חולשתו של אהוד אולמרט והשנה הנוראה שבה "הנהיג" את ישראל יצרו מצב של הסכמה כללית בציבור שעליו לסיים את כהונתו לאלתר. דו"ח וינוגרד הראה לו את הדרך החוצה. רבבות מפגינים, משמאל ומימין, קראו לו: אולמרט הביתה! חלק ניכר משריו, שכולם נפסלו על-ידי "ועדת וינוגרד", משדרים אי-אמון בו. חלק ניכר מחברי הכנסת של סיעת "קדימה", זו שאין ציבור בוחרים מאחוריה, יודעים שלא יכהנו בכנסת הבאה.
במצב כזה, במדינה דמוקרטית מתוקנת, היו מתקיימות בחירות תוך זמן קצר כדי שיקומו פרלמנט וממשלה חדשים המייצגים את רצונותיו של ציבור הבוחרים וראויים לאמונו
במצב כזה, במדינה דמוקרטית מתוקנת, היו מתקיימות בחירות תוך זמן קצר כדי שיקומו פרלמנט וממשלה חדשים המייצגים את רצונותיו של ציבור הבוחרים וראויים לאמונו. אבל, במדינת ישראל קיימים כללי משחק אחרים. כאשר אוליגרכית השמאל מרגישה שהמושכות עלולות להישמט מידיה, מוכרז גיוס כללי שמטרתו שלילת יכולתם של האזרחים לקבוע מי תהיה הממשלה שתנהיג את ישראל במקום הממשלה שנכשלה.
הימין בישראל, גם כשהיה בממשלה, מעולם לא היה בשלטון. גורמים חזקים ביותר במערכת הכוחות בישראל נשלטים מאז ומתמיד על-ידי השמאל ומכתיבים: את השיח הציבורי והתקשורתי, את המותר והאסור, את רעיון העוועים של שטחים תמורת שלום שאיננו אלא שטחים תמורת טרור, את הטענה האבסורדית שהקמת מדינה פלשתינאית לצד מדינת ישראל בתחילה, ועל חורבותיה בהמשך, מהווה אינטרס ישראלי ואת הגישה לפיה גירוש בני אדם מבתיהם הוא פסול, אלא אם כן מדובר ביהודים ועוד.
כאשר השמאל חושש להמשך שלטונו, הוא שולף ממחסני הנשק שלו אמצעים שונים. האחד הוא האיום שנתניהו ישוב לתפקיד ראש הממשלה, כלומר אסור במדינה דמוקרטית להפקיד את הבחירה בידי הבוחרים שמא יצביעו עבור מי שאין השמאל הקיצוני חפץ ביקרו. יצחק בן-אהרון הציע בזמנו להחליף את העם. דמוקרטיה בולשביקית במרעה.
אמצעי אחר הוא "זכות השיבה" אל שמעון פרס: האיש שגרר את ישראל למלחמה הממושכת ביותר בתולדותיה, מלחמת אוסלו, שעלתה עד כה בלמעלה מ-1400 קורבנות, האיש שאינו מוכן להפנים את גודל המשגה וחומרת המצב שאליו הידרדרה ישראל כתוצאה משיגיונותיו והאיש שאינו ראוי להיות ראש ממשלה או נשיא. לפי גישה זו יש להחליף את אולמרט שנכשל, אבל ללא בחירות. שוב, תרגיל מסריח.
והאמצעי המושחת מכולם הוא מחזור שיטת ה"אתרוג". השיטה פעלה בימי שרון והובילה אותו לשמש קבלן הביצוע של מדיניות הטרנספר ליהודים מבית מדרשו של השמאל הקיצוני
והאמצעי המושחת מכולם הוא מחזור שיטת ה"אתרוג". השיטה פעלה בימי שרון והובילה אותו לשמש קבלן הביצוע של מדיניות הטרנספר ליהודים מבית מדרשו של השמאל הקיצוני. היום אנו עדים לניצניה של עיסקה "אתרוגית" חדשה המתרקמת לכאורה בין השמאל הקיצוני לבין אהוד אולמרט: אולמרט יוביל מהלכים המתאימים לשמאל הקיצוני וימשיך לפעול למען גירוש יהודים מבתיהם, והשמאל הקיצוני ישמור מכל משמר על ה"אתרוג" אולמרט ויפעל נגד בחירות חדשות.
רק כך ניתן לפרש דברים שנאמרו על-ידי הסופר מאיר שלו בהפגנה הגדולה ב-3 במאי, על-ידי מזכ"ל "שלום עכשיו" בראיון ל-YNET ב-4 במאי ועל-ידי הסופר א"ב יהושע בראיון לקול ישראל ב-6 במאי, כך ניתן לפרש גם דברים פחות מפורשים המטופטפים לאוזנינו שוב ושוב.
המשמעות של הצעה מגונה זו שניתן להגדירה כ"טרנספר עכשיו, אתרוג עכשיו" היא חמורה ביותר, ואסור ומסוכן שענייני המדינה יתנהלו בהשפעת סחטנות כזו. חשוב גם שהיועץ המשפטי לממשלה ימשיך בפעילות אכיפת החוק בחקירות נגד אהוד אולמרט ולא ייכנע ללחצים לתת "הנחות" ל"אתרוג" התורן.