מעבר ל"חומש תחילה"

מטה "חומש תחילה" רשם לעצמו את ניצחון מרשים: נציגי המשטר, בשיתוף עם מועצת יש"ע, מארגנים עלייה המונית לחומש חרף החוק האוסר כניסה למקום. הפעם יהיו אוטובוסים וגזלנים, באישור השב"כ וכוחות הביטחון.

כך הם מנסים לשחק עם הציבור האמוני, ממש כאילו היה מדובר באוכלוסיה זרה שאינה חלק מהמדינה: בתחרות שבין מטה "חומש תחילה" לבין מועצת יש"ע, השב"כ בוחר במועצת יש"ע

אגב, כדאי לרשום לפנינו את המקרה הזה שבו חסידי שלטון החוק בישראל מזלזלים בחוקים של עצמם, כי הם סבורים שמכך תצמח להם תועלת.  מעתה אי אפשר לבוא לציבור הכתום בדרישות להיות יותר צדיקים כלפי חוק אומלל זה, מאשר יובל דיסקין ויאיר נווה. 

התועלת שצה"ל והשב"כ מבקשים להפיק מאישור העלייה לחומש הוא מוזר ביותר, בדיוק כפי שישראל ניסתה שנים לשחק בין פת"ח לחמאס, פעם לחזק את זה ופעם לחזק את זה. כך הם מנסים לשחק עם הציבור האמוני, ממש כאילו היה מדובר באוכלוסיה זרה שאינה חלק מהמדינה: בתחרות שבין מטה "חומש תחילה" לבין מועצת יש"ע, השב"כ בוחר במועצת יש"ע. 

במידה מסוימת, כמובן, כל המשחק הזה קיים בראשיהם של השלטונות בלבד. אם השב"כ מוכן עכשיו להתיר עלייה לחומש והוא בוחר במועצת יש"ע כקמב"ץ שלה, זה לא נורא. אך הנהגת המחנה האמוני לא תוכרע לפי השאלה, מי ישכור את האוטובוסים הפעם לקראת העלייה לחומש. מי שיוביל את מימוש סדר היום של המדינה היהודית, הוא יהיה המנהיג. משהתירו לעלות לחומש צריכים גם לבנות אותה, ומעבר ליעד זה ממתין באופק יעד חשוב יותר.

מהו אותו יעד? יש"ע הוא חלק ממנו, אך הוא רחב יותר מיש"ע (וממועצת יש"ע):  הצלת המדינה היהודית.  לאחר 34 שנות תעמולה למען "השלום" ו-14 שנות "עשיית שלום", הכוחות השולטים בנו כעת עומדים לאבד לנו את המדינה. 

האיומים עלינו יוצאים מכיוונים רבים:  מאיראן, מיש"ע ומהגבולות הבוערים בצפון ובדרום שהמשטר הנוכחי אינו מסוגל להגן עליהם. הוא קיים בחוותו של שי דרומי בנגב וברחובות ערי הצפון שקשישים יהודים מפחדים ללכת בהם, פן יתנכלו להם כנופיות מהכפרים הסמוכים. מדובר בבעיות בוערות בשטח שאזרחים רבים חשים אותם על בשרם. כל תושב בצפון יודע מהו האיום הנובע מטילי החיזבאללה. כל קשיש שם מבין ממי הוא צריך לפחד בלילות.  כל תושב בדרום יודע מהו האיום הנובע מעזה ומי פלש לחוותו של שי דרומי.

כולם יודעים כי מדינת ישראל וצה"ל נמצאים בחופשת החלמה ואין מי שיגן עליהם.

האתגר של ההנהגה האמונית היא לאגד את כל אלה בכל הארץ ומכל המחנות החשים כי התפוררות המדינה היהודית מאיימת עליהם.  יש להתחבר לשדרות ולצפון, לאלה הפועלים נגד הפשע הבדווי בדרום ואלה הדואגים לשלומם של קשישים יהודים בצפון.  יש ליצור חזית החוצה את הקווים המסורתיים בין ימין לשמאל והופכת את סדרי היום הפוליטיים המסורתיים למיושנים. יש להוביל חזית זאת בדרישת השינויים המתבקשים במדיניות פנים ובמדיניות חוץ, אך מעל הכל יש להביא את כולם להבנה כי כל האיומים הפרטניים אינם אלא חלקים של בעיה אחת:  המדינה היהודית גוססת כי רפו ידינו בהגנה עליה, ועתה כולם צריכים להתחזק למען הגנתה.

בדרך לדרישת פתרונות, כמובן, יש להצביע על בעיה מרכזית: החולשה המוסרית והמוראלית של האליטה השלטת בנו שאינה מוכנה להודות בחלק מהאיומים, ואינה מסוגלת להתמודד עם אף אחד מהם. מדובר באליטה שאלה מעשיה:

• ביטלה לפני עשור את עיקרון ההתיישבות היהודית בכל חלקי הארץ.



• יצרה את הרשות הפלסטינית כדי להגן עלינו יותר טוב מאשר נוכל להגן על עצמנו (זוכרים?).



• ביטלה חוק שהיה מונע מעזמי בשארה, החשוד כיום בריגול, מלהתמודד לכנסת.



• הפכה את צה"ל מצבא הגנה למגדל שן, בו מעבירים הרצאות מלומדות על "קוד אתי" "והכלת איומים", אך שכחו כיצד להילחם.



• מעמידה את שי דרומי לדין, במקום להעניק לו צל"ש.



• בזמן שהמיעוט הערבי מכריז קבל עולם כי אינו מוכן יותר להיות חלק ממדינה יהודית, היא לוקחת תקציבים מהחינוך היהודי בצפון ובדרום ומהחינוך הדתי בכל הארץ כדי להעבירם לחינוך הערבי.



• ששה לבצע את הגירוש כי חשבה שכך תפתור את בעיית "הכיבוש", וכך היא הוכיחה שאין לה מושג היכן אנו חיים ומהם האיומים האמיתיים איתם אנו מתמודדים.



• תשובתה לכל בעיה היא הבטחות סרק, ספין והסחת הדעת כי אין לה תשובות אחרות.

מי שיוביל את מימוש סדר היום של המדינה היהודית, הוא יהיה המנהיג. משהתירו לעלות לחומש צריכים גם לבנות אותה, ומעבר ליעד זה ממתין באופק יעד חשוב יותר

מוסדות המדינה בשליטת אליטה זאת פועלות בעצם להחרבת המדינה ולא לשמירה עליה. חלק מכל סדר יום ציבורי שמטרתה הצלת מדינה יהודית צריכה להיות שינוי במוסדות המדינה ובאלה המאיישים אותם, כדי שיהיה אפשר לבצע את המדיניות הדרושה.

היעד של ההנהגה האמונית הוא ליצור חזית ציבורית חדשה החוצה את הגבולות המסורתיים של ימין ושמאל וסדר יום ציבורי חדש, ההופך את סדרי היום המסורתיים של ימין ושמאל למיושנים. יש להחזיר למרכז השיח הציבורי נושא שמאז 1948 חשבנו שלא נצטרך לעסוק בו עוד, אך הוא חוזר בימים אלה בכל עוצמתו:  האם ליהודים מגיעה מדינה?  אם כן, כיצד מצילים אותה. בעצם, כיצד מייסדים אותה מחדש? 

חומש היא התחלה טובה, אך רק התחלה. מי שיוביל סדר יום כזה בציבור, יזכה למנהיגות.