אהוד אולמרט וחבורתו ניסו להתחמק מהקמת ועדה חקירה ממלכתית לעניין "מלחמת לבנון השנייה". ראש ממשלת "קדימה" הסתפק בוועדת בדיקה מטעם שמראש לא ניתנה לה הסמכות להמליץ לשלח אותו הביתה, לאחד הבתים שצבר ושאת פרשיותיהם חוקר מבקר המדינה. יתר על כן: הממשלה אומנם ניסתה במשך חודשים ארוכים, בגלל שיקולים תמוהים במהלך המלחמה ולאחריה, להימנע ולהתחמק ממתן שם למלחמה ולמעשה מהכרה בה כבמלחמה, אבל בסופו של דבר השיגו המשפחות השכולות את מבוקשן: הממשלה אימצה את השם שכבר רווח בשיח הציבורי.
בהקשרים שונים מפורסם לא פעם מספר הנופלים הכללי ומספרי הנופלים במלחמות השונות שידע עם ישראל בדורות האחרונים. רק מקומה של מלחמה אחת לא צוין וקורבנותיה כאילו הוסתרו: "מלחמת אוסלו"
בהקשרים שונים מפורסם לא פעם מספר הנופלים הכללי ומספרי הנופלים במלחמות השונות שידע עם ישראל בדורות האחרונים. רק מקומה של מלחמה אחת לא צוין וקורבנותיה כאילו הוסתרו: "מלחמת אוסלו". מדובר במלחמה הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל שהפילה למעלה מ-1,400 חללים, אזרחים וחיילים ולעיתים גם משפחות שלמות. אבל ישראל הרשמית ואף השיח הציבורי והתקשורתי טרם מצאו לנכון לתת לה שם, ועד היום משתמשים כלפיה בכינוי הערבי: אינתיפאדה. מלחמה זו אף טרם זכתה לוועדת חקירה ממלכתית שתחקור את הנסיבות והגורמים שהביאו את יצחק רבין להתפתות ולקחת חלק בהרפתקת אוסלו, ללא הערכת סיכונים מסודרת שהייתה מונעת את האסון, שנזקיה משפיעים על ישראל כבר 15 שנים ושהידרדרה מ"שלום" למלחמה קשה שהכתה בכל אתר בארץ.
מלחמה זו שטרם הוכרה כמלחמה, נפתחה על-ידי יאסר ערפאת בספטמבר 2000, ידעה עליות וירידות ולמעשה מעולם לא הסתיימה. השמאל נוהג לייחס את תחילתה לעלייתו של אריאל שרון (אז ראש האופוזיציה לממשלת ברק) להר הבית, ומתעלם מכך שהחלל הראשון שלה נפל עוד קודם לכן. מלחמה זו הייתה תוצאה צפויה מראש של "שלום" אוסלו, מההכרה בארגון הטרור לשחרור פלשתין כולה, אש"ף. אש"ף הוא שותף למשא ומתן מדיני, מהכנסתם לארץ של רבבות מחבלים במסווה של "שוטרים", בחימושם באדיבותה ובתמימותה של ישראל ובמימונם על-ידי המדינות שעד עצם היום הזה מסרבות להבין שהן תורמות לטרור במקום להיאבק נגדו.
הממשלה לא הכירה בה כבמלחמה, כי המשמעות היתה הודאה בכישלון תהליך אוסלו. כתוצאה ממדיניות זו צה"ל לא התייחס אליה כאל מלחמה, ולפיכך לא יישם כלפיה את תורת הלחימה שלו: העברת המלחמה במהירות לשטח האויב וקיצור משך הזמן שלה. בצר לו נאלץ צה"ל, שידיו נכבלו, להשתמש בכינויים מוזרים כמו "לוחמה בעצימות נמוכה" ועוד. שוב ושוב נשמעת טענת הכזב לפיה צה"ל נכשל באי-מוכנות ל"מלחמת לבנון השנייה", בגלל התעסקותו ב"כיבוש" וב"שטחים". כמובן שההיפך הוא הנכון: אם היה ניתן לצה"ל להתמודד במלחמת אוסלו כבמלחמה, היא הייתה קצרה יותר, זולה יותר בדם ובדמים וצה"ל היה מתפנה לאימונים ולהתעצמות. לא היה כל היגיון לדרוש מצה"ל להיכשל ולברוח ממלחמה בלב הארץ בעבר, רק כדי להיות מוכן למלחמה אפשרית במועד מאוחר יותר.
רבים וטובים הזהירו מפני המלחמה הממשמשת ובאה, אבל הוקעו כמתנגדי ה"שלום". ישראל הרשמית, יחד עם התקשורת המגויסת שנשבתה בחלום המזרח התיכון החדש, סירבה לראות את הכתובת שעל הקיר.
אני הגדרתי בסדרת מאמרים בעיתון "מקור ראשון" את אופייה של המלחמה הקרבה ואת הכוחות הדרושים כדי למגרה (חי"ר עכשיו, 15.08.97), את החובה להתכונן לקראתה (היכונו למלחמת אוסלו, 17.07.98), ואת שמה (מלחמה ושמה אוסלו, 03.09.99). לא מיותר לציין שהעיתונים הגדולים סירבו לפרסם את התחזית שבסופו של דבר התממשה בספטמבר 2000.
המלחמה, ותגובתו הרופסת של אהוד ברק המנסה בימים אלה לשווק את עצמו כמנוסה, הביאו לחילופי שלטון בישראל ולאור הירוק 
רבים וטובים הזהירו מפני המלחמה הממשמשת ובאה, אבל הוקעו כמתנגדי ה"שלום". ישראל הרשמית, יחד עם התקשורת המגויסת שנשבתה בחלום המזרח התיכון החדש, סירבה לראות את הכתובת שעל הקיר
שנתן הציבור לאריאל שרון, כדי שהאחרון יכריע את מלחמת אוסלו. מבצע "חומת מגן" היווה המחשה ברורה לנחישות הציבור והצבא, והביא תוצאות ברוכות אם כי במחיר כבד. מסיבות שלא כאן המקום לפרטן הפך שרון את עורו, לא מימש את הניצחון שכבר היה בהישג יד וביצע פניית פרסה שאת פרי הבאושים שלה אנו רואים יום-יום.
אפילו באיחור רב, יש להגדיר את מלחמת אוסלו כמלחמה ואת הברית הבלתי-קדושה בין פת"ח (אבו-מאזן) וחמאס (חאלד משעל ואיסמעיל הנייה) כאויב, ולמנוע את התבצרותו והתחמשותו של האויב לממדים שיקשו על הכרעתו. הלקח החשוב מ"מלחמת לבנון השנייה" הוא: אסור לאפשר לאויב לצבור כוח.
הציבור והתקשורת עומדים לצלול לתוך אגם הבירבורים, ים המלל סביב הדו"ח של "ועדת וינוגרד" והיעדר ההמלצות בו לסלק את השלישייה הכושלת, אולמרט, לבני, פרץ, מעמדות הנהגה. שלישייה זו הייתה חייבת ללכת הביתה מזמן, ללא כל קשר לוועדת חקירה כזו או אחרת.
מי שאינו ראוי להחליף מי מהם או לכהן בתפקיד נשיא המדינה הוא שמעון פרס. הוא האיש שאחראי יותר מכל אדם אחר למלחמה שטרם ניתן לה שם ושטרם הוקמה עבורה ועדת חקירה ממלכתית, אבל השלכותיה על חיינו כבדות וחמורות פי כמה מאלה של "מלחמת לבנון השנייה". יכבד נא שמעון פרס ויישב בביתו עד לזימונו לוועדת חקירה ממלכתית לעניין "מלחמת אוסלו".