חלוקת הצל"שים אינה אלא ניסיון טשטוש מחודש של מעשי הפשע של מדינת ישראל במלחמת שלום ההתכנסות, מלחמת לבנון השנייה. כותרת ראשית במעריב סיפרה לנו ימים אחדים אחרי המלחמה כי המבצע המתוקשר בבינת ג'בל לא היה אלא מבצע ראווה, כלומר: חיילים נשלחו אל מותם בידי מדינה פושעת למען מטרה פוליטית, כמו שהם העידו בעצמם במעריב: "מבצע ראווה".
חלוקת הצל"שים לא תטשטש את פשעי ואת פושעי המלחמה, מדינאים, שופטים, ומפקדים. יבוא יום וההיסטוריה תעמיד אותם לדין על פשעיהם, והלוואי והיום הזה כבר קרוב
חלוקת הצל"שים לא תטשטש את פשעי ואת פושעי המלחמה, מדינאים, שופטים, ומפקדים. יבוא יום וההיסטוריה תעמיד אותם לדין על פשעיהם, והלוואי והיום הזה כבר קרוב. בין שאר פשעיהם היה הפקרתו של אחי הטוב יהודה. הוא היה חשוף בכפר גלעדי: ללא קסדה,
ללא הגנה וללא מקלט, כאשר רק שעה קודם לכן הסתלקו מהמקום שריונאים לאחר שנפלו שם קטיושות.
איש לא עמד להזהיר את הצנחנים מפני הקטיושות.
השבוע הייתי ב"מבצע" הנפשע והמתועב של גירוש יהודי חברון. שחורי המדים שנשלחו לשם היו מצוידים היטב בקסדות, אלות ומגנים. מולם עמדו אזרחים נשים וילדים שניסו להגן על זכויות האדם שלהם. הסדר במבצע הגירוש היה מופתי, הציוד רב, והאוכל חולק בדקדקנות. הפרצופים של שחורי המדים הם אותם פרצופים שפגשנו לפני שנתיים בגוש קטיף בגירוש חומש, בגירוש בית שפירא וכמעט בכל גירוש. איש מהם לא נפל בקרב או במבצע ראווה בלבנון.
שחורי המדים היו מוגנים היטב, מתחת לקסדותיהם. איש ממפצחי הגולגלות בעמונה לא שילם על מעשיו, ומלבד משפט ראווה אחד, לא נתן איש מהם את הדין על פשעיו. הם מגובים על ידי מערכת אי צדק מעוותת צדק שנוהגת איפה ואיפה, וממשיכים לבצע פשעים נגד האנושות ונגד העם היהודי.
השינוי יתאפשר רק אם אנחנו נבצע אותו. לא ברק ולא נתניהו, אלא רק כשאנחנו נתפוס את השלטון יש סיכוי למוסר.