ברעיונו של ברק יש גרעין שבכוחו לחלץ מן הבוץ את ענייני המדינה כולה: ייקבע בהסכמה מועד לבחירת כלליות, ובתקופת הביניים, בגבולות שנה, תכהן ממשלת-חירום-לאומית.
השחיתות, החולשה הצבאית והאידיאולוגיה האנטי-לאומית המכרסמים בנו גרועים מספיק, אך חמור מהם הוא הדימוי העצמי הנמוך והוא מזין את ירידת קרנה של ישראל בעולם
אם יש סיכוי למנוע את "המלחמה הבאה" או "המלחמה בקיץ" שכבר הפכה לשגרת לשון, זה יקרה רק אם ישראל תשדר שהיא עדיין מסוגלת להתאחד ובזאת תסתור את הדימוי ההרסני של מי שנתונה בתהליך של התפוררות. ובמידה שמלחמה תיכפה עלינו למרות הכל, ממשלת אחדות תספק תנאים אידיאליים להתכונן לקראתה. האחדות מתבקשת עוד יותר מול האיום הגרעיני האיראני.
השחיתות, החולשה הצבאית והאידיאולוגיה האנטי-לאומית המכרסמים בנו גרועים מספיק, אך חמור מהם הוא הדימוי העצמי הנמוך והוא מזין את ירידת קרנה של ישראל בעולם. אחדות לאומית תבשר שמצאנו כוחות נפש לשוב ולעמוד על רגלינו.
יש אולי כאלה שיטענו שאחדות לאומית היא שיתוק לאומי והיא כובלת יוזמות מדיניות. לשם שינוי אנחנו מציעים תזה הפוכה: להפסיק לקפוץ (ולהתרסק) דרך "חלונות הזדמנות" וללמוד מן הערבים שלפעמים דווקא החולשה היא כוח. "אני חלש", נהג ערפאת להתבכיין לאמריקנים. "אם אוותר ליהודים, החמאס יעלה וההמונים יתקוממו". והכל אכלו את הלוקש ולא ראו שרב-הנכלולים ביים את "חולשתו" ביד אמן.
את כוחה של החולשה הראה לנו בשאר אסד בנאומו האחרון: "ישראל חלשה", אמר, "ועל כן אין מה לדבר איתה על החזרת הגולן". יש להניח שבגולן אוהבים את החולשה הזאת.
ראשי ממשלה בישראל שגו כאשר התפארו בוושינגטון ביכולתם להעביר החלטות "כואבות". בג'ונגל מי שאינו חיה טורפת ורוצה לשרוד, עושה עצמו קטן או בלתי נראה. מול היוזמה-הערבית, "שיתוק" מדיני הוא סגולה לאריכות ימים גם לירושלים – זו שבריטניה כבר מעזה "לאסור" בה בניית שכונה באתר מלון "שפרד" על רכוש יהודי שנרכש כדין.
אם האחדות הלאומית תעניק לישראל תירוץ של "איננו יכולים" מול לחצים חיצוניים לקבל את היוזמה הסעודית, אדרבה. הלא בין כך אין תכלית לכל התרוצצויותיה של שרת החוץ: אבו מאזן, מצרים, ירדן וסעודיה יחד עם ארה"ב. אינם מסוגלים למנוע קסאם אחד או לקצר את ייסוריו של גלעד שליט ביום אחד.
האחדות הלאומית טובה לכלכלה. היא תיטיב עימנו בקרב יהודי העולם, ולקראת הבחירות תיתן לכולם קו-זינוק אחיד. ואם היא תוריד אצלנו, ולו במעט, את מפלס השנאה הפנימית, דיינו
יהודי אחד הציע למכור לחברו את גשר-לונדון. הם עמדו קצת על המקח, ולבסוף ביקש הקונה עט והחל לרשום צ'ק. תמה יהודי שלישי: "הלא הגשר לא שלך, ולצ'ק אין כיסוי". "והעט זה כלום?", השיב הקונה... גם בריאד, בשארם-א-שייך, בקהיר, בפטרה ובירושלים זה נגמר בעטים. החברים מן השמאל יכולים להיות רגועים: ממשלת אחדות לא תחמיץ שום "פריצת דרך".
עוד זאת: ממשלה שבה תישאנה המפלגות הגדולות באחריות משותפת, תוכל ביתר חופשיות לשים קץ להכנות הצבאיות ברצועה ולתוקפנות היוצאת ממנה.
ממשלת אחדות תיתן לכל צד, ימין ושמאל, את חצי תאוותו: תימשך בניית גדר-ההפרדה, אך החנקת ההתנחלות תיפסק. וכי על פי החוק הבינלאומי רק הצד היהודי חייב למלא אחר מפת הדרכים והצד הערבי פטור?
האחדות הלאומית טובה לכלכלה. היא תיטיב עימנו בקרב יהודי העולם, ולקראת הבחירות תיתן לכולם קו-זינוק אחיד. ואם היא תוריד אצלנו, ולו במעט, את מפלס השנאה הפנימית, דיינו.