שלושת השבועות שמשבעה עשר בתמוז עד תשעה באב נקראים "ימי בין המצרים" על שם הפסוק: "כל רודפיה השיגוה בין המצרים" (איכה א', ג'), וכן על שם הפסוק "מן המצר קראתי יה" (תהילים קי"ח) שבימים אלו בני ישראל נתונים במצר. צרות רבות סבבונו בימים אלה, ובתקופתנו נוסף לרשימת הצרות החורבן הגדול של ישובי גוש קטיף.



הנביא ירמיהו מקונן ואומר "כל רודפיה השיגוה בין המצרים". ימי בין המצרים של תושבי גוש קטיף לא היו שלושה שבועות, אלא החלו כבר ביום שנפלה החלטה אומללה זו על ידי ממשלת ישראל

הנביא ירמיהו מקונן ואומר "כל רודפיה השיגוה בין המצרים". ימי בין המצרים של תושבי גוש קטיף לא היו שלושה שבועות, אלא החלו כבר ביום שנפלה החלטה אומללה זו על ידי ממשלת ישראל. "כל רודפיה השיגוה" - התקשורת וחברי הכנסת, "מחנה מאוחד" בהנהגת ראש הממשלה, להשמיד ולהרוס חבל ארץ נפלא, בתי כנסיות ובתי מדרשות. לעקור קהל קדוש מביתו ואדמתו על לא כלום. ממשלת ישראל העמידה צלם בהיכל, צלם "השלום", והבקיעה למענו את גוש קטיף. למרות זעקותינו על תוצאות החורבן, לא נמצאה אוזן קשבת.

יום החורבן קרב והמיצרים נעשו עוד יותר צרים. "בוטל התמיד" - המתח, החרדות, והאיומים שהושמעו ע"י התקשורת וחברי הממשלה שיבשו לא מעט את חיי השגרה של תושבי הגוש. כשהופיעו המחסומים והכניסה לגוש הוגבלה רק לתושבי הגוש, "נשתברו הלוחות". החיילים והשוטרים התייחסו לתושבי הגוש כאל זרים או אויבים. ההרגשה הייתה כאילו מתכוננים למלחמה נגדנו.





קום יקום הציבור הגדול והקדוש הזה וימשיך לגלות את השכינה על אפם וחמתם של מתנגדיו. קנה המנורה ייבנה מחדש, ואור חדש על ציון יאיר במהרה בימינו אמן

יום החורבן מגיע, ציבור גדול מגורש מביתו, זעקות השבר של הורים וילדים נופלות על אוזניים ערלות של חיילים ושוטרים. אנשים נשלפים מן הבתים, מי ברגלו מי בראשו. נורא ואיום. ואחרי כן מגיע הרס הבתים, בזה אחר זה ישובים שלמים, בתי כנסיות ובתי מדרשות, נהרסים. נדם קול התורה, "שרף אפוסטומוס את התורה". כבתה המנורה, ונופץ חבל עזה - "הנר המערבי" ויחד עימו נסתרה השכינה. עולם של חסד, צדקה ואהבה חולל ונופץ. לא ביישנות, לא רחמנות ולא גמילות חסדים הייתה במגרשים ובמחריבים. בעלי גאווה ושררה הפכו את המנורה, סימלה של המדינה, לבעלת מום. "שברו וניפצו לה את הנר המערבי, אותו נר שהעיד על השכינה ששורה בישראל".



אומנם קנה המנורה נופץ ואותה המנורה שהיא סימלה של מדינת ישראל היא בעלת מום, אך את אור השכינה לא ניתן לכבות. קום יקום הציבור הגדול והקדוש הזה וימשיך לגלות את השכינה על אפם וחמתם של מתנגדיו. קנה המנורה ייבנה מחדש, ואור חדש על ציון יאיר במהרה בימינו אמן.

המאמר הוא מתוך עלון "קוממיות".