לזכותם של תחקירני הערוץ הראשון ייאמר שבכל פעם מחדש הם מתעלים על עצמם בשליפת הדמויות הביזאריות ביותר מעולמה ההזוי בלאו הכי של האקדמיה הישראלית. 
במלאות ארבעים שנה ל"מלחמת ששת הימים" כינס הערוץ הראשון במסגרת תוכנית פוליטיקה פורום ייצוגי, לכאורה, של מגוון הדעות בציבוריות הישראלית
במלאות ארבעים שנה ל"מלחמת ששת הימים" כינס הערוץ הראשון במסגרת תוכנית פוליטיקה פורום ייצוגי, לכאורה, של מגוון הדעות בציבוריות הישראלית. הדיון נסב על המלחמה והשלכותיה. הפורום התחלק על פי יחס שווה, לכאורה, בין משבחי המלחמה לבין המוקיעים אותה. אין צורך להבהיר שהאקדמיה שוב סיפקה לקהל את חבורת מקטרגיה הארסיים ביותר של "מלחמת ששת הימים". אחת ממשתתפות הפורום, דוקטורית צעירה מאחד התחומים של מדעי החברה והרוח, נראתה כמי שנתקפת ברטט של זוועה לעין המצלמה כל אימת שנאלצה להעלות על דל שפתיה את הלחש המאגי האפל של "מלחמת ששת הימים".
אפשר להרבות בתיאורים פלסטיים כיד הדמיון אודות התימהונים הרוחשים באקדמיה שפיתחו פוביה כפייתית כלפי "מלחמת ששת הימים": אובדנו של הקו הירוק, הכיבוש וכל הטרמינולוגיה השמאלנית הלעוסה עד לזרא, אך הדמויות המככבות במופע הגרוטסקי של פרופסורים למען פלסטין מספקות את המיצג הטרגי-קומי המוצלח ביותר.
בין מקטרגיו החריפים ביותר של "הכיבוש המשחית", כמורשתה הפורענית כביכול של המלחמה, בלטה הפרופסור רחל גיורא מאוניברסיטת תל אביב. אילולא הייתה הפרופסורית הנכבדה ממציאה את עצמה, ייתכן מאוד שהיינו נאלצים להמציא אותה כקוריוז משעשע המסמל את האבסורד האירוני של הוויית הבועה האופפת את היכלות האקדמיה הישראלית.
הפרופסורית, אישה בגיל העמידה, סנוורה את עיניהם של הצופים בשיערה הצבוע סגול צעקני שזור גוונים ורדרדים מרצדים. ראשה הבוהק של הפרופסורית סגולת השיער מסכם בעצם את תמציתו של הקרקס האקדמי.
כאקרובטית מיומנת של הקרקס האקדמי, משתעשעת הפרופסור גיורא בלוליינות עוצרת נשימה של תעלולי נאורות מהממים. לאחר שקהל הצופים הנרעש מצליח להתעשת מעוצמת הסנוורים של הסגול-ורדרד הבוהק מראשה של הפרופסורית, הוא סופג זבנג מכיוון צפוי אומנם, אך היצירתיות הלהטוטנית של החבטה הפרופסורית מזן הקונג-פו פשוט, לא מותירה לקהל שום סיכוי אלא להשתטח על הקרשים הלום תדהמה והערצה. שכן, הפרופסורית סגולת השיער תומכת בכל ליבה בחרם האקדמאים הבריטיים נגד ישראל והיא אינה מסתפקת בכך, אלא נותנת צ'ק פתוח של תמיכה בלתי מסויגת לכל פורום בינלאומי שיחרים את ישראל.
חשיפתה התקשורתית של פרופסור גיורא היא דוגמא אמיצה למדי או אווילית דיה לתככני הבועה האקדמית שכל מעייניהם נתונים להרעלה שיטתית של בארות המדינה עד כדי מאמצים סהרוריים להרעיל את הבאר שממנה הם עצמם שותים לרוויה. אלא שבניגוד לכל כלל קיומי, מוסרי והגיוני, יודעים החתרנים הנאורים שהמעיין השופע, שאת מימיו הם גומעים בשקיקה ובעיניים מתרוצצות של כלב ציד להוט, ימשיך לרוות את צימאונם ההדוניסטי ולספק להם את הפרנסה הדשנה.
בעודם גודשים את מוחות תלמידיהם בקשקשת איזמולוגית יומרנית, מפגינים פרופסורי הקרקס האקדמי בורות משוועת בהלכות בסיסיות של הטבע האנושי, וסילוף מוחלט של תפישת המציאות
בעודם גודשים את מוחות תלמידיהם בקשקשת איזמולוגית יומרנית, מפגינים פרופסורי הקרקס האקדמי בורות משוועת בהלכות בסיסיות של הטבע האנושי, וסילוף מוחלט של תפישת המציאות. מעבר לבוגדנות הגלומה במעשיהם, התנהלותם משקפת, מטבע הדברים, כשל אינטלקטואלי עמוק. שכן, דחפים פרימיטיביים של אידיאולוגיית קרביים הנובעת מרוחניות לקויה מועדים לכרסם את משאבי ההיגיון המחשבתי.
אין חדש תחת השמש. ההיסטוריה היהודית רצופה בדברי ימיהם של יהודים נאורים שהתנכרו לעמם גם בתואנות מאולצות של פטריוטיזם הפוך ומהופך דוגמת אלה הנדרשות על ידי האקרובטים האקדמיים. הניסיון ההיסטורי מלמד שבכל הפורענויות שהומטו על העם היהודי לא נפקד בין הקורבנות מקומם של אותם נאורים אשר חתרנותם סייעה להבערת הטרגדיות הלאומיות כקטליזאטור הרה אסון.
ללא כל הצלחה ניסו השמאלנים "המתונים" בפורום הטלוויזיוני להבהיר לקרקסני האקדמיה והשמאל הקיצוני את התהום הפעורה בין האינטרסים של גורמים עולמיים עויני ישראל לבין מאווייהם לכאורה של קיצונים ישראליים המשתפים איתם פעולה. גם את העובדה הקיומית הבסיסית הזאת לא מצליחים לעכל הפרופסורית סגולת השיער ועמיתיה. שכן, הכשל האינטלקטואלי המובנה בתודעתם, כתוצאה מאותו פעפוע מתמיד של אידיאולוגיית קרביים אל התאים האפורים, שולל מראש כל אפשרות של חשיבה ביקורתית עצמאית.
הכשל המחשבתי אינו מוגבל רק לאובדן כושר השיפוט בסוגית שיתוף הפעולה עם גורמים עוינים, אלא גם בפירוש מסולף לחלוטין של הוויית "מלחמת ששת הימים" והתאמתה המאולצת להשקפה אידיאולוגית שכל כולה צומחת מהלכי נפש רגשיים. עצם ההתייחסות ל"מלחמת ששת הימים" כאל אופציה של מותרות, בו בזמן שהמלחמה נכפתה על מדינת ישראל ככורח קיומי, מלמדת על האינדוקטרינציה המחשבתית של קרקסני האקדמיה. שלא לדבר על טיפוח הפנטסיה האוטופית של תשע עשרה שנות המדינה שקדמו למלחמה, בו בזמן שבאותה תקופה שררה למעשה הגמוניה טוטליטרית של מפלגות השמאל וכל המחלוקות האידיאולוגיות המרות רק נכבשו לזמן מה, אך בהחלט לא נעלמו.
הסכנה הגלומה בבוגדנותם של אותם פרופסורים, המשתפים פעולה עם ארגונים מחרימי ישראל, בטלה בשישים לעומת הנזק הגלום להשכלה האקדמית בעצם הימצאותם בקמפוסים האוניברסיטאיים בין אם בתפקידי מפתח או כמרצים. שכן, הרציונל המופרך של טיעוניהם הפוליטיים משקף העדר הבנה בסיסי בעקרונות המחקר המדעי. דוגמא אחת מני רבות היא ההשוואה שהם עורכים בין המציאות הוורודה כביכול שלפני "מלחמת ששת הימים" לבין המציאות האפילה כביכול שאחריה. עצם הסקת המסקנות החפוזה והמגמתית על בסיס השוואה מופרכת, המשתרעת על פני תקופות זמן שונות במציאות המזרח-התיכונית הדינאמית, משקפת פוטנציאל לפורענות אקדמית כל עוד ימשיכו לולייני הקרקס האקדמי להתהולל כאוות נפשם. שכן, גישה מדעית רצינית חייבת להתחיל במחקר אובייקטיבי הבוחן את סיכויי הישרדותה של מדינת ישראל לאורך זמן, אילו נותרה בצבת הקיומית של גטו הקו הירוק.
אלא שמתוך אותו היגיון פנימי השזור ברזי הקיום היהודי, הולכת גם הפרופסורית ומסתבכת בכבלי גורלה היהודי ככל שהיא מנסה להיחלץ ממנו בהרפתקאותיה המביכותכעמיתיה מטיחה הפרופסורית סגולת השיער את תסכוליה האידיאולוגיים, אך ורק בשלטון הישראלי שכדי לקעקעו היא מוכנה להחריב את מדינת ישראל, לחבור לכנופיות האנטישמיות ברחבי עולם, לנידויים אקדמיים ולכל חרם מזדמן. בצד הכשל האינטלקטואלי מצטייר בכל כיעורו ומטבע הדברים גם הכשל המוסרי. שכן, מחויבותם הסלקטיבית של נאורי האקדמיה לערכי הדמוקרטיה, הסובלנות והחופש אקדמי באה לידי ביטוי מובהק במוסר ההוטנטוטי הקלוקל של פרופסור גיורא.
במקום לערוך חשבון נפש נוקב בינה לבין עצמה ולתהות באמת ובתמים מדוע "השלום" אינו מצליח ורק ממיט עלינו אסונות ככל שאנחנו מגלים נכונות לויתורים אובדניים, בוחרת הפרופסורית את הנתיב המתאים למגבלותיו של כל שמאלן שנבלם בפאזה האינפנטילית של התפתחותו הנפשית. אלא שמתוך אותו היגיון פנימי השזור ברזי הקיום היהודי, הולכת גם הפרופסורית ומסתבכת בכבלי גורלה היהודי ככל שהיא מנסה להיחלץ ממנו בהרפתקאותיה המביכות. שכן, דווקא היא ומרעיה הם אלה החותרים לממש במעשיהם את החזון המקראי של עם לבדד ישכון.
שומר פתאים השם. ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ולהטוטניו השוטים של הקרקס האקדמי זוכים למצווה מן ההפקר.