סקר מיוחד של "המכון הישראלי לדמוקרטיה" מעלה כי רוב מכריע בישראל סבור שיש להעביר החלטות גורליות רק ברוב יהודי. רוב קיים גם נגד שוויון זכויות מלא לערבים ואפילו בעד עידוד הגירת ערבים.
לאחרונה השלים המכון הישראלי לדמוקרטיה מחקר ראשון מסוגו בישראל, אשר נותן תמונת מצב עדכנית ומקיפה על מצבה של הדמוקרטיה הישראלית.
המחקר התבסס על מדדים בינלאומיים מקובלים, והוא בחן את עמדותיו של הציבור הישראלי ביחס לערכים דמוקרטיים בכלל ולדמוקרטיה בישראל בפרט. הסקר נערך בחודש אפריל 2003, והוא המקיף והמעודכן מסוגו בישראל.
נכון לשנת 03' יותר ממחצית מהיהודים, 53%, אומרים בריש גלי שהם מתנגדים לשוויון זכויות מלא לערבים, 77% סבורים שחייב להיות רוב יהודי בהחלטות גורליות, 31% תומכים בצירוף מפלגות ערביות לממשלה, והרוב, 57%, סבורים שיש לעודד הגירת ערבים.
56%, סבורים ש"מנהיגים חזקים יכולים להועיל למדינה יותר מכל הדיונים והחוקים".
וביחס לצורת השלטון הדמוקרטי רק 77% מהיהודים הסכימו עם העמדה לפיה הדמוקרטיה היא צורת השלטון הטובה ביותר.
מבין 32 המדינות שלגביהן היו נתונים, נרשמה בישראל, יחד עם פולין, הרמה הנמוכה ביותר של תמיכת האזרחים, יהודים וערבים כאחד, בטענה שמשטר דמוקרטי הוא דבר רצוי.
ממצאי המחקר יוצגו לראשונה ב"כנס הנשיא", אשר יתקיים ביום חמישי, 22 במאי, בבית נשיא המדינה משה קצב, המעניק את חסותו לאירוע.
בכנס בבית הנשיא יוצגו עיקרי ממצאיו של המחקר, והדוברים ידונו בו בהיבטיו השונים של המחקר, ובשאלות החשובות העולות ממנו. ישאו דברים ראשי שלוש הרשויות במדינת ישראל: המחוקקת, השופטת והמבצעת: יושב ראש הכנסת ראובן ריבלין, נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק ובמקום ראש הממשלה ידבר ממלא מקומו השר אהוד אולמרט.
לאחר האירוע בבית הנשיא יעברו המשתתפים למכון הישראלי לדמוקרטיה, שם יתקיים דיון מעמיק על ממצאי הפרויקט, בהשתתפות אנשי ציבור ואקדמיה.
החוקרים שהכינו את המחקר הם פרופ' אשר אריאן ודוד נחמיאס, עמיתים בכירים במכון הישראלי לדמוקרטיה, ועמיתי המחקר דניאל שני ודורון נבות.
"סקר הדמוקרטיה" בדק שני דברים עיקריים: באיזו מידה השתרשה בישראל תרבות פוליטית דמוקרטית, וכיצד הציבור הישראלי תופס את תפקוד הדמוקרטיה בישראל. מתוצאות הסקר עולה כי בשנים האחרונות ניכרת הידרדרות בשיעור התמיכה של הציבור היהודי בישראל בנורמות דמוקרטיות בכל הרמות: תמיכה כללית בשיטה הדמוקרטית, תמיכה בערכים דמוקרטיים ספציפיים ותמיכה בשוויון זכויות למיעוט הערבי.
באשר לסוגיות חברתיות: בסקר הנוכחי נרשמה ירידה במידת האמון שהציבור רוחש למרבית המוסדות הציבוריים לעומת מידת האמון שרחש הציבור למוסדות אלו בשנת 02'. המוסדות שהאמון בהם נפגע במידה הרבה ביותר הם ראש הממשלה וצה"ל, אם כי צה"ל עדיין זוכה לאמון הגבוה ביותר מבין המוסדות השונים. את הקפיצה הגדולה רשמה ההסתדרות, שהאמון בה עלה מ-31% בשנה שעברה ל-55% השנה.
לשאלה מה חשוב כדי להיות "ישראלי באמת", הן בקרב היהודים והן בקרב הערבים ייחסו את החשיבות הרבה ביותר לכיבוד מוסדות המדינה וחוקיה.
בהיבט היציבות ישראל נמנית עם המדינות הנמצאות בתחתית הרשימה בכל המדדים: חילופי השלטון תכופים יותר מאשר בדמוקרטיות אחרות, ומבחינת עומק השסעים והמתיחות בין קבוצות בחברה, רק בהודו המצב גרוע יותר.
ההתפתחויות בתוך ישראל בעשור האחרון: במדדים רבים נרשמה הידרדרות במצב הדמוקרטיה הישראלית, ובאחרים לא חל שום שיפור לטובה. כך, למשל, ישנה נסיגה בשיעור ההשתתפות בבחירות, היקף השחיתות גובר, חופש העיתונות מידרדר, שיעור האסירים במדינה עולה, ומחמיר האי-שוויון בחלוקת ההכנסות.
לעומת זאת, ישנם גם כמה מדדים שבהם הדמוקרטיה הישראלית צעדה קדימה. לדוגמא, ההשתתפות הפוליטית פתוחה יותר לתחרות, יש יותר שוויון בין גברים לנשים ופחות קונפליקט פוליטי.
לאחרונה השלים המכון הישראלי לדמוקרטיה מחקר ראשון מסוגו בישראל, אשר נותן תמונת מצב עדכנית ומקיפה על מצבה של הדמוקרטיה הישראלית.
המחקר התבסס על מדדים בינלאומיים מקובלים, והוא בחן את עמדותיו של הציבור הישראלי ביחס לערכים דמוקרטיים בכלל ולדמוקרטיה בישראל בפרט. הסקר נערך בחודש אפריל 2003, והוא המקיף והמעודכן מסוגו בישראל.
נכון לשנת 03' יותר ממחצית מהיהודים, 53%, אומרים בריש גלי שהם מתנגדים לשוויון זכויות מלא לערבים, 77% סבורים שחייב להיות רוב יהודי בהחלטות גורליות, 31% תומכים בצירוף מפלגות ערביות לממשלה, והרוב, 57%, סבורים שיש לעודד הגירת ערבים.
56%, סבורים ש"מנהיגים חזקים יכולים להועיל למדינה יותר מכל הדיונים והחוקים".
וביחס לצורת השלטון הדמוקרטי רק 77% מהיהודים הסכימו עם העמדה לפיה הדמוקרטיה היא צורת השלטון הטובה ביותר.
מבין 32 המדינות שלגביהן היו נתונים, נרשמה בישראל, יחד עם פולין, הרמה הנמוכה ביותר של תמיכת האזרחים, יהודים וערבים כאחד, בטענה שמשטר דמוקרטי הוא דבר רצוי.
ממצאי המחקר יוצגו לראשונה ב"כנס הנשיא", אשר יתקיים ביום חמישי, 22 במאי, בבית נשיא המדינה משה קצב, המעניק את חסותו לאירוע.
בכנס בבית הנשיא יוצגו עיקרי ממצאיו של המחקר, והדוברים ידונו בו בהיבטיו השונים של המחקר, ובשאלות החשובות העולות ממנו. ישאו דברים ראשי שלוש הרשויות במדינת ישראל: המחוקקת, השופטת והמבצעת: יושב ראש הכנסת ראובן ריבלין, נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק ובמקום ראש הממשלה ידבר ממלא מקומו השר אהוד אולמרט.
לאחר האירוע בבית הנשיא יעברו המשתתפים למכון הישראלי לדמוקרטיה, שם יתקיים דיון מעמיק על ממצאי הפרויקט, בהשתתפות אנשי ציבור ואקדמיה.
החוקרים שהכינו את המחקר הם פרופ' אשר אריאן ודוד נחמיאס, עמיתים בכירים במכון הישראלי לדמוקרטיה, ועמיתי המחקר דניאל שני ודורון נבות.
"סקר הדמוקרטיה" בדק שני דברים עיקריים: באיזו מידה השתרשה בישראל תרבות פוליטית דמוקרטית, וכיצד הציבור הישראלי תופס את תפקוד הדמוקרטיה בישראל. מתוצאות הסקר עולה כי בשנים האחרונות ניכרת הידרדרות בשיעור התמיכה של הציבור היהודי בישראל בנורמות דמוקרטיות בכל הרמות: תמיכה כללית בשיטה הדמוקרטית, תמיכה בערכים דמוקרטיים ספציפיים ותמיכה בשוויון זכויות למיעוט הערבי.
באשר לסוגיות חברתיות: בסקר הנוכחי נרשמה ירידה במידת האמון שהציבור רוחש למרבית המוסדות הציבוריים לעומת מידת האמון שרחש הציבור למוסדות אלו בשנת 02'. המוסדות שהאמון בהם נפגע במידה הרבה ביותר הם ראש הממשלה וצה"ל, אם כי צה"ל עדיין זוכה לאמון הגבוה ביותר מבין המוסדות השונים. את הקפיצה הגדולה רשמה ההסתדרות, שהאמון בה עלה מ-31% בשנה שעברה ל-55% השנה.
לשאלה מה חשוב כדי להיות "ישראלי באמת", הן בקרב היהודים והן בקרב הערבים ייחסו את החשיבות הרבה ביותר לכיבוד מוסדות המדינה וחוקיה.
בהיבט היציבות ישראל נמנית עם המדינות הנמצאות בתחתית הרשימה בכל המדדים: חילופי השלטון תכופים יותר מאשר בדמוקרטיות אחרות, ומבחינת עומק השסעים והמתיחות בין קבוצות בחברה, רק בהודו המצב גרוע יותר.
ההתפתחויות בתוך ישראל בעשור האחרון: במדדים רבים נרשמה הידרדרות במצב הדמוקרטיה הישראלית, ובאחרים לא חל שום שיפור לטובה. כך, למשל, ישנה נסיגה בשיעור ההשתתפות בבחירות, היקף השחיתות גובר, חופש העיתונות מידרדר, שיעור האסירים במדינה עולה, ומחמיר האי-שוויון בחלוקת ההכנסות.
לעומת זאת, ישנם גם כמה מדדים שבהם הדמוקרטיה הישראלית צעדה קדימה. לדוגמא, ההשתתפות הפוליטית פתוחה יותר לתחרות, יש יותר שוויון בין גברים לנשים ופחות קונפליקט פוליטי.