זאת כבר הפעם השנייה שהעם טועה. בשבוע בעבר העם הלך שולל אחר הבטחת המרגלים, ויתר על חלום ארץ ישראל ומאס במשה רבנו. כל זאת בעקבות ספין מתוכנן בו עשרה מנהיגים בכירים באמצעים פשוטים קצת דמגוגיה הפכו את דעת הקהל.
והשבוע שוב. מגיע אדם הטוען למנהיגות, ובקצת צעקות ומניפולציות סוחף אחריו אנשים רבים משבטו ומשבטים נוספים. בפשטות נראה שאלמלא התערבותה של האדמה בע"ה והוצאתו מן המשחק, הרייטינג של קורח היה ממשיך לעלות והוא היה מצרף אליו אנשים רבים ואף מצליח להחליף את השלטון ולקבל את תמיכת רוב העם.
בשני המקרים, המפקפקים מתו בזמן קצר בהתערבותו הישירה של הקב"ה. אך כיצד יש לנהוג היום? האם אפשר לסמוך על העם בבחירת המנהיגים ובהחלטות גורליות?
העובדה שהמהפך היה כה קרוב מסבירה את חששותיו של משה ואת הצורך בנס כה חריג ובלתי מצוי.
הנקודה הרלוונטית ביותר בימים אלו היא אופי העם. השינוי המהיר בעמדות המתגלה בשתי הפרשות מדהים ואף מפחיד. העם שוב ושוב מזגזג. קצת תעמולה יוצרת אצל העם היוצא ממצרים שינוי מיידי וקיצוני בדעותיו. ברגע אחד משתנה "דעת הקהל". רחוב מחליף את צבעו ברגע מכתום (אוהב הארץ) - לצהוב (חובב מדבר), ומכחול לבן- ל"סרט כחול".
מסתבר שקשה לסמוך בכל דבר על "העם".
כיצד התמודד אז משה עם הבעיה, ומה עלינו לעשות היום?
בשני המקרים, המפקפקים מתו בזמן קצר בהתערבותו הישירה של הקב"ה. אך כיצד יש לנהוג היום? האם אפשר לסמוך על העם בבחירת המנהיגים ובהחלטות גורליות? נראה שעלינו לאמץ ככל האפשר את המתודה. עלינו לחפש את דבר ה'. "והלכת אל השופט אשר יהיה בימים ההם". עלינו להתייעץ ועלינו לשמוע ככל האפשר את דעתם של הקרובים והחרדים לדבר ה'. אם הסוגיה מורכבת וגם התוצאה איננה מיידית, מותר להפקיד את ההחלטה אצל ראשי הציבור.
הריצה המטורפת לשאול כל דבר את "העם" היא מסוכנת. להכריע ולבחור כל דבר יכול להוביל ל"ארבעים שנה" נוספות במדבר.