הצוות האמריקאי-ישראלי למחקרים דמוגראפיים", שחבריו הבולטים הם בנט צימרמן ויורם אטינגר, פירסם שוב נתונים הסותרים את התמונה הקודרת שמשמשת לשמאל עילה ותירוץ למדיניות הנסיגות.



בגדול, מתקבלת תמונה הפוכה מכל מה שחשבנו: יש ירידה תלולה בילודה הערבית ולעומתה עלייה מתמדת בילודה היהודית, והנה כמה מספרים:





הצוות האמריקאי-ישראלי למחקרים דמוגראפיים", שחבריו הבולטים הם בנט צימרמן ויורם אטינגר, פירסם שוב נתונים הסותרים את התמונה הקודרת שמשמשת לשמאל עילה ותירוץ למדיניות הנסיגות

בשנת 1995, לפני 12 שנים, רק 69% מכלל הלידות בקו הירוק היו של יהודים. בארבעה החודשים הראשונים של שנה זו הן כבר הגיעו ל-5,5%7, עלייה של 6,5% במשך 12 שנים. ועוד נתון סנסציוני: ב-1969 ילדה אישה ערביה בישראל בממוצע שישה ילדים, יותר מאשר אישה יהודית. הפער הזה הצטמצם בשנת 2006 עד כדי 0.8, כלומר: עד פחות מילד אחד.



פרט מעניין: בשנת 2006 עזבו את יהודה ושומרון 15,000 ערבים ואת עזה - 10,500. היום, שיעור גידול האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון קטן מגידול האוכלוסייה היהודית בתחומי הקו הירוק.

וגם זאת, מספר הערבים ביו"ש איננו 2.5 מיליון כפי שטוענים מומחי הממשלה והשמאל, אלא שפשוט העתיקו נתונים כוזבים של הרשויות הפלסטיניות. זאת אומרת: 1.5 מיליון ולא 2.5 מיליון.

ההיגיון אומר שהתמונה הזאת המפיגה את החשש הדמוגראפי תשנה את המסקנות המדיניות שחייבו נסיגה והתקפלות, אך הדבר הזה אינו קורה. כי זה הכלל: הכת היהודית-פלסטינית אינה קונה בשורות טובות, והיא אף מונעת אותן מן הציבור באמצעות השליטה המוחלטת שלה על התקשורת.

נשאלת השאלה, מדוע? מדוע הם מטעים את עצמם ביודעין לגבי עובדות מוכחות? מדוע קברניט יעלה במזיד את אנייתו על הסלעים?



ומן הדמוגרפיה אל צה"ל. פורסם ב –NRG, מהדורת האינטרנט של מעריב מ-29 לינואר שנה זאת, שהרמטכ"ל דן חלוץ כשנשאל בדיון פנימי בצה"ל: מדוע התמהמה המהלך היבשתי במלחמה האחרונה? הוא השיב שלא סמך על הכוחות. זו ידיעה מרעישה וסנסציונית על גבול הבל-ייאמן, ולמרות זאת היא נעלמה מן העין, מפני שרצו להעלים אותה.

באותו העניין נתפרסם באינטרנט מאמר בלתי רגיל על גבול הדמיוני של ד"ר בעז כהן, היסטוריון וחוקר, שבעצמו שירת במילואים מבצעי בגבול הלבנון ביוני 2006 , סמוך מאוד למלחמה. וזה מה שהוא מספר:



צה"ל ויתר באופן ברור על הריבונות הישראלית תמורת "השקט של החיזבאללה". כיצד? התירו לחיזבאללה להכין זירות מטענים ולכוון כלפינו נשק ורקטות, כל עוד זה נעשה בתחום לבנון. זהו מצב אבסורדי גם לפי החוק הבינלאומי. הפעילות הצבאית הוכפפה לשיקול העליון של "שקט בגליל" עד כדי כך שצה"ל הקפיד שלא לגרום לחיזבאללה אבידות רבות מדי כדי שלא תתחמם הגזרה.



אולי כך נראה צבא שנוטלים ממנו את האידיאלים, את המוטיבציה ואת אמונתו בצדקת הדרך? אולי כך נראה צבא שהלעיטו אותו בקוד אתי שמאלני ואשר ראש ממשלתו "עייף מלנצח"?

בצבא הפיצו סיסמה: "אפס מטרות", כלומר: מוציאים את החיילים מקו הגבול כדי שלחיזבאללה לא יהיה את מי לחטוף, ולצורך זה נטשו מוצבים שעל הגבול. די היה בהתראה על כוונת פשיטה של החיזבאללה על מוצב ציפורן כדי שצה"ל יוציא משם את החיילים. לא עלו על כביש המערכת עם סיורים, וכל מערכת ההתראה האלקטרונית של גדר הגבול הושמה לאל.

ברג'ר השאירו בכפר מוצב ריק בתקווה שמתקפת החיזבאללה תהיה עליו. וכך אכן קרה. ארבעים לוחמי חיזבאללה עלו על המוצב ופוצצו את הפילבוקס, ובמוצב סמוך פגעו בכלי רכב, כולל טנקים. הם הסריטו הכל, והלכו להם. המוצב לא מולכד, לא הופעלה עליו אש תותחים, לא שמו מארבים, ולצה"ל היו תשעה פצועים. ירי של חייל במוצב אחר על ארבעה אופנועני חיזבאללה והריגתם אפשר לתאר את התקרית כהצלחה, כביכול.

ד"ר כהן מדבר על "רוח תבוסתנות ואי נכונות ללחימה בכל שדרות הפיקוד, ועד אחרון החיילים". הוא ומביא כדוגמה את פרשת העיתונאי שנכנס לרכב קרבי שחנה מחוץ לאחד המוצבים, הניע אותו ולקח ממנו חומר סודי  באין מפריע. חייל במוצב ירה באוויר, אך לא יצא החוצה. למה? מפני שאולי זה החיזבאללה, והם עלולים לחטוף אותו...

בעז כהן מסכם: "רק בהבנת זרעי הפורענות בתקופת השקט המדומה יש סיכוי לצאת בראש מורם מעין הסערה".

עד כאן המאמר, והדברים מתחברים לדברי הרמטכ"ל "שלא סמך על הכוחות", ולביצועים המאכזבים של צה"ל במלחמת לבנון השנייה שפרטיה כבר נחקרו ופורסמו עד דק, חוץ מן העיקר: אף אחד אינו שואל: למה זה קרה לצבא? איך נכנס צה"ל המוכר כצבא התקפי, יוזם, ערני ומקדים-אויב למצב מביש כזה של תבוסנות ופאסיביות, למצב של נסיגה נפשית? ושמא יש קשר בין המשנה הפוליטית השמאלנית לביצועים העלובים בשטח?

איש לא חקר. אולי כך נראה צבא שנוטלים ממנו את האידיאלים, את המוטיבציה ואת אמונתו בצדקת הדרך?  אולי כך נראה צבא שהלעיטו אותו בקוד אתי שמאלני ואשר ראש ממשלתו "עייף מלנצח"? אולי כך נראית חברה ששליטיה, האליטות והתקשורת שלה הפנימו את המסרים של האויב ובחלק גדול כבר מזדהים איתם, גם צבאה אינו יכול להימלט מן הריקבון הזה? אולי כך נראה צבא שמחדירים בו שאדמה אינה חשובה ולא כדאי להילחם עליה, צבא כזה נוטש גם מוצבים וכבישים בתוך השטח הישראלי הריבוני, וכבר אינו מבחין בין שטח "כבוש" שנכבש לפני 40 שנה ושטח "ריבוני" שנכבש בסך הכל 19 שנים לפני כן?

את הקשר הזה אין חוקרים, מפני שמחקר כזה עשוי להוכיח שאי אפשר לעצור ריקבון על איזה שהוא קו ירוק דמיוני. ריקבון דרכו להתפשט עד שהוא מחסל את האורגניזם כולו. צבא שמחנכים אותו להילחם ביעילות נגד אזרחיו שלו, בשם האגואיזם הקדוש של ה"עכשיו" השקט הזמני ונוחיות הרגע, אף פעם לא יידע להבדיל בין: למה לנטוש ולהרוס את נצרים ונווה דקלים, אבל למסור את הנפש בעבור משגב עם וכפר גלעדי?



בצבא הפיצו סיסמה: "אפס מטרות", כלומר: מוציאים את החיילים מקו הגבול כדי שלחיזבאללה לא יהיה את מי לחטוף, ולצורך זה נטשו מוצבים שעל הגבול

ומכאן, לשאלות הגדולות מכולן:

דיכטר, בחודש פברואר 2004, מעיד בפני וועדת חוץ וביטחון של הכנסת:

"לא צופה שינוי ברצועת עזה כתוצאה ממהלך ההתנתקות.. ולא מזהה אפשרות לכאוס או אפשרות שהחמאס יוביל מהלך של השתלטות על עזה. החמאס... נרתע ממלחמת אחים... מנגנון הפת'ח-תנזים גדול עשרת מונים מהחמאס, שמבין את זה..".

את כל זה אמר דיכטר בתפקידו כראש השב"כ. והכל, ממש כל מילה, יצא הפוך: ההתנתקות כן גרמה לכאוס ברצועה ולהשתלטות החמאס, והוא לא נרתע ממלחמת אחים ובקלות פיזר לכל רוח את הפת'ח-תנזים.  כעת דיכטר הוא שר חשוב ומרכזי בממשלה המעורבת עד צוואר במשא ומתן ובהכנות ממשיות לחזור ביהודה ובשומרון, בדיוק על מה שעשו ברצועה. שיחות מתקיימות עם האמריקנים ועם אנשי אבו מאזן להגיע בחודשים הקרובים להסכם עקרונות על מדינה פלסטינית  ב-70-80% משטח יו"ש, עם ירושלים ההיסטורית כבירה, וכולל "ניקוי" השטח מיהודים ונסיגת צה"ל. לו הופיע דיכטר שוב בפני וועדת החוץ והבייטחון, חזקה עליו ששוב היה טוען שאין לחשוש מכאוס במה שהוא קורא "גדה", ואין חשש שמא החמאס ישתלט כי התנזים-פת'ח חזק פי 10...

מה הם יסבירו לוועדת החקירה שתקום אחרי שבית שאן, עפולה, חיפה, חדרה, נתניה, הרצלייה, פתח תקווה ותל אביב תהיינה כולן מאכולת לקסאמים ולקטיושות? מה יסבירו לאחר שהחמאס כן ישתלט, ויותר מכך כשהמרצחים מגדודי אל אקצה השייכים לפת'ח, אחרי שאכלו את השוחר של 100,000 שקל שקיבלו תמורת מסירת נשק בפתח בניין המשטרה וקבלתו מייד בחזרה ביציאה האחורית, ישובו אל הטרור תחת שם חדש? ומה יסבירו כשהפת'ח ישוב ויתחבר עם החאמס? איך הם מסבירים שכבר היום שאבו מאזן משלם מן הכסף שהעבירה לו ממשלת ישראל משכורות ל-100,000 פקידי חמאס בעזה, וביניהם אסמעיל הנייה בעצמו?

הלא הכל בלוף. הכל אחיזת עיניים. הכל קירקס, ורק דבר אחד הוא אמיתי ובלתי הפיך: בעוד שחתימותיהם כתובות על קרח, החתימות שלנו חרותות על לוחות נחושת. הוויתורים שלנו הם בלתי הפיכים.



השמאל אוהב לחקור את המתנחלים כתופעה אנתרופולוגית, כמו שאירופים או אמריקנים חוקרים שבטים אקסוטיים. האם לא הגיע הזמן לחקור גם את הראש השמאלני?

ומכאן בחזרה אל שאלתנו הקודמת: מה מניע את האנשים האלה להעלות את עמם ואת ארצם, ובסופו של דבר גם את עצמם על דרך העלולה להביא לכיליון?

השמאל אוהב לחקור את המתנחלים כתופעה אנתרופולוגית, כמו שאירופים או אמריקנים חוקרים שבטים אקסוטיים. האם לא הגיע הזמן לחקור גם את הראש השמאלני?

אנחנו שאלנו כאן:



-  מדוע הראש השמאלני מסרב להסיק מסקנות מן הנתונים הדמוגראפיים האמיתיים?



-  מדוע הראש השמאלני גורם לדה-מורליזציה בצבא?



-  מדוע הראש השמאלני אינו חושש לגרום לאובדן שטחי מולדת ולמלחמת אחים, וגם מוכן להסתכן באובדן הריבונות שהרי כוחות נאט'ו, בפיקוח הקוורטט, על הקו הירוק זה סוף הריבונות.

האם זו שנאתם לדתיים וללאומיים המעבירה אותם על דעתם או שמא אמונה פנאטית ומטורפת בתורה הזויה של "שלום משיחי" היא שהפכה אותם לכת שמנהיגיה מוליכים אותנו אל סוף מר, כמו כת הדווידיאנס בארה"ב? האם יתכן כדבר הזה, גם בקנה מידה לאומי,  שמדינה שלימה וחייהם של כמעט שישה מיליון יהודים מוטלים על כף המאזניים?

אין ספק שהשאלה תיחקר, לו רק ייעשה הדבר לפני האסון ולא אחריו.