טעות נפוצה רווחת בין בני אדם הגורסים שרוחניות היא שלילת הגשמיות. האדם מעצם טבעו הוא יצור גשמי, וכל יומרה פתטית לפרוץ את מחסום הגשמיות מועדת לכישלון צורב. מכאן, שהרוחניות האנושית אמורה לבוא לידי מיצוי בשאיפה להתאמת הגשמיות אל התשתית המטפיזית שבה נטועים שורשיה של המציאות הפיזית.
בחינת ההיסטוריה של ארץ ישראל מלמדת על אופייה המיוחד כהתגלמות של תופעות עלומות שאינן ניתנות להסבר מניח את הדעת במונחים מדעיים שכלתניים
בחינת ההיסטוריה של ארץ ישראל מלמדת על אופייה המיוחד כהתגלמות של תופעות עלומות שאינן ניתנות להסבר מניח את הדעת במונחים מדעיים שכלתניים. לא רק שארץ ישראל נתפשת בקרב העמים כמרכזו הרוחני של העולם, היא גם ממחישה את מהותה כמעבדה האולטימטיבית לבחינתן של אידיאולוגיות אנושיות. מתוקף מעמדה הרוחני הייחודי, ארץ ישראל היא זירה להתרחשויות מופלאות שרק אדם כבול בתוך מגבלות גשמיותו האנושית לא יצליח לזהותן. אם כי ברמה הפיזית הנתפשת על ידי חושי האדם ותודעתו, כל המתחולל בארץ ישראל כפוף לחוקי הטבע כך שאין לו השפעה כפייתית על עצם הבחירה החופשית.
מכאן שגם המכנה המשותף בין המימסד הרבני לבין פנתיאון אליטות השמאל מתבטא ביחס לארץ ישראל. בעוד כוהני השמאל התרסקו לרסיסים בקריטריון החד כתער של מבחן ארץ ישראל, עד כדי מיזעורה של הארץ במונחים של אבנים דוממות, סתם אדמה וכיוצא בזה, שרוי המימסד הרבני בכללותו (אם כי יש יוצאים מן הכלל שאינם מעידים על הכלל) בהלך נפש של בלבול, חוסר אונים ואוזלת יד ביחס לפשר ההתרחשויות בזירת הארץ.
יתרה מזאת, גם כוהני השמאל וגם המימסד הרבני מעכבים את תהליך התפתחותו הטבעית של העם היהודי אל עידן הקיום הממלכתי בארצו (להבדיל מן הממלכתיות של היום המתפרשת כנאמנות עיוורת מהולה ביחס של קדושה למדינת ישראל). למרות השוני הקוטבי לכאורה בין כוהני השמאל לרבני הימין, תפישת עולמם ברמת חברה ולאום נובעת מנקודת מוצא זהה. אלה ואלה לכודים בקוריה של תפישה גלותית קהילתית שאינה מסוגלת לעכל את המעבר לפאזה הלאומית-ממלכתית. אלה ואלה שרויים בדמדומיה של מנטאליות שלטון האדם באדם ואכיפתה של השררה הרוחנית (עריצותו השיפוטית של אהרן ברק היא דוגמא מובהקת לכך, וגם בין הרבנים לא חסרות דוגמאות).
כאמור, מבחן ארץ ישראל הוא חד כתער וחושף את מהותם הפנימית האמיתית של בני האדם ללא כחל ושרק. כרנטגן לאומי בוחן כליות ולב, חשף מבחן "ההתנתקות" את קרביהם הפנימיים של אנשים, אידיאולוגיות ומימסדים על פי ערכם הסגולי האמיתי, עירומים מכל ערך טפל ומוסף של סטריאוטיפים אנושיים. כוהני השמאל התרסקו כצפוי במבחן "ההתנתקות", אך גם המימסד הרבני כשל וקרס במבחן, ולא הצליח להפיק מתוכו בשורה מוסרית ברורה, נחרצת ואחידה.
כרנטגן לאומי בוחן כליות ולב, חשף מבחן "ההתנתקות" את קרביהם הפנימיים של אנשים, אידיאולוגיות ומימסדים על פי ערכם הסגולי האמיתי, עירומים מכל ערך טפל ומוסף של סטריאוטיפים אנושיים
קונספציית האופק המדיני של כוהני השמאל, הדוגלים בביתור ארץ ישראל למען פיוס היסטורי עם אויביו הנוכחיים של העם היהודי, חשפה כשל אינטלקטואלי ומוסרי הרה אסון, חוסר הבנה בסיסי במאפייני הטבע האנושי ובורות מוחלטת בעקרונות היסוד של אסטרטגיה לאומית.
בעוד כוהני השמאל, גבירי השטעטל נטולי הכיפה, אוחזים במוקדי הכוח הממלכתיים ומנווטים את ספינת ישראל משרטון לשרטון אל אובדנה, שומרים רבני הימין, חכמי השטעטל חובשי הכיפה, על מרחק בטוח מהגה הניווט ומפקירים את גורלם לחסדי הניסים יחד עם שאר נוסעי הספינה הטובעת. בין אלה לאלה שרוי הציבור רובו ככולו באותה מנטאליות של עיירה פרובינציאלית.
מכאן, שהאלטרנטיבה הקיומית אינה בין האליטיזם השמאלני לימני, אלא בין התפישה הקהילתית המוגבלת, השלטת כיום בכל רבדי החברה הישראלית, לבין תודעה ממלכתית מקורית שתעצב את ישראל כמדינת לאום המתנהלת על פי כללי הקיום היהודי ובהתאם לאופיו הייחודי.
בחינת ההיסטוריה של ארץ ישראל מלמדת על אופייה המיוחד כהתגלמות של תופעות עלומות שאינן ניתנות להסבר מניח את הדעת במונחים מדעיים שכלתניים
בחינת ההיסטוריה של ארץ ישראל מלמדת על אופייה המיוחד כהתגלמות של תופעות עלומות שאינן ניתנות להסבר מניח את הדעת במונחים מדעיים שכלתניים. לא רק שארץ ישראל נתפשת בקרב העמים כמרכזו הרוחני של העולם, היא גם ממחישה את מהותה כמעבדה האולטימטיבית לבחינתן של אידיאולוגיות אנושיות. מתוקף מעמדה הרוחני הייחודי, ארץ ישראל היא זירה להתרחשויות מופלאות שרק אדם כבול בתוך מגבלות גשמיותו האנושית לא יצליח לזהותן. אם כי ברמה הפיזית הנתפשת על ידי חושי האדם ותודעתו, כל המתחולל בארץ ישראל כפוף לחוקי הטבע כך שאין לו השפעה כפייתית על עצם הבחירה החופשית. מכאן שגם המכנה המשותף בין המימסד הרבני לבין פנתיאון אליטות השמאל מתבטא ביחס לארץ ישראל. בעוד כוהני השמאל התרסקו לרסיסים בקריטריון החד כתער של מבחן ארץ ישראל, עד כדי מיזעורה של הארץ במונחים של אבנים דוממות, סתם אדמה וכיוצא בזה, שרוי המימסד הרבני בכללותו (אם כי יש יוצאים מן הכלל שאינם מעידים על הכלל) בהלך נפש של בלבול, חוסר אונים ואוזלת יד ביחס לפשר ההתרחשויות בזירת הארץ.
יתרה מזאת, גם כוהני השמאל וגם המימסד הרבני מעכבים את תהליך התפתחותו הטבעית של העם היהודי אל עידן הקיום הממלכתי בארצו (להבדיל מן הממלכתיות של היום המתפרשת כנאמנות עיוורת מהולה ביחס של קדושה למדינת ישראל). למרות השוני הקוטבי לכאורה בין כוהני השמאל לרבני הימין, תפישת עולמם ברמת חברה ולאום נובעת מנקודת מוצא זהה. אלה ואלה לכודים בקוריה של תפישה גלותית קהילתית שאינה מסוגלת לעכל את המעבר לפאזה הלאומית-ממלכתית. אלה ואלה שרויים בדמדומיה של מנטאליות שלטון האדם באדם ואכיפתה של השררה הרוחנית (עריצותו השיפוטית של אהרן ברק היא דוגמא מובהקת לכך, וגם בין הרבנים לא חסרות דוגמאות).
כאמור, מבחן ארץ ישראל הוא חד כתער וחושף את מהותם הפנימית האמיתית של בני האדם ללא כחל ושרק. כרנטגן לאומי בוחן כליות ולב, חשף מבחן "ההתנתקות" את קרביהם הפנימיים של אנשים, אידיאולוגיות ומימסדים על פי ערכם הסגולי האמיתי, עירומים מכל ערך טפל ומוסף של סטריאוטיפים אנושיים. כוהני השמאל התרסקו כצפוי במבחן "ההתנתקות", אך גם המימסד הרבני כשל וקרס במבחן, ולא הצליח להפיק מתוכו בשורה מוסרית ברורה, נחרצת ואחידה.
כרנטגן לאומי בוחן כליות ולב, חשף מבחן "ההתנתקות" את קרביהם הפנימיים של אנשים, אידיאולוגיות ומימסדים על פי ערכם הסגולי האמיתי, עירומים מכל ערך טפל ומוסף של סטריאוטיפים אנושיים
קונספציית האופק המדיני של כוהני השמאל, הדוגלים בביתור ארץ ישראל למען פיוס היסטורי עם אויביו הנוכחיים של העם היהודי, חשפה כשל אינטלקטואלי ומוסרי הרה אסון, חוסר הבנה בסיסי במאפייני הטבע האנושי ובורות מוחלטת בעקרונות היסוד של אסטרטגיה לאומית. בעוד כוהני השמאל, גבירי השטעטל נטולי הכיפה, אוחזים במוקדי הכוח הממלכתיים ומנווטים את ספינת ישראל משרטון לשרטון אל אובדנה, שומרים רבני הימין, חכמי השטעטל חובשי הכיפה, על מרחק בטוח מהגה הניווט ומפקירים את גורלם לחסדי הניסים יחד עם שאר נוסעי הספינה הטובעת. בין אלה לאלה שרוי הציבור רובו ככולו באותה מנטאליות של עיירה פרובינציאלית.
מכאן, שהאלטרנטיבה הקיומית אינה בין האליטיזם השמאלני לימני, אלא בין התפישה הקהילתית המוגבלת, השלטת כיום בכל רבדי החברה הישראלית, לבין תודעה ממלכתית מקורית שתעצב את ישראל כמדינת לאום המתנהלת על פי כללי הקיום היהודי ובהתאם לאופיו הייחודי.