בכל יום פוער את לועו השוטה התורן מקרב גדולי האומה ומטעים את הציבור במנה הקצובה של פרפראות מיץ מרה ומעיים שנפלטות בהבזק של נמהרות פוחזת, אך נותרות על מקומן כענן מבאיש המתמהמה בחללו של עולם.
יותר מתמיד שקוף הוא הדחף הנסתר המניע את גדולי האומה, ויותר מתמיד הם מצטיירים כבובות ממוכנות שמתנועעות, מקפצות ומדקלמות את תפקידן מתוך ביטנו של פיתום המושך אותן בחוטיו
אתמול היה זה מיודענו בורג שתאוותו בוערת להתברג בבורגונדי כרב-גורו של קוסמופוליטיזם נאור, בעוד הבל כבשני המשרפות עדיין תלוי ומרחף באוויר האירופאי כאות ועדות להרפתקתם הקוסמופוליטית הקודמת של גדולי האומה. היום היה זה אולמרט שבלהט החזון הניף את זרועו בראוותנות של נביא השלום ובהבל פיו גזר את גורלה של רמת הגולן, כאילו הייתה חוות השיקמים הפרטית שלו.
מתוך המערבולת הפוליטית ולהט הריגשה, התרעומת והמחאה, שוקעת הציבוריות הישראלית בתוך הטפל ומחטיאה את העיקר. יותר מתמיד שקוף הוא הדחף הנסתר המניע את גדולי האומה, ויותר מתמיד הם מצטיירים כבובות ממוכנות שמתנועעות, מקפצות ומדקלמות את תפקידן מתוך ביטנו של פיתום המושך אותן בחוטיו.
טפלה ומחטיאה את העיקר היא גם הצעקה הגדולה על דברי הכפירה ששחרר בורג לאווירו של העולם, והדרישה הנחרצת על כי ייפקד מקומו מחלקת הקברים של גדולי האומה. הרי עוד חזון למועד שהרי בורג הוא אדם צעיר יחסית ועל פי פליטותיו הריהו בסך הכל דרדק שלא חלה עליו עדיין חבות בפני החוק. ובכלל, עצם הדרישה למנוע ממנו את כיבודיהם של גדולי האומה, כמוה כהודאה בחטא חרפתנו וקלוננו על כי בהתקף של טריפ פסיכודלי חזינו אותו בדמיוננו ההזוי כגדול אומה.
מה היא בעצם אשמתו של בורג שנגזר עליו לשחק את התפקיד כפוי הטובה של המוקיון הטרגי-קומי בתיאטרון האבסורד של הקרקס הישראלי הנודד. מטבע הדברים שוטה הכפר הוא השעיר לעזאזל המתבקש מאליו, אך הרי החלמאות, הריקבון והצביעות שורצים בכל פינה וזווית של מסדרונות השלטון ולשכותיו האפלות.
ככל שהציבוריות מתרכזת בשלילת כיבודיהם של גדולי האומה, כך היא מחטיאה את המסר המוקרן אליה מתוך ההתרחשויות העלומות שבשורתו היא חדה כתער: אין יותר גדולי אומה. המסר המפעפע מהדייסה הפוליטית, על כל זרועות התמנון המפותלות והמסועפות שלה, מבהיר חד משמעית שעניין גדולי האומה בטל מן העולם.
כידוע, ההתרחשויות בארץ ישראל מקדימות את זמנו של העולם וכל המתחולל בה נבחן כמדידת ברומטר המבשרת את תרחישי מזג -האוויר
כדי לחדד את המסר ממחישה לנו המציאות כיצד גדולי האומה הפכו להיות קטניה, גמדיה, מוקיוניה, קלונה וחרפתה, ולא בכדי. שכן, היפוכם של גדולי האומה לקטניה מבשרת את אובדן המחיצות ההירארכיות בין בני האדם ואת תום עידן שלטונו של אדם על אדם. הגיון פנימי עמוק גלום בהיפוך הגדולים לקטנים, כיצירת מומנטום נגדי להתקוממותם הצפויה של בעלי השררה נגד אובדן מעמדם המיוחס.
לא רק בהיפוך המוסרי והרוחני של ההירארכיה המעמדית מתבטא עידן התמסמסותן של מחיצות השררה ביו בני אדם, אלא גם ברבדים קיומיים אחרים, דוגמת עולם האינטרנט. עלינו להיות קשובים למסרים הרוחניים העולים מתוך שצף האירועים האקטואליים. אומנם חמקמקים ודקים הם, אך למרות שהם נבלעים ומצטנעים בתוך בולמוס חיי היומיום הם חדים כתער.
כידוע, ההתרחשויות בארץ ישראל מקדימות את זמנו של העולם וכל המתחולל בה נבחן כמדידת ברומטר המבשרת את תרחישי מזג -האוויר. מכאן, שגם בשורת תום שלטונו של אדם באדם אמורה לצאת מארץ ישראל. ככל שניטיב להבין את משמעותם של המסרים הרוחניים הגלומים במציאות הישראלית הסבוכה והנפתלת, נוכל להסיק את המסקנות המתחייבות ולעצב את הוויית ארץ ישראל במתכונת המופתית המתחייבת ממעמדה.
יותר מתמיד שקוף הוא הדחף הנסתר המניע את גדולי האומה, ויותר מתמיד הם מצטיירים כבובות ממוכנות שמתנועעות, מקפצות ומדקלמות את תפקידן מתוך ביטנו של פיתום המושך אותן בחוטיו
אתמול היה זה מיודענו בורג שתאוותו בוערת להתברג בבורגונדי כרב-גורו של קוסמופוליטיזם נאור, בעוד הבל כבשני המשרפות עדיין תלוי ומרחף באוויר האירופאי כאות ועדות להרפתקתם הקוסמופוליטית הקודמת של גדולי האומה. היום היה זה אולמרט שבלהט החזון הניף את זרועו בראוותנות של נביא השלום ובהבל פיו גזר את גורלה של רמת הגולן, כאילו הייתה חוות השיקמים הפרטית שלו.מתוך המערבולת הפוליטית ולהט הריגשה, התרעומת והמחאה, שוקעת הציבוריות הישראלית בתוך הטפל ומחטיאה את העיקר. יותר מתמיד שקוף הוא הדחף הנסתר המניע את גדולי האומה, ויותר מתמיד הם מצטיירים כבובות ממוכנות שמתנועעות, מקפצות ומדקלמות את תפקידן מתוך ביטנו של פיתום המושך אותן בחוטיו.
טפלה ומחטיאה את העיקר היא גם הצעקה הגדולה על דברי הכפירה ששחרר בורג לאווירו של העולם, והדרישה הנחרצת על כי ייפקד מקומו מחלקת הקברים של גדולי האומה. הרי עוד חזון למועד שהרי בורג הוא אדם צעיר יחסית ועל פי פליטותיו הריהו בסך הכל דרדק שלא חלה עליו עדיין חבות בפני החוק. ובכלל, עצם הדרישה למנוע ממנו את כיבודיהם של גדולי האומה, כמוה כהודאה בחטא חרפתנו וקלוננו על כי בהתקף של טריפ פסיכודלי חזינו אותו בדמיוננו ההזוי כגדול אומה.
מה היא בעצם אשמתו של בורג שנגזר עליו לשחק את התפקיד כפוי הטובה של המוקיון הטרגי-קומי בתיאטרון האבסורד של הקרקס הישראלי הנודד. מטבע הדברים שוטה הכפר הוא השעיר לעזאזל המתבקש מאליו, אך הרי החלמאות, הריקבון והצביעות שורצים בכל פינה וזווית של מסדרונות השלטון ולשכותיו האפלות.
ככל שהציבוריות מתרכזת בשלילת כיבודיהם של גדולי האומה, כך היא מחטיאה את המסר המוקרן אליה מתוך ההתרחשויות העלומות שבשורתו היא חדה כתער: אין יותר גדולי אומה. המסר המפעפע מהדייסה הפוליטית, על כל זרועות התמנון המפותלות והמסועפות שלה, מבהיר חד משמעית שעניין גדולי האומה בטל מן העולם.
כידוע, ההתרחשויות בארץ ישראל מקדימות את זמנו של העולם וכל המתחולל בה נבחן כמדידת ברומטר המבשרת את תרחישי מזג -האוויר
כדי לחדד את המסר ממחישה לנו המציאות כיצד גדולי האומה הפכו להיות קטניה, גמדיה, מוקיוניה, קלונה וחרפתה, ולא בכדי. שכן, היפוכם של גדולי האומה לקטניה מבשרת את אובדן המחיצות ההירארכיות בין בני האדם ואת תום עידן שלטונו של אדם על אדם. הגיון פנימי עמוק גלום בהיפוך הגדולים לקטנים, כיצירת מומנטום נגדי להתקוממותם הצפויה של בעלי השררה נגד אובדן מעמדם המיוחס.לא רק בהיפוך המוסרי והרוחני של ההירארכיה המעמדית מתבטא עידן התמסמסותן של מחיצות השררה ביו בני אדם, אלא גם ברבדים קיומיים אחרים, דוגמת עולם האינטרנט. עלינו להיות קשובים למסרים הרוחניים העולים מתוך שצף האירועים האקטואליים. אומנם חמקמקים ודקים הם, אך למרות שהם נבלעים ומצטנעים בתוך בולמוס חיי היומיום הם חדים כתער.
כידוע, ההתרחשויות בארץ ישראל מקדימות את זמנו של העולם וכל המתחולל בה נבחן כמדידת ברומטר המבשרת את תרחישי מזג -האוויר. מכאן, שגם בשורת תום שלטונו של אדם באדם אמורה לצאת מארץ ישראל. ככל שניטיב להבין את משמעותם של המסרים הרוחניים הגלומים במציאות הישראלית הסבוכה והנפתלת, נוכל להסיק את המסקנות המתחייבות ולעצב את הוויית ארץ ישראל במתכונת המופתית המתחייבת ממעמדה.