב של הרי ירושלים, והנה קליפות מן השואה הולכות ומעיבות את שמי העצמאות.
בכלל, ככל שהיא מתרחקת מאיתנו השואה נעשית יותר רלוונטית ואקטואלית: פריחת האנטישמיות במערב, הטבח על ידי מתאבדים, אסלאם לוחמני המטיף להשמדת היהודים ומדינתם, אווירה עולמית כבשנות ה-30 ואחמדינג'ד והפצצה. והכל מתומצת בתצלום האישה המוסלמית המכוסה בחיג'אב שחור, מפגינה בלונדון ובידה כרזה גדולה: Be Prepared for the REAL Holocaust. כלומר: היכונו לשואה ה אמיתית!
כך גוועה לה בשקט עוד מנטרה שמאלנית, הזלזול השחצני במי שהיעז לדבוק בראיית הציונות את האנטישמיות כמחלה כרונית ואת כל העולם כמקום מסוכן ליהודים. "תסביך אושוויץ", קראו בלעג לתפיסה "המיושנת" הזאת ובמקומה בנו "עולם חדש" וישראלי חדש שהתגבר על יהדותו, השיל מעליו פטריוטיות עבשה, שטחים מכבידים וגם ביטחוניזם פארנואידי וכוחנות צבאית מיותרת. הפתאים מן השמאל האמינו שכך יקבלו אותנו ל"מזרח התיכון החדש".
וכך הגענו ל"הכחשת שואה" מזן מקומי. לא חלילה הכחשת מה שקרה, אלא הכחשת מה שעלול לקרות כאן ועכשיו. כך שותקה בגסות כל סברה שלתאוות הרצח הערבית ייתכן הסבר אחר מלבד "הכיבוש", "הדיכוי", "הנישול" ו"האפלייה" שלנו.
את "יד ושם" טיפחו לצרכים טכסיים ודיפלומטיים. כלפי פנים משדרת ישראל הנאורה, שמה שקרה "אז" אין לו נגיעה עדכנית למצב היהודים היום. "לקחי השואה" הפכו למליצה ריקה, ומי שמנסה ללמוד מנסיון השואה מואשם ב"זילות השואה" ובניצול חסר טעם של זיכרון מקודש ו... חנוט.
אסור למשל להקיש מעצימת העיניים של היהודים ומנהיגיהם מול האיום הרצחני הנאצי על ההכחשה הפסיכולוגית של המימסד והתקשורת בישראל את מלוא המשמעות של פולחן הדמים הערבי. ואסור אף להרהר באפשרות שכל "פתרון" המוצע לנו ל"סכסוך", אינו אלא הסוואה לפתרון הסופי שרק לו הם משתוקקים ואותו הם מתכננים.
ממילא, אין זה נאה לחנך לערכים כמו עוצמה, ניצחון ו"השכם להורגו" העשויים להעניק לנו שולי - ביטחון מינימאליים.
להיפך, מכחישי השואה הללו תובעים מאיתנו עוד ועוד ויתורים מחלישים בחומר וברוח: התכחשות לצידקת דרכנו לטובת תסביך אשמה של "עוולות לערבים", הבלגה מול תוקפנות בדרום ובצפון, אפס מעשה מול קסאמים, שחרור אלפי טרוריסטים מרצחים ונסיגות מעומק אסטרטגי חיוני.
יש לנו מדינה עצמאית וחופשית, חזקה, יפה ופורחת. כלכלתה איתנה, תוחלת החיים של אזרחיה מן הארוכות בעולם. בכל תחום היא בשורה הראשונה: מדע, תורה, רפואה, מוסיקה, חקלאות ,לווייני אופק, טילי חץ ויכולת אטומית
ועל הכל, אוי למי שיעז להזהיר, כמו קסנדרה בת מלך טרוייה (העיר שבעיוורונה דנה את עצמה לכליון), מפני הכנסת הסוס הטרויאני ששמו "המדינה הפלסטינית". אוי למי שיתריע שמיום קומה, חלילה, תתחיל הספירה לאחור לקראת הפתרון הסופי של מדינת ישראל היהודית. אוי למי שיצטט את הכרזותיהם הגלויות שכל תכליתה של המדינה הפלסטינית היא לחסל את "היישות הציונית" ולבוא במקומה. כך בדיוק לא רצו ללמוד וללמד את כוונות ההשמדה מתוך ה"מיין קמפף" של היטלר.
יש לנו מדינה עצמאית וחופשית, חזקה, יפה ופורחת. כלכלתה איתנה, תוחלת החיים של אזרחיה מן הארוכות בעולם. בכל תחום היא בשורה הראשונה: מדע, תורה, רפואה, מוסיקה, חקלאות ,לווייני אופק, טילי חץ ויכולת אטומית. את נס תקומתה ואת הצלחתה המופלאה לעמוד כצוק איתן מול הים המסתער עליה, חגגנו ביום העצמאות.
אך גם טרוייה העשירה, היפה והבטוחה בעצמה עמדה עשר שנים במצור כל צבאות יוון, עד שנואשו מלכובשה במהלך כוחני ונאלצו להתנכל לה בעורמה. עמדו לה חומותיה האדירות עד שהיא בעצמה פרצה אותן במו ידיה, כדי להכניס "מתנת פרידה" של היוונים – סוס ענק, ועימו חורבנה.
אולמרט ולבני, אנוסים בפקודת קונדוליסה, סוקרים כעת ביחד עם הפלסטינים את הסוס הטרוייני הסעודי-ערבי הקרוי: "אופק המדינה הפלסטינית".
איך נראה האופק הזה באמת, נשרטט להם כאן בהתנדבות:
אש בלתי פוסקת, מנ'קל ועד טילים, על כל ערי ישראל ומלחמה על גדר ההפרדה. מינהרות, הסתננויות, טרור וזרם אדיר של פליטים חוזרים שילחץ על הקו הירוק. מצעדים המוניים, נשים וילדים בראש, לעבר לוד, רמלה וחיפה. נפילת המשטר ההאשמי בירדן, לפיתת ישראל בצבת "פלסטין הגדולה", מגבול עיראק ועד לים התיכון, ביתור הנגב על ידי מסדרון חוץ-טריטוריאלי שיחבר את עזה לחברון, תסיסה אלימה אצל הפלסטינים ה"ישראלים" שיתבעו אוטונומיה ואחר כך התחברות למולדת הפלסטינית ודה-לגיטימציה גוברת של מדינת ישראל כמדינת היהודים. השתרשות המסקנה הטבעית שארץ ששמה "פלסטין" היא מולדת העם הפלסטיני ואלו היישות הישראלית היא כפוייה, מלאכותית וזמנית. אובדן הדרגתי, על פי מפת הדרכים, של סממני העצמאות הישראלית לטובת מפקחי הקוורטט, למעשה הפיכתנו לשטח חסות של מועצת הבטחון. צה"ל לא יתנגד, מפני שבגבולות המקוצצים הוא לא יוכל להגן עוד על הארץ. מה שיישאר כאן אחרי הגירושים הגדולים של 300,000 מתנחלים וגלי ירידה של המוני מאוכזבים מן המדינה שגילם וכישוריהם יאפשרו להם זאת, יהיה עם מפולג ושחוק שישלים בלית ברירה עם אובדן העצמאות למעשה.
לאחרונה דווח בעיתון "ידיעות אחרונות"(16.4.07) על "ירידה תלולה בהזמנת דגלים ליום העצמאות. לאנשים אין חשק לתלות דגלים... המתנחלים אינם עושים זאת השנה, כי הם ברוגז עם סמלי המדינה". אם זה ה"אפטר-שוק" של הגירוש הראשון, הקטן, איך ייראה האופק אחרי הצונאמי הגדול ששמו "היוזמה הערבית"?
אם זה חלילה האופק, מה היא "חומת טרוייה" שלנו שכל עוד היא עומדת, העיר לא תוכל ליפול?
כאן רצה הגורל שביום העצמאות הזה נחגוג גם 40 שנה לנס "מלחמת ששת הימים" שנטע אותנו מחדש במחוז חפצה האמיתי של הציונות, ציון והריה, שמהם שולטים וגם מגינים על מדינת העמקים.
מול האופק הערבי במוחם הקודח של אולמרט, לבני ופרץ בנה לו העם היהודי במשך 40 שנה מפעל גדול וחזק, פרוש מאופק עד אופק בכל רחבי יהודה ושומרון, שכל עוד הוא קיים ועומד, אין שחר לאופק הערביאילולא ידענו בידיעה אישית שמן השמיים, כלומר רק מתוך דחף רגשי ואידיאולוגי הוקמו מאות היישובים וכחצי מיליון יהודים נשתלו ביהודה, שומרון וירושלים ההיסטורית, יכולנו לחשוב שאיזה גאון רשם לנו מראש את התרופה למכת המדינה הפלסטינית. שכן, הכל מסכימים שכל עוד היישובים היהודים קיימים ופרושים בשטח, לא תוכל לקום המפלצת הפלסטינית העצמאית. היהודים יכולים לסבול במדינתם 20% ערבים, אבל הם לא ישלימו אפילו עם יהודי אחד, וכל העולם, לרבות מדינת היהודים, אימץ לו את הגזענות הנאצית הזאת.
הנה איפוא חומת - טרוייה שלנו שבנופלה, חלילה, נופלת כל העיר.
מול האופק הערבי במוחם הקודח של אולמרט, לבני ופרץ בנה לו העם היהודי במשך 40 שנה מפעל גדול וחזק, פרוש מאופק עד אופק בכל רחבי יהודה ושומרון, שכל עוד הוא קיים ועומד, אין שחר לאופק הערבי. במו ידיה תצטרך ישראל לנתץ אבן אבן בחומה הזאת, אם בהתקף של טירוף הדעת תרצה להביא על עצמה את גורלה של טרוייה.
וכך, לקחי השואה, חג העצמאות וגם שמחת 40 שנה לגאולת ארץ התנ"ך חד הם, מפני שהישגי מפעל ההתנחלות הם הערובה לכך שגם הדורות הבאים יוכלו לחגוג חגי עצמאות במדינה יהודית - חופשית.