על האובססיה החילונית של א"ב יהושע אני יכול להעיד ממקור ראשון.
מר יהושע הנכבד העדיף לשכוח שהמלחמות והזוועות הנוראות ביותר בתולדות האנושות מומשו בחסות אידיאולוגיות אתיאיסטיות
בימים הסוערים (פחות מדי לטעמי) של טרום "ההתנתקות", הסתבר לא"ב יהושע שאינני נמנה עם חובשי הכיפות, ובכל זאת אני קורא מעל דפי העיתונים לא רק לסרב לפקודת עקירה אלא גם לפשוט את מדי צה"ל ולהתנתק מצבא ישראל הנערך להסבה לייעודו החדש כצבא פוגרומיסטי המתמחה בחורבן קהילות יהודיות.
הנ"ל לא התמהמה וטלפן לביתי במטרה לשכנע אותי בנחיצותה הלאומית של "ההתנתקות" כצו השעה. קודם כל פרש את משנתו האנושית הנעלה, בכך שציין כי הוא פונה אליי אך ורק משום שאני חילוני, אלא מאחר שעם דתיים אין כל אפשרות לשיח ושיג הגיוני.
מר יהושע הנכבד העדיף לשכוח שהמלחמות והזוועות הנוראות ביותר בתולדות האנושות מומשו בחסות אידיאולוגיות אתיאיסטיות. כמו כן, היצירות האמנותיות הנשגבות ביותר בתרבות האנושית נהגו ונוצרו בהשראת המוזה הדתית. שום יצירה מוסיקלית עכשווית אינה מסוגלת לנסוק לספירה המופלאה של היצירות הקלאסיות מתקופת העבר.
שיחת השכנוע בין א"ב יהושע לביני הייתה אמורה להתנהל כדיאלוג תרבותי בין שני חילונים רציונאליים, אלא שבקושי הצלחתי להחדיר מילה אחת או שתיים אל תוך השטף המילולי המתלהם שבקע מן השפופרת. יותר מדכא מרמת הטיעונים הפרימיטיביים של הסופר המהולל, שכולם כמובן התבדו בדיעבד ולא עמדו במבחן המציאות, היה השצף המוטרף של דבריו שהתפרצו אל אוזניי בבליל שגעוני המאיים על שלמותו של עור התוף. מר יהושע נשמע כמי שעצם חייו תלויים על בלימת "ההתנתקות" ומותנים במימושה.
א"ב יהושע הוא נציג מובהק של האינטלקטואל השמאלני ושל הזן המכונה אנשי רוח מבית היוצר של השמאל. כשם שחרטומי פרעה הצליחו להתמודד בלהטוטיהם הכישופים מול ניסי משה ואהרון עד לגבול מסוים, כך גם האינטלקט השמאלני מגיע לעיתים קרובות למסקנות סבירות, אלא שמהסיבה המנוגדת ותוך להטוטים של היפוך היוצרות. מובן מאליו שדפוסי חשיבה כאלה הם הרי אסון ונגועים בכרוניקה ידועה מראש של פורענות שבה כולנו מתנסים מאז החלה "הרוחניות" השמאלנית לשלוט במוקדי הכוח הממלכתיים.
א"ב יהושע אכן צודק בטענתו שהקונסטלציה היהודית הגלותית הכשירה את הקרקע הבאושה שמתוכה צמח הנאציזם באירופה. אך נקודת המוצא שלו היא שגויה. רפובליקת ויימר, שקדמה לנאציזם, הייתה מכונה בגרמניה הרפובליקה היהודית. את חוקת ויימר הגה יהודי, וכל המדינאים המובילים בה היו יהודים. כולם, ללא יוצא מן הכלל, היו בעלי השקפה שמאלנית רדיקלית קוסמופוליטית מהזן המצוי במקומותינו.
בהקשר זה ראוי לציין שרק כמאה שנה לפני הנאציזם הייתה גרמניה מזוהה כמוקד תרבותי של הגות, מוסיקה, מדע, ספרות ושירה, ותיאורו ההיתולי הסאטירי של הגרמני המצוי כחייל היה נחשב לבדיחה אירופאית רווחת. 
א"ב יהושע הוא נציג מובהק של האינטלקטואל השמאלני ושל הזן המכונה אנשי רוח מבית היוצר של השמאל
כמו כן צודק א"ב יהושע בטענתו שישראל אשמה בטירוף הדעת הפוקד את הפלשתינים, אלא שגם כאן מסקנתו נובעת מנקודת מוצא הפוכה ומהופכת. שכן התמיכה הישראלית בזהות לאומית פלשתינית, יציר הדמיון ההזוי שהפלשתינים עצמם מתקשים לעכל אותו, היא זאת שמשגעת את הציבור הערבי המכונה פלשתיני. לא רק אנחנו אלא גם אותם ערבים המכונים פלשתינים הם קורבנותיה של אידיאולוגיית הפלשתיניזם שצמחה ממדמנת האנטישמיות ואין לה שום תכלית, פשר או מטרה קיומית אחרת פרט לשלילת הקיום הריבוני של העם היהודי בארצו.
כל שמאלן מאוכזב שבא בטענות אל הפלשתינים המסרבים לשתף פעולה עם חזון האופק המדיני, רק מסגיר בכך את מוגבלותו המחשבתית.
עוד לפני השיחה הטלפונית המאלפת עם מר יהושע גיבשתי את דעתי לגבי תסמונת האינטלקט השמאלני. השיחה רק המחישה בעיניי עד כמה חמורה ומסוכנת היא פתולוגית השמאל. שוב אני נדרש לאמרתו המפורסמת של צ'רצ'יל שגרס כי הרדיקל היהודי השמאלן מסוגל להחריב ציוויליזציות.
אכן, "ההתנתקות" סיפקה לנו המחשה נקודתית לעוצמת ההרס הגלומה בהשקפת עולמו של השמאל.