בשולי הידיעה על שבעה חיילים שנפצעו בשכם ממטעני חבלה למדנו בדרך אגב שמשליכי המטענים היו מן הפת'ח, אותו הפת'ח שישראל משחררת חינם 250 ממחבליו, נותנת מחסה לנמלטיו, קולטת בבתי החולים שלה את פצועיו ומאפשרת לו להצטייד בנשק ובתחמושת ולקבל הדרכה צבאית מקצינים זרים. כל המהלכים המדיניים של אולמרט משועבדים למטרת-העל של "חיזוק אבו מאזן", המפקד העליון של אותו הפת'ח. הממסד כולו, לרבות התקשורת העוינת, מסתיר, מטשטש ומטייח את העובדה המקוממת שמדינת ישראל מתייצבת מאחורי ארגון טרור אחר, הפת'ח, מול ארגון טרור אחר, החמאס.
אפילו אם נתעלם מן הרתיעה המוסרית, העובדה ש"גדודי חללי אל-אקצה" של הפת'ח הרגו יותר יהודים מאשר "גדודי עז-א-דין אל קסאם של החמאס, גם במבחן התועלת צפויה להתנהלות הזאת כישלון מחפיר
אפילו אם נתעלם מן הרתיעה המוסרית, העובדה ש"גדודי חללי אל-אקצה" של הפת'ח הרגו יותר יהודים מאשר "גדודי עז-א-דין אל קסאם של החמאס, גם במבחן התועלת צפויה להתנהלות הזאת כישלון מחפיר. הרומן עם הפת'ח לא יסתיים על פי הכלל "אויב אויבי הוא ידידי", והא ראייה שבעוד יד שמאל של המדינה תומכת בפת'ח בחומר וברוח, יד ימינה נאלצת ללחום בו ונפגעת מכדוריו בשכם. בכלל, אף אחד ממשתתפי פיסגת שארם-א-שייך לא יהיה לעולם בעל ברית של ישראל. הוא ועמו לא חדלו מעולם לשנוא את היהודים ולהצר את צעדי מדינתם בכל דרך.
לאמיתו של דבר, שיטת הפעולה של הערבים, כל הערבים, כלפינו מאז אוסלו היא טיפול בשיטת "השוטר הטוב והשוטר הרע": מה שלא יוציא ממך השוטר הרע, אתה תיתן לשוטר הטוב. בראש וראשונה "אופק מדיני" שקונדוליסה את ציפי קוראות לו עכשיו "הסכם מדף".
מהו "הסכם מדף"? כדי להרגיז את השוטר הרע, תיתן ישראל לשוטר הטוב התחייבות עתידית, חד-צדדית וללא כל תמורה למסור את ירושלים ואת יהודה ושומרון, להחריב לשם כך למעלה מ-300 ערים וכפרים, לגרש כחצי מליון יהודים ולקלוט בתוך הקו הירוק מספר פליטים ערבים שטרם נקבע. את כל החבילה הזאת תניח ישראל על "מדף" עם הוראת מסירה כשכל השוטרים יהיו טובים. כך יתפתה השוטר הרע להיות גם הוא "שוטר טוב".
בעניין הגורלי הזה יש עדיין חילוקי דעות בין אולמרט ללבני. אצל אולמרט נתגלו סימנים של שפיות יחסית, והוא מוכן לתת חינם "רק" תחילת-תהליך-מדיני, "פלטפורמה" שעליה ניתן יהיה להעמיס בעתיד הסכם על "נושאי הליבה". וכך ניתן לומר שהוא סחב איתו במסוק את הקרש למדף ומעליו הוא נשא נאום נמלץ, בו המיר את חזון הנביאים ב"חזון" הפלסטיני של הנשיא בוש, השווה את מעמד שבויינו למעמדם של מחבלים ערבים שפוטים והכריז על שחרור 250 מהם.
למזלנו, הכשילו המצרים את וועידת שארם והכזיבו את ציפיותיו של אולמרט, ובמקום להצטרף לחזית נגד החמאס הם קראו לממשלת אחדות חדשה, חמאס-פת'ח. עם זאת, עדיין מאיימת על ישראל המדיניות המטורפת שסופה להביא לכך שחמאס (ופת"ח) ימשיכו בטרור, ואבו מאזן יקבל בשבילם מדינה או שגדודי עז-א-דין אל קסאם יפוצצו וגדודי קדושי אל-אקצה יחגגו על מאות מיליוני דולרים וכדורים, באדיבות ממשלת ישראל. השוטר הרע יחזיק בשליט, ולשוטר הטוב ישחררו היהודים את ברגותי. הכביכול-הגיון מאחורי המהתלה הזאת הוא שאם "העם הפלסטיני" יראה כמה אנחנו מיטיבים עם השוטר הטוב, הוא יסלק את השוטר הרע. עזה הרעבה תראה את רמאללה טובלת בשמנת ישראלית, תחזור בתשובה ותחזיר את שלטון הפת"ח.
לבד מן ההנחה חסרת השחר שלפת'ח יש מטרה כלשהיא אחרת מאשר השמדת ישראל, יש כשל הגיוני בספין של אולמרט כאילו מהעז של עזה יכול לצאת מתוק לישראל, אם רק תיטיב עם אבו מאזן
לבד מן ההנחה חסרת השחר שלפת'ח יש מטרה כלשהיא אחרת מאשר השמדת ישראל, יש כשל הגיוני בספין של אולמרט כאילו מהעז של עזה יכול לצאת מתוק לישראל, אם רק תיטיב עם אבו מאזן. מפני שאפילו אם יקבלו ערביי יו"ש מדינה על מדף כפרס על תמיכתם בפת'ח, מה יאמר החמאס? מה יאמר הרחוב הערבי? שהשתלטות החמאס על עזה היא בלבד חילצה מן היהודים את "מדינת המדף, כפי שרק הטרור של החמאס היה בכוחו לגרום ליהודים לגרש את עצמם מן הרצועה. ועל כן, למי תודה ולמי ברכה? לחמאס!
התוצאה הצפויה בוודאות: המדינה תורד מן המדף ותיפול לידי החמאס, כפי ש"ממשלת" פלסטין נפלה לידיו של אסמעיל הנייה כמי שהצטייר שהטרור שלו השיג את ה"התנתקות".
עוד דרישה אבסורדית מבית מדרשה של קונדוליסה נשקלת על ידי אולמרט שהמחסומים ייפתחו, צה"ל יפנה את מרכזי הערים וישאיר את המלחמה בטרור ל... פת'ח. חכמי חלם שוכחים שהגורם היחיד המבטיח שגם על רמאללה לא ישתלט החמאס הוא צה"ל, ובאופן פרדוקסאלי היישובים היהודיים שבלעדיהם צה"ל יהיה צבא כיבוש גרידא, ללא סיכוי לשרוד בשטח. ואם רק בגלל ההשתלטות-מחדש של צה"ל על ערי יו"ש מאז מבצע "חומת מגן" אבו-מאזן עדיין יושב ברמאללה, איזה הגיון יש בנטרולו ובשיתוקו של צה"ל מלנוע ולפעול בתוך השטח הערבי הבנוי, אפילו מבחינת טובתו של אבו-מאזן?
ועוד לא ירדנו לחקר כל האמת. כי זאת אשליה מסוכנת לדבר על אבו-מאזן ומרעיו כעל "חלשים" גרידא, כאלו נחש מוחלש אין לו שן-ארס ויצר להכיש.
שימו לב: החאמס חושף בימים אלה מסמכים שתפס במשרדי המנגנון המסכל הפלסטיני, ובאחד מהם נתגלה שבידי הפת'ח, כלומר בידיו של אבו-מאזן, וגם בידי המצרים היה מיפוי מלא של 22 מנהרות-נשק פעילות, ציון מקומן המדויק והבתים שבשני קצוות המנהרה, ולא גילו לישראל מאומה למרות אלף הבטחות שנתנו ואלף תמורות שגבו.
ועדיין חסר העיקר, מה הוא המתוק שאנחנו היינו צריכים להוציא מהעז של עזה ומהתמוטטות מדיניות הפיוס בת כמעט 15 השנים מאז מדריד ואוסלו?
התשובה היא: אדמה. המאבק בינינו לבין הערבים מזה 130 שנה הוא למי תהיה אדמת הארץ, כל ארץ ישראל ולא "השטחים", המצאה הזויה של השמאל הישראלי. לכן, הצגת השאלה: כמה אדמה עלינו לתת לפלסטינים כדי לפייסם היא חסרת שחר וגם אנטי-ציונית, אנטי-יהודית ואנטי-ביטחונית. השאלה שצריכה להישאל היא, איך ניתן לנצל את האסון המדיני והביטחוני שקרה ברצועה כדי להבטיח אכן אופק, אבל אופק יהודי. כיצד להעמיק את שורשינו ביהודה ובשומרון ובירושלים? ואיך חוזרים וגואלים את אדמת הרצועה?
כל התהום הפעורה בתוך העם היהודי גלומה בגישות המנוגדות האלה. הלא עינינו הרואות שגם אצל ממשלה חסרת ראש ולב, שרשראות הטנקים מוליכות אותנו מעצמן מתוך כורח ביטחוני אל חורבות ניסנית, אלי-סיני ודוגית, ועד לחורבות נווה דקלים הגיעו. כמה דם צריך עוד להישפך, חלילה, עד שצה"ל ישב קבע בתוחמת הצפונית ובגוש קטיף ויסגור מחדש את ציר פילדלפי? האם לא ההיגיון שהכתיב מלכתחילה את הקמת ההתיישבות היהודית במקומות האלה בדיוק מכתיב לנו עכשיו לשוב ולשקמם, כפי ששבנו לגוש עציון?
שלטון שפוי היה מנצל את כיבוש עזה על ידי החמאס כדי להסיר את קיללת אוסלו וכבלי מפת הדרכים. הלא כל הסכמי אוסלו נעשו עם אש"ף, "הארגון לשחרור פלסטין", שהתיצג כ"נציג החוקי הבלעדי של העם הפלסטיני". אש"ף חתום על "הצהרת העקרונות" ועל הסכמי-הביניים המהווים ביחד את "אוסלו". אש"ף, ולא הרשות הפלסטינית שאינה אלא תוצר ההסכמים שבין אש"ף למדינת ישראל. והנה, היום אש"ף איננו עוד "הנציג הבלעדי". רוב הפלסטינים, בבחירות דמוקרטיות, העלו את החמאס לשלטון, וחמאס איננו חלק מאש"ף אלא להיפך, הוא מתנער מכל הסכמי אוסלו. ועכשיו, מחצית מן הפלסטינים, אלה שברצועה, נמצאים תחת שלטון אפקטיבי חמאסי, אנטי-אש"פי ואנטי-אוסלואי, ולכן אבו מאזן אינו יותר היורש הלגיטימי של התחייבויות ישראל כלפי אש"ף.
לאמיתו של דבר, יכולנו להשתחרר מזמן מהסכמי אוסלו וגם ממפת הדרכים שאינה אלא קומה ב' על אוסלו, מפני שכל ההסכמים הופרו על ידי הפלסטינים שוב ושוב. אלא, כלל הוא בדיני חוזים שהפרת חוזה על ידי צד א' מעניקה לצד ב' רק את האופציה ואת הזכות לבחור ולהתייחס אל החוזה המופר כבטל. אולם הצד המקיים יכול גם להתעלם מן ההפרה ולהמשיך בחוזה, וזה מה שישראל עשתה מול אינתיפאדה, טרור, הסתה, חתרנות ומתאבדים, שוב ושוב.
האישה המוכה חזרה שוב ושוב אל הבעל המכה והמתעלל.
ממשלה ציונית, לאומית, אחראית ושפויה לא הייתה מייפה את המפולת בעזה בספין שקרי, כאילו מן האסון הזה ייצא דבר טוב בצורת דמותו העלובה של אבו-מאזן. היא לא הייתה מכסה על האמת המרה, אלא להיפך: היא הייתה מבליטה אותה כדי להיחלץ מן הפשעים, השגיאות והמחדלים של קודמותיה. את השתלטות החמאס ניתן היה לנצל כדי להיפטר מכבלי אזורי C, B, ו-A ומתכתיבי הקוורטט. אלא, שהאישה רצתה להיות מוכה ולכן היא נסעה לשארם - א- שייך כמו לאינוס קבוצתי.
גם חיפוש צבאות זרים לתפוס את "השטח", כלומר את אדמת ארץ ישראל במקומנו, צבא בינלאומי, צבא נאט'ו, צבע בינערבי, חטיבה ירדנית, צבא חדש של אבו מאזן הוא סימפטום של חולי עמוק ושל רקב במרכז העצבים השלטוני והתקשורתי שלנו. שלטון נורמאלי היה מגיע למסקנה המתבקשת מן המפולת בעזה שצה"ל, ורק צה"ל, חייב להיות אחראי לביטחון, כולל הביטחון של אבו-מאזן ברמאללה. ואל מול התחזקות הכוחות המיליטנטיים במחנה הפלסטיני הייתה צריכה להינתן רק תשובה אחת: התחזקות המחנה הציוני הבונה, המיישב והמתנחל, הרחבת הבסיס הקרקעי שעליו יושבת הריבונות היהודית והעמקת השורשים היהודיים בתוכו.
מועצת יש"ע הוציאה חוברת נפלאה עם הכותרת "הם החליפו את הדיסק" ובה בין היתר ציטוט מדברי האלוף (מיל.) גיורא איילנד, מאדריכלי הגירוש, לא פחות. ודווקא האיש הזה אומר היום כך:
"אני חושב שבין הים לנהר אין די מרחב כדי להכיל שתי מדינות... קווי 67' ותוכנית קלינטון אינם מעניקים לישראל גבולות בני הגנה. ברגע שכביש 6 נשלט בטווחים של מטרים באש של מקלעים ואר.פי.ג'י, ישראל בבעיה. אם יש לך את המטוס המתקדם ביותר בעולם, אבל הוא לא יכול להמריא מכיוון ששדה התעופה נמצא בטווח יעיל של נשק מדויק יש בעיה.
אני למשל חושב שאי אפשר להבטיח את ביטחון מדינת ישראל ללא רמת הגולן. אנחנו זקוקים לרוב המוחלט של שטח הרמה כדי שיהיה לנו מינימום המרחב להפעיל נשק מדויק, מטוסים, מזל"טים וטילים. קל וחומר אל מול יהודה ושומרון.
איננו יודעים מה יהיה בירדן בעוד חמש שנים. איננו יודעים מה יהיה בעיראק. וגם כדי לשמור על היכולות שלנו מול איראן, אנחנו זקוקים למינימום שטח...
ממשלה ציונית, לאומית, אחראית ושפויה לא הייתה מייפה את המפולת בעזה בספין שקרי, כאילו מן האסון הזה ייצא דבר טוב בצורת דמותו העלובה של אבו-מאזןגם מדינה פלסטינית המשתרעת על 100 אחוז מרצועת עזה ו-97 אחוז מהגדה המערבית אינה בת קיימא. היא אינה “viable” . מדינה כזאת תהיה ענייה, קיצונית, חסרת נחת שהלחץ הדמוגראפי בה בלתי נסבל. במקרה הטוב יחזור תרחיש הפדאיון של שנות החמשיים. במקרה הרע תהיה קריסה כוללת ועימות. על כן, הפרדיגמה הקלאסית של שתי מדינות לשני עמים בין הים לנהר אינה ישימה. כל העולם אולי מסכים לה, אבל בשטח היא לא ישימה.
"ההתכנסות" מעוררת שורה של דילמות המחייבות בירור.המקומות שמהם מתנתקים הם בעלי חשיבות ביטחונית גדולה יותר וזיקה היסטורית עמוקה יותר מגוש קטיף. עפרה, בית-אל וקריית ארבע הן חלק מהאתוס הישראלי. הן הלב של הלב של ארץ ישראל.
אם צה"ל ייצא מהשטח לחלוטין כפי שיצא מרצועת עזה, ייווצרו בעיות ביטחון שאיני יודע כיצד פותרים אותן: ירי קסאמים על ירושלים ועל נתניה מדי יום, רכבת אווירית מאיראן לגדה, שישראל לא תוכל לעצור...".
אחרי הדברים האלה, כל המוסיף גורע.