לאורך 169 עמודים מייגעים ערכה "ועדת וינוגרד", ברשות הציבור הזועף, תחקיר עיתונאי לא לגמרי גרוע. הסערה הציבורית שעוררה הוועדה מזכיר את ריחות הדם וחדוות היציאה לקרב מלפני כשנה. גם עכשיו יאמרו לי מלהגי מקלדת למיניהם ש"אין ברירה" ו"הנה, מה שאמרת מתגלה לעין כל עכשיו צריך לעשות הכל כדי להעיף אותם" וכמובן, איך לא? את המשפט האלמותי שהוגד לי חזור והגד בעיניים דומעות "מה אתה רוצה שנעשה?!". 
האמת היא שלידתה של "ועדת וינוגרד" הייתה בחטא ותפקודה רק תואם את הסיבות להקמתה. זה מתחיל מהלחץ הציבורי להקים ועדת חקירה, כאילו שזה מה שיציל את המצב
אני מעריך שאיש לא קרא את התחקיר העיתונאי שערכה "ועדת וינוגרד במלואו" ולכן, איש לא יודע את הנאמר. למשל, בעמוד 44 של הדו"ח, בפסקה סתמית הנושאת את הכותרת הצנועה "25" (לפי מספרה) המזכירה את עדותו של אפרים סנה לוועדה. בפסקה זו אומר סנה, בלי להתבלבל, שהסיבה לתגובה המינורית של ה"צבא" בעקבות חטיפת החיילים באוקטובר 2000 נבעה מצירוף של שניים: חוסר הרצון לשדר מסר כי הנסיגה החד צדדית מניבה תוצאה הסלמתית זמן כה קצר לאחר ביצועה... (רגע, כבר לא צריך את הסיבה השנייה, כי היא כל כך פתטית שאני אפילו לא טורח להביא אותה. אם אתם רוצים את מוזמנים לעיין בתחקיר).
דומה שאיש גם לא יקרא את התחקיר במלואו. התחקיר אומנם ערוך יפה ואפילו ממוספר כיאה למסמך משפטי, אולם אין בו אפילו רמז לתחקיר משפטי. למען האמת, לא היה צורך בוועדה בשביל להגיע לאותן תוצאות. לא היה צורך להעסיק חמישה אנשים, מתוכם שלשה שופטים ושני אלופים, בשכר מלא בשביל להגיע לאותן תוצאות. היה אפשר לתת לכמה עיתונאים בכירים לנהל את התחקיר והם היו עושים זאת בצורה לא פחות כשרונית. סביר להניח שהם היו מצליחים "להוציא" מהעדים הרבה יותר בנינוחות מקסימאלית ובאווירה מחויכת למדי (ככלות הכל, אלה חבר'ה שהיו בקשר טוב עם הנחקרים עוד לפני עידן החקירה...).
במין אווירת אחווה מדהימה, ציניים משמאל וצבועים מימין, חברו יחדיו בקריאה נרגשת לקברניטים של המדינה: "תתפטרו!", ואמרו כמובן לציבור הרחב לבוא ולומר את דברו בכיכר. זה כמעט מרגש לחשוב איזו אחדות. אחדות כזאת ידענו רק בזמנים נדירים. לפני כשנה, למשל, כשאותם אנשים, ציניים וצבועים מימין ומשמאל, קראו לאותם קברניטים של אותה מדינה: "תמשיכו! אנחנו מאחוריכם!".
אז מה בכל זאת עשתה הוועדה? מספר כה רב של חודשים היא "טחנה מים". למען האמת, כן. אבל יש לה חשיבות גדולה מאוד.
האווירה הציבורית הרעבה לבשר וצמאה לדם הכתיבה את המאורעות מהחל עד כלה. כל איש ואישה החשים סולידאריות כלשהי לנעשה כאן. ממש כשם שהם רצו את דמם של הלבנונים, כך הם רצו את דמה של הכת השלטת. הוועדה סך הכל סיפקה יצרים.
חסר לו לוינוגרד שהוא לא היה מביא את תוצאות הביניים הללו עכשיו, כשאולמרט מסובך מכל הכיוונים והכל דורשים את דמו. חסר לו שהיה שוכח כמה לקוי תפקד פרץ לאחר שהכל ראו את התמונות המגוחכות שלו אוחז במשקפת חסומה ומנענע בראשו. חסר לו שהיה מפספס את אחריותו של חלוץ לאחר הביקורת העיתונאית שנמתחה עליו בגין פרשת המניות הטיפשית והזניחה. הוא היה מקפיץ את התקציב של המחלקה לאבטחת אישים בשב"כ בהרבה.
אבל וינוגרד לא פישל. הוא מילא נאמנה את שליחותו. מבחינת הציבור, וינוגרד מספק את הסחורה ואין זה משנה מהי. כמו המערכון של הגשש "מה היה לנו? זה וזה וזה וזה פלוס. זה וזה מגיע לנו ככה וככה...", אלא שכאן איש לא שואל בעיניים פעורות "כמה?". מה זאת אומרת כמה? ככה וככה! מה פה לא ברור?
האמת היא שלידתה של "ועדת וינוגרד" הייתה בחטא ותפקודה רק תואם את הסיבות להקמתה. זה מתחיל מהלחץ הציבורי להקים ועדת חקירה, כאילו שזה מה שיציל את המצב. הציבור קיבל את שלו בזה שישנה ועדת חקירה ממלכתית. הרכבה של הוועדה היה חשוב לא פחות, חייבת להיות אישה. הערה זו היא הערה צדדית, אולם חשיבותה כה רבה עד שלא יכולתי לא להזכיר אותה. אם לא הייתה אישה בוועדה היא לא הייתה מתחילה בעבודתה, לא בגלל שלא היה לה איך לעשות זאת אלא משום שהיו דנים נון-סטופ בהרכבה השוביניסטי. כי גם בשעה שהציבור רוצה דם, הוא מעוניין לבצע את התלייה עם נופך נשי שיוסיף לזה הילה פאן-ארוטית...
הרי אפילו הניסיון למצוא אשמים לא עמד על הפרק. מהרגע הראשון, עוד בטרם הוחלט על הקמת הוועדה, היו שלושת האשמים תלויים בכיכר העיר בצורת בובות. הציבור רק רצה שמישהו ממלכתי מהממסד יאשר את מסקנותיו. הכל חיכו כמו זאבים רעבים לתוצאות הברורות מראש וכולם "הופתעו" לשמע תוצאות הביניים ה"חמורות ביותר" שהוציאה הוועדה. אבל אם מחפשים מסקנות בכל התחקיר המייגע הזה, אין אפשרות למוצאן. אין שם מסקנה אחת לרפואה, משום שאין שם שום קונספציה. אין טענה. הכל מובא במין תרשים זרימה עם כמה הערות רבות השראה ספרותית אך דלות ערך מחקרי. אם ישנה איזושהי משמעות לדו"ח הרי היא שהוא נותן במפורט את כל המהלכים הידועים בצורה מסודרת. מה היה קודם ומה בא אחר כך. אבל לשם כתיבת מהלכים היסטוריים לא צריך ועדת חקירה ממלכתית, די בעבודה סמינריונית ברמה סבירה של סטודנט שנה ג' בהיסטוריה (אם יוצאים מנקודת הנחה שהוא שרד את המהלכים הציניים של השליטים במהלך שירותו הצבאי...).
דומה שלא הייתה מעולם ממשלה שהתאימה יותר למדינה הזאת, ומדינה שהתאימה יותר לממשלה הזאת. הן משלימות האחת את רעותה כמו זוג משמיםהמדינה הזאת כבר מזמן נראית כמו מגרש כדורגל והציבור מתנהג כמו אוהדי בית"ר. אם התוצאות רצויות אז יש אלוקים ואם לא אז השופט xxxxx. צריך המון שאר רוח כדי להתנגד להתחיל במשחק ולא רק מפני שהוא כרוך בחילול שבת, אלא מפני שזו תרבות גוף זולה וברברית - תרבות אנשים חטאים.
אז מה? אם במשחק אחד לא הצלחנו להבקיע גול ובמשחק אחד מול החיזבאללה נגמר בתיקו, בגלל זה צריך לשרוף את המועדון ולזרוק אבנים על השחקנים ועל המאמן (ועוד בשבת)? אז נוצחנו. אז מה? אבל אתם רציתם את המשחק הזה. כולכם רציתם.
דומה שלא הייתה מעולם ממשלה שהתאימה יותר למדינה הזאת, ומדינה שהתאימה יותר לממשלה הזאת. הן משלימות האחת את רעותה כמו זוג משמים. פשוט, חבל לקרוא לממשלה להתפטר. חבל להתגרש עכשיו כשאתם מתחילים להבין האחד את השנייה. ממשלה יותר מתאימה מזאת לא תמצאו. וכמו שהמדינה הזאת נראית, לא יהיו עליה הרבה קופצים...
אז, כמו שאומר הגשש: "ירדנו עד למקסימום, מה אתם עוד רוצים?".