"המסלול הסורי" ו"תג-מחיר" שלו, הגולן, תמיד פתוח. וכשסוריה מתחמשת, צמרת הצבא יוצאת לתקשורת כדי ללחוץ על הממשלה להיכנע לדרישות אוייב מאיים, למרות שגילוי של מורך - לב דווקא מקרב מלחמה (ראה חלקם של הגנרלים הצרפתים בהתמוטטות צרפת, 1940).
אולם, לגולן יש תגי מחיר:
התובנה המסוכנת היא שיכול להיות שישראל תהיה מנוצחת, אך היא לעולם לא תורשה לנצח ולהחזיק במה שכבשה במלחמת מגן צודקת ובדם רב
- 20,000 אזרחים נוספים שיהפכו לפליטים , מובטלים, מרי נפש.
- חורבן 33 יישובים ובהם העיר קצרין. הרס כלכלי במיליארדים ובתוכו: 38% מייצוא היין, 40% מבשר הבקר, 50% מן הדובדבנים ו-50% מן המים המינרליים.
- אובדן מקורות מים.
- חיסול אתרי נוף ותיירות בצפופה שבארצות העולם.
- היפרדות מהחרמון, מחמת גדר, מגמלא ומרוב הגדה המזרחית של הכינרת.
- נטישת עשרות בתי כנסת מתקופת המשנה והתלמוד. גמלא, ה"מצדה של הגולן", שבמצור הרומאי טבעה מטבע "לגאולת ירושלים הקדושה" תיפול שנית. 9,000 נופליה לא שכחו את ירושלים וירושלים תשכח אותם.
- חשיפת רדידות השורשים שלנו. 40 שנות שלטון יהודי מתבטלות לעומת רק 19 שנות שלטון סורי. סיפוח הגולן בעבור פיסת נייר. מאות אלפי דונם שנרכשו על ידי הברון בעבור אבק פורח. דם, יזע, כשרון וממון רב היו כלא היו.
התובנה המסוכנת היא שיכול להיות שישראל תהיה מנוצחת, אך היא לעולם לא תורשה לנצח ולהחזיק במה שכבשה במלחמת מגן צודקת ובדם רב.
מחנה השלום נתפס להזייה חדשה, כוחות בינלאומיים. על המצויים בצפון מבקשים להוסיף כוחות בדרום, ולעתיד לבוא גם במזרח כדי להגן על תל אביב מפני קטיושות מהרי יהודה והשומרון. והנה, בעוד הפייסנים תובעים לפנות את הגולן מפחד הקומנדו הסורי, הם שוכחים שכבר יושב שם צבא או"ם. ואם בכוחו להגן עלינו, מדוע הם אינם סומכים עליו?
תסמונת תגי המחיר המנוגדים העיבה גם על יובל ה-40 לניצחון "מלחמת ששת הימים". אלה ראו בו רק רע: התנגדות בינלאומית, טרור, דמוגרפיה, "שלטון על עם זר", ואלה עונים כנגדם שרק שוטה יבחר בעוני רק כדי להיפטר מדאגות של משקיעים, יורשים וגנבים. אדם נורמאלי נהנה מאוצר שנפל לחיקו.
היש עם בעולם שלאחר כל אלה יתאווה להרוס את המפעל הזה: חינוך, מדע, תורה, תעשייה, חקלאות ותשתית אדירה שעלתה מיליארדים?
עם שפוי חוגג את גדול נצחונותיו ואינו מתאבל על הגעתו אל פיסגת חלומותיו: ירושלים ההיסטורית, מערת המכפלה, חברון וגוש עציון, מכמש וגבע בנימין, כרמל ומעון, גבעון והר בעל חצור, מעלה בית חורון ומעלה הלבונה, הר גריזים והר עיבל, שילה ובית- אל, עמק איילון ועמק דותן, אלה הזכרונות האינטימיים ביותר בצופן הלאומי והדתי שהפכו למציאות. בתש'ח כבשנו ראש גשר ועתה הגענו לציון עצמה, וחצי מליון יהודים - 300,000 ביו'ש, 200,000 בירושלים - הקימו בה כ-400 יישובים.
היש עם בעולם שלאחר כל אלה יתאווה להרוס את המפעל הזה: חינוך, מדע, תורה, תעשייה, חקלאות ותשתית אדירה שעלתה מיליארדים? היכן השוטה שמחשש ל"מרבה נכסים מרבה דאגה" ישליך מעליו את כל נכסיו?
הואיל ובמחנה השלום לא כולם שוטים, מתבקשת המסקנה שאת העם חוצה ניגוד תהומי בתפיסת היסוד של תכלית קיומו כאן: אלה רואים את התכלית בהשגת ארץ ישראל הפיסית עם משמעויותיה הרוחניות ואלה רואים בה רק אמצעי לתכלית חיצונית: ליברליזם, סוציאליזם,"החיים הטובים" ומקלט מרדיפות.
זו הטרגדיה שבגללה נבצר מאיתנו לשמוח בחגנו ככל העמים.